אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

מה אנחנו עושים כשאנחנו לא עושים כלום

38 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
38.
צר לי, אבל נשמע קצת טריוויאלי
אנחנו קובעים דעה מהר מאוד ואחר כך קשה לשנות אותה, אנחנו ממהרים לקטלג על סמך מידע קודם, אנחנו מחברים דימויים ויזואליים לאסוציאציות... מעבר למדידה המרשימה שהוא ביצע עם המספר הלא יאומן 39 אלפיות שניה, איפה החידוש הגדול או משהו שמעבר להגיון בריא של כל אדם?
תוהה בוהה | 05.12.12
35.
סופסוף מדען הגון שאומר את האמת על האבולוציה - האבולוציה איננה תיאוריה מדעית אלא רק השערה!
הפרופ ההגון אומר "הסברים אבולוציוניים הם כמו לדבר על מישהו מאחורי הגב: כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, ואי אפשר לבדוק את זה" ולפני שאתם לוחצים לי מינוס (אפקט העדר...) תעצרו ותבדקו את המונח "מקרו אבולוציה". ולא, אינני קשור לשום דבר דתי.
 | 03.12.12
34.
מה זה הסיפור על ה"נחש" שהוא ראה תוך כדי נהיגה בלוס-אבג'לס? זה הרי ידוע כבר 40 שנה
זה לא משהו חדש שאנחנו קובעים דעה בשניות הראשונות לפגישה עם אדם אחר. זו לא תובנה חדשה שצצה בראשו של בר אלא משהו ידוע בפסיכולוגיה כבר שנים רבות ונלמד בכל קורס כמעט שלא קשור בכלל למוח .
לפחות !!!!!!!!!!!!!! | 01.12.12
27.
הפרופסור הנכבד נמצא הרחק מאחור - שייקרא את הספר של קורצווייל
רי קורצוויל פרסם לאחרונה ספר בשם: כיצד לבנות מוח. בספר הזה הוא מציג תיאוריה חדשנית לגבי המבנה של המוח, תיאוריה שאמורה לעזור מאוד לפענח את דרך הפעולה של המוח ולאפשר לנו לבנות מוח מלאכותי (אינטליגנציה מלאכותית המבוססת על מבנה הניאוקורטקס). בגדול התיאוריה אומרת שהמוח מורכב מכ- 300 מיליון אבני בניין כמעט זהות בצורתן. כל אבן בניין כזו היא גלאי תבנית ובנויה מכ- 100 נוירונים. אבני הבניין מתקשרות ביניהן דרך רשת סבוכה של קווי תקשורת שנמצאים במוח כבר מלידה, אבל ניתן להתחבר אליהן על פי מה שהמוח לומד. בעצם, כל החלוקה לאיזורים ולתפקידים לפי איזורים כפי שמציג בכתבה הזו הפרופסור, היא תפיסת עולם מיושנת ומקובעת. האמת היא שכל אבן בניין במוח יכולה לשמש בכל תפקיד.
יוסף שריד | 01.12.12
25.
תודה על טעימה מעניינת. ושאלה: מה קורה במוח בזמן צפייה בטלוויזיה?
לכאורה המדיום הזה משחית פעמיים: גם תוקע לך תוכן זבל במוח, וגם 'מעסיק' את המוח בתעסוקת סרק. לכאורה עדיף לבהות סתם מאשר לבהות בטלוויזיה, כי 'בהייה סתם' לא מפריעה (או ליתר דיוק: מאפשרת) למוח לעשות פעילות דיפולט עצמונית, בעוד שבזמן 'בהייה בטלוויזיה' - לכאורה לא מתרחשת פעילות דיפולט. וכל זה בהנחה שיש חשיבות לבהייה ולאותה פעילות דיפולט של המוח. האם ההיבט הזה נחקר? יש ממצאים? - תשובה מפרופ' בר תתקבל בהוקרה. ושוב, תודה על הראיון - "עונג שבת".
אסתר איזנרייך | 01.12.12
20.
שאלה לניר לגבי המדיטציה, בעצם המחקר לא אומר
כאן שיש יתרון כלשהו ללהחזיר את המודעות ל"כאן ועכשיו" הוא רק מסביר מה מתרחש, ואולי אפילו הפוך, כי זה יכול להיות חיובי כשהמח שלך מתכנן תכניות. יש מחקרים אחרים על יתרונות המדיטציה, אבל אני לא מוצא כאן קשר כזה בין הדברים. מה שאני לומד מהמחקר הזה, שצריך ללמוד יותר טוב לנהל את הרגשות שלנו, ולקבל את העובדה שהיתה ידועה לי גם קודם, שאנחנו לא ממש ראציונלים, כך שזה מסביר למה אנשים נלחמים, מהמרים, בוחרים דברים מוזרים סתם כך וכו' 100% ראציונאליות ו 100% נוכחות זה בעצם חוסר קיום (לא שזה רע)
התלמיד המתמיד | 01.12.12
19.
האם הפרספקטיבה כאן רחבה מספיק?
בפרספקטיבה רחבה יותר האדם אינו רק תוצר של הטבע שלו והאינסטינקטים ההישרדותיים שלו, הוא אמנם חייב להכיר בכך שהוא איננו יצור רציונלי בתכלית אלא תגובתי ומקבל החלטות על סמך תמונה חלקית(ראו מחקרי דני כהנמן- זוכה פרס נובל) אבל הוא היצור היחיד בטבע שמסוגל להתעמק ולהתעלות מעל הטבע על ידי בחינת עצמו באמצעות פיתוח מודעות לכך. יש בהחלט מקום להתעמק בהיבטים של "מותר האדם", גם אם אלה אינם מקובלים באקדמיה שעד לפריצת הדרך הבאה, שומרת על עצמה כצרת אופק שמא יהיה איום על קיומה, גם זו תגובה הישרדותית ומפוחדת של אנשי האקדמיה עצמם שמקפידים לאחוז במחקריהם ומעמדם האקדמי, גם אם יש מקום לספקות ושאלות לגבי הכיוון שהלכו אליו, לדוגמא הייתי מציע לאקדמיה לחקור היבטים של צמצום שמפריעים לאנשיה להיפתח לשבירת פרדיגמות, אולי זה יביא אותם להיות מודעים יותר למה שעוצר אותם מלהרחיב הפרספקטיבה...
אריה טל | 01.12.12
18.
אחד התרגילים המעניינים הוא לפרק את הפרדיגמה הזו ולקשר אותה ליצירתיות
אחד התרגילים שאני עושה עם תלמידים, (נלקח מתוך "קורס בניסים"), הוא פעמיים ביום לתת לעיניים לנוח על עצם אקראי, ולהגיד - אני לא יודע מה התפקיד שלו. אני לא יודע מהו. מעולם לא ראיתי אותו. תרגיל שלכאורה הוא פשוט אבל מביא לבילבול בהתחלה - ומאפשר להפרד מהקשרים, ולחווט מחדש את הסינפסות בין הנוירונים כדי לקבל יצירתיות. כך, למשל, ספל שאנחנו רואים לא יניע אותנו אוטומטית להבנה שתפקידו להכיל נוזלים, אלא אפשר להשתמש בו לצרכים אחרים, בהתאם ליצירתיות שלנו.
עמית | 01.12.12
17.
הוספה קטנה לממצאי ד"ר בר
העברית נותנת לנו את התשובה המלאה והשלמה לגבי האמוציונליות / הרגשות של המוח :"....אבל בעצם כל החלטה שלנו נגועה ברגש במידה מסוימת. אין בזה טוב או רע. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שאנחנו מערבבים רגשות לא רציונליים ולחיות עם זה...": המילה "מחשבה" זה למעשה " מה" חש" "בה".
רונן גורן | 01.12.12
9.
כל מי שמתרגל מדיטציה מכיר היטב את התופעות האלה
במדיטציה אנחנו מתבוננים באותן תוכניות, ומחזירים את תשומת הלב לכאן ועכשיו- לגוף, לנשימה, להליכה. כל מי שמתרגל מכיר את ההכרה שלנו, שקופצת מנושא לנושא. ויחד עם זה, דרך התרגול, אפשר להרגיע את המחשבות האלה, ולהגיע לשקט פנימי. מעניין איך זה מתבטא ברשת המנוחה במח? מעוניינים לקרוא עוד... https://www.facebook.com/shel.sheket
ניר קראוזה | 30.11.12
8.
מקווים לתגליות ממשיות בחקר המוח
נחמד. יש לנו זיכרון, זיהוי תצורות, אסוציאציות ודחפים. באמת שלא ידענו. באמת שלא קראנו בעשרות ומאות כתבים פופולאריים. הדוגמא של זיהוי החבל בתור נחש היא בת 2500 שנה לפחות. חבר'ה, נראה שמדעי המוח תקועים. זיהוי מנגנוני מיקרו, מיפוי אזורים, כימות של פונקציות תפישתיות שכולנו יודעים פחות או יותר אינטואיטיבית. מחכים לספר... אין תזוזה של ממש בתחום המתוקצב והמתוקשר הזה.
אהוד | 30.11.12
6.
שתי שאלות שעלו לי בעקבות הכתבה ..
אז מה יש בחוץ ועל מה אני מחליט? אנחנו קולטים דרך חמשת החושים שלנו את מה שיש בחוץ, והמוח מעבד את זה לידי תמונה והכל נמצא בנו. כי בעצם משהו דופק על תוף העור שלי, מגיע למוח, המוח מצייר תמונה וזה מה שאני רואה.. (ככה עובדים כל החושים). זאת אומרת שאנחנו לא יודעים מה יש באמת מחוצה לנו.. ונוסיף לזה שגם בנוגע להחלטות שלנו משהו מפעיל אותנו כמה אלפי שניות לפני ש"אנחנו" לוקחים את ההחלטה, אז איפה ה"אני" שלי או מי זה האני? שבת שלום :)
אליהו | 30.11.12
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת