צובעים את המתנ"ס של שכונת המצוקה הסמוכה ואורזים חבילות מזון לחגים עבור נזקקים. אבל מפטרים עובדים מסורים בסיטונות - גם עובדים מצוינים ו-ח-י-ו-נ-י-י-ם - רק כי המנכ"ל צריך בונוס גדול יותר.

יש בניתו של הפרופסור הרבה מאד "רצוי" אבל לא מספיק "מצוי"- וההבדל הוא גדול מאד. הרבה אנשים טובים תורמים ונותנים גם כספית וגם מעצמם ולא יודעין עליהם כלום. כלוםץ כלום. וכאן עושים "עניין " גדול מתרומה כספית שנעשית במקום לשלם עליה מס למדינה. טוב שתורמים וצריך(לצערינו). תרומות אלו וגיוסי הכספים נכנסים לנישות שהמדינה מפקירה ביד ורגל גסה וכואבת. היא סומכת על טוב ליבם ורגש החמלה והצורך לתת של אנשים טובים וישרים. שינוי יסודי חייב להעשות, וטוב שעה קודם.

פרופ' אריאל אני מסכים עם כל מילה שכתבת פה!!!!! למשה מרחובות מתגובה 14 בתור אדם שעבד בשירות הציבורי היה באקדמיה ועכשיו עובד במגזר הפרטי אני חייב להגיד לך שהדברים שלך נשמעים שבאים ממקום של מרמור גדול אין סטירה בין להיות איש עסקים ולהשקיע את כספך במיזם (שיכול לההרס מאלף סיבות) לבין להיות אדם אנושי שמבין לכל פעולה חסרת רגש מול העובד שלך יש תוצאות הרסניות לעובד למעביד ולכלכלה בארץ.... כן אין מה לעשות כולנו קשורים אחד לשני ורק יושרה ואנושיות יקדמו אותנו..... חג שמח

בתור מי שהיה סטודנט של פרופסור אריאל רובינשטיין אני יכול לאמר לך שאתה טועה לחלוטין. האיש מחובר למציאות ולמה שקורה במדינה שלנו שמתדרדרת מיום ליום והוא בהחלט אינו נמנה עם הפרופסורים המנותקים והמתנשאים שאליהם יכולת לכוון את דבריך. מדובר בבן אדם אמיתי שמחובר לעמך ואתה ושכמותך צריכים לשתות את דבריו בצמא מפני שהוא מזהיר מפני משהו נורא שקורה כאן וממנו יסבלו ילדיך וילדי כולנו.

נכון. בגלל ההרכב ההטרוגני של האוכלוסיה. כי במדינות עם אוכלוסיה הומוגניות זה לא יקרה ואם יקרה לא יחזיק מעמד אלא לזמן קצר ומפה הסכנה לקיומיינו ולא הזכרתי את הסכנות הבטחוניות מחוץ.בצרפת למשל הם מתחילים לראות זאת על קצה המזלג.

לכיסים של כל מיני מנהלי עמותות. כמו שנאמר, מירוק מצפון ותו לא. אח"כ העובדים שעובדים אצל אותו איש עסקים צריכים תרומות כדי לחגוג חג, אז מה עשינו בזה?

יחס טוב לעובדיו והגינות כלפי לקוחותיו נדרשים ממנו לא עקב היותו איש עסקים, אלא בגלל שהוא בן-אדם. ומוטב שהממשלה תעניק הטבות מס גדולות למו"פ והעסקת סטודנטים במקום לתרומות. לא רק איש העסקים נהנה מיח"צ שהוא מקבל מהתרומות, גם הממשלה נהנית, בכך שמוסר ממנה האחריות הבסיסית לאזרח, למרות שהיא ממשיכה לקבל מיסים לנושאים אלו בדיוק. אבל מה אני מבין? אני בסה"כ ילד.

הפרדקוס של זמננו,בתקופה זו של ההיסטוריה,היא שהבניינים שלנו גבוהים אבל רוחנו קצרה,שהדרכים רחבות אבל נקודת הראות שלנו צרה,אנו מבזבזים יותר אבל יש לנו פחות. אנו קונים יותר אך נהנים פחות.יש לנו בתים גדולים יותר אך משפחות קטנות יותר,יותר נוחות אך פחות זמן,יש לנו יותר תארים אך פחות שכל,יותר ידע אך שיפוט לקוי,יותר מומחים ועם זאת יותר בעיות,יותר תרופות אך פחות חוסן בריאותי. למדנו כיצד להתפרנס אך לא כיצד לחיות,הוספנו שנים לחיים אך לא חיים לשנים. הגענו עד לירח וחזרה,אך קשה לנו לחצות את הכביש לפגוש שכן... כבשנו את החלל החיצון אך לא את החלל הפנימי,יצרנו דברים גדולים יותר אך לא איכותיים יותר. ניקינו את האוויר אך הכתמנו את הנשמה,פיצחנו את האטום אך לא את הדעות הקדומות שלנו,אנו כותבים יותר אך לומדים פחות,אנו מתכננים יותר אך מבצעים פחות,למדנו לרוץ אך לא לחכות,בנינו יותר מחשבים לאגור יותר ידע ולהפיץ אותו אך אנו מתקשרים פחות ופחות. הכפלנו את רכושנו,אך הפחתנו את ערכינו,אנו מדברים יותר מדי,אוהבים לעיתים רחוקות ושונאים לעיתים קרובות מדי.

האם אי פעם עבדת במשהו מחוץ לאקדמיה? בעולם האמיתי? האם אי פעם ניהלת משהו? היית חלק מתחרות עסקית? האם ניהלת עובדים שאינם עוזרי מחקר דוקטורנטים שמעריצים את הקרקע שעליה אתה דורך? האם נאלצת לפטר מישהו? האם התמודדת עם צרכנים נודניקים שאינם צודקים? האם השקעת את כל הכסף והזמן הפנוי שלך במיזם כלשהו שעומד לקרוס בגלל עובד טיפש? על סמך מה אתה חושב שראוי שתחלק עצות לאנשים שכן עובדים בעולם האמיתי? יש לך המון ידע תיאורטי בכלכלה ותורת המשחקים, יש לך משחק מיקוח שקרוי על שמך, פרס ישראל, ושמעתי אפילו דיבורים על נובל. אבל מעולם לא עבדת בעולם האמיתי, ואפילו המחקר הכלכלי שלך מנותק ורחוק מאוד מהעולם האמיתי, בניגוד למשל לכלכלני מאקרו או כלכלנים אמפיריים. למה אתה חושב שלתובנות שלך בנושאים האלו יש יותר משקל, נגיד, מאשר לתובנות של פרופסור לביולוגיה, או פרופסור למתמטיקה, או סתם נהג מונית ממוצע? למה שלא תתמקד בלתת עצות לדוקטורנטים שמנסים לבנות מודלים תיאורטיים של רציונאליות חסומה, ותעזוב את המנהלים בעולם האמיתי בשקט?

המעביד שלי הביא את העסק ל"מצוק פיסקאלי" פיטר עובדים ובמקביל שריין לעצמו את "החבילה" ל 2012.

בסלע!

לדאוג לעובד שלך פירושו לדאוג גם לעצמך. עובד מרוצה הוא עובד יצרני,יעיל ואפקטיבי. עובד יעיל ואפקטיבי בסופו של תהליך מוזיל עליות ייצור . הוזלת עליות ייצור מניבה יותר רווחים. יותר רווחים מניבים כושר תחרותי ויכולת השקעה. השקעה ( נבונה ) מניבה התפתחות של המשק. התפתחות של המשק מניבה למדינה הכנסות נוספות ממיסים. הכנסות ממיסים מפחיתות את הגרעון . הפחתה של הגרעון מניבה יכולת השקעה בתשתיות. השקעה בתשתיות = פיתוח החינוך,בריאות,כלכלה,חברה..... וזהו המעגל שכל הזמן ילך ויתרחב.

מה זה עוזר כל הכתבות לא עוזרות הם עושים מה שהם רוצים ולא איכפת להם מכלום

הנקודה היא שאנשי העסקים בארץ הקימו לעצמם מעין מועדון סגור בו הם הולכים מקוקטייל לקוטייל שם חוברים אחד לשני בכאילו עושים טובות לציבור בזמן שרוב הכסף בא מהציבור ואז זה מצטלם יפה משמש פלטפורמה פרסומית ושיווקית ואף הילדחם שלהם נכנסים לאותו מעגל וזוכים לעבודות במקומות לסטודנט שמסיים אוניברסיטהנאין דריסת רגל! שיטת היד רוחצת/לוחצת יד...