אם אחד הצדדים הוא קמצן עדיף לא להתחתן אתו בכלל

יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שילד/ה או 2, 3, או 10 ילדים לא יכולים לטפל באמא ו/או אבא ברמה , צורה דומה / זהה לטיפול שקיבלו מההורים שלהם בד"כ (תמיד יש גם יוצאים מן הכלל). כמעט ואין ילדים שמגיעם למצב שהם מנגבים , מחליפים להורים שלהם את החיתול משתן וכו'. היום יש עובדים זרים ו/או בתי חולים, בתי אבות וכו' שעושים זאת. בעבר הרחוק ולאדם הקדמון לא היו חיתולים ו/או חיים ארוכים או קצרים מחוץ לקיבוץ. האדם הקדמון קיבל הכל מהילדים שלו בקיבוץ והלך לעולמו עוד לפני שהוא היה צריך לחרבן.

1. קודם כל זה משתנה עם התקופה. 2. בעבר הרחוק לא היו בנקים. היו מחסני מזון וכו'. ולפני כן האדם הקדמון היה מאחסן מזון לעצמו, לזוגתו, לילדים שלו ולהורים שלו. 3. אח"כ הילדים שלו היו מאחסנים מזון לעצמם ולהורים שלהם וחוזר חלילה. 4. היה מחסן מזון משותף. לא היה חשבון בנק משותף. כי לא היה כסף וצורך בכסף שיש לאחסן בבנק. היו חיי קומונה, שבטים , מחנות, מושבים ואף קיבוצים בארץ ישראל. 5. היום עד גיל מסוים, כמו 20 ומשהוא יש לנו חשבון בנק לאחסון כסף למזון וכו' לעצמנו בעיקר. 6. מגיל מסוים, כמו 30 ומשהוא יש לחלקנו חשבון בנק משותף עם ההורים שלנו לאחסון כסף למזון וכו' לעצמנו ולהורים שלנו, וחוזר חלילה. 7. במקביל יש לחלקנו חשבון בנק משותף עם בן / בת הזוג שלנו לאחסון כסף למזון וכו' לעצמנו ולילדנו (בלי ההורים שלנו - שלחלקנו חשבון משותם עם ההורים). 9. לסיכום, אנו צריכים לבחור לעצמנו את השותפים לחשבון הבנק שלנו ( ולהפך , השותף שלנו אמור לבחור בנו). בהעדר בחירה זו ביום מסוים , בהעדר יכולת לדאוג לעצמנו, החוק במדינתנו יקבע מי יהיה שותף לחשבון הבנק שלנו, כדי לדאוג לנו לכסף למזון וכו'. 10. חשוב מכך, וכאמור בכתבה - בתום יום החתונה נחתם חוזה חברתי לא כתוב שעיקרו הוא "אני אטפל בך ואת תטפלי בי". חיץ פיננסי לא ישנה זאת, ורק יסבך אותנו עם המדינתנו. כמובן שכאשר מדובר בפרק ב' עם רכוש וילדים לכל צד השיקולים יהיו שונים (ומפוצלים). 11. חשוב עוד יותר, וחסר בכתבה - ביום הלידה (שלנו), נחתם חוזה דם חברתי לא כתוב שעיקרו הוא "אתם תתפלו בי ואני אטפל בכם". חיץ פיננסי לא ישנה זאת, רק יסבך אותנו עם מדינתנו. כמובן שכאשר מדובר במספר ילדים ו/או בפרק ב' (של ההורים גרושים) עם רכוש וילדים לכל צד השיקולים יהיו שונים (ומפוצלים).

כמו שאמרו פה, אתה לא סומך על אישתך - אל תתחתן איתה. בחיים לא הבנתי את אלו שיש חשבונות נפרדים. אתם לא מאמינים בזוגיות מהיום הראשון - נבואה שמגשימה את עצמה... אפשר שיהיו 2 חשבונות - אבל שניהם משותפים.המשכורת נכנסת לכל אחד מהחשבונות, וגם זה כדאי לחסוך או לנסות לחסוך - ולא משיקולי אמון.

מחליטים כמה מעבירים כל חודש לחשבון המשותף המיועד להוצאות שוטפות של הבית משכנתה, ילדים, ביטוח, דלק וכו'. וכמה אחוזים משאיר כל אחד בחשבונו הפרטי, לפינוקים אישיים.

אשתי ואני התחתנו מאוחר והגענו עם חשבונות בנק אישיים. פתחנו חשבון בנק משותף והוראות קבע חודשיות להעברת הסכום הדרוש להוצאות הבית (אשר יוצאים כמובן מהחשבון המשותף). לכל אחד מאיתנו אשראי וזכות חתימה בחשבון המשותף כאשר ההוצאות האישיות מהחשבונות האישיים. זה מאפשר לנו חיים משותפים רגילים והתנהלות אישית אחראית. החשבונות מנוהלים בעמלות סמליות באחד הבנקים הקטנים (למשל, בנק הדואר מאפשר חשבון ללא עמלות - להיט במגזר החרדי). לאחרונה פתחתי חשבון (שוב ללא עמלות בכלל) חסכון והשקעות לביתי בת השנה. שיהיה במזל טוב :) האמון בייננו רק משתפר ואני היום אחראי על החיסכון וההשקעות של אשתי ובכלל כל המשפחה.

פעם לכל בית היה מספר טלפון ראשי וטלויזיה מרכזית 1 ששידרה בעיקר את ערוץ 1 . כיום לכל בן זוג\בן משפחה יש טלפון פרטי אישי . ומסך מחשב\טלויזיה שגם הוא משוייך אליו או משהו כזה . וכמובן שלכל אחד \אחת יש את הבגדים\הנעלה שמשוייך אליו\אליה לכן הכיוון צריך להיות שלכל בן\בת זוג תהיה יחידת דיור שתשתוייך אליה\אליו כולל חשבון החשמל והמים \כרטיסי האשראי וכמובן הבנק .

נישאנו צעירים מאד מאד לפני שלושה וחצי עשורים. למחרת החתונה הלכנו עם ההורים לבנק, ופתחנו חשבון משותף ובו הפקדנו את כל מתנות של החתונה. עם הזמן סגרנו את ספיחי החשבונות הקודמים שהיה לכל אחד בבנק אחר. מאז הכל במשותף - אותו חשבון עצמו עם אותו מספר. היתה תקופה שהיה לי גם חשבון נפרד כי למורים היה יתרון בבנק מסד, אך ברגע שיתרונות אלה נעלמו נסגר גם החשבון שלא היתה לו כל הצדקה אחרת כל מה שחסכנו חסכנו יחד. אמנם הורי עזרו לנו הרבה מאד אך זה מעולם לא חושב. (בתגובה לדברי מגיב אחד) כל מה שיש לנו יש יחד, והכל יהיה למען הילדים. מלבד השיקול הסוביקטיבי - ישנ גם הטיעון הפרקטי - ריכוז כל הכספים, פחות עמלות, יותר שליטה בהכנסות והוצאות, וכו'. זה לא קשור לענין שמירת הפרטיות - כל אחד פותח את הדואר שלו. כמובן שכאשר מדובר בפרק ב' עם רכוש וילדים לכל צד השיקולים יהיו שונים.

ואני לא מדבר משהו עשיר ככורח שהתחתן עם חסר/ת כל והביא גם הסכם ממון, שאותו יש לשים בצד לפני הנישואין. זה אומר שאין באמת אמון בין בני הזוג, אין באמת שותפות... יש "שלי" ויש "שלך", יש התחשבנות על עשיה לעומת הכנסה, התקטננות ועוד. מה זאת אמרת הכסף "שלי", ואם אני מרוויח פחות בגלל שאני מטפל בילדים? מגיעה לי גם הכנסה מהצד השני? שאלה כמו מי ישלם על הוצאה X? ואז צריך לשפוט? או בונוס בתא המשפחתי על עשייה יוצאת דופן? יש שמגדילים ובעלי שלושה(!) חשבונת, האחד משותף, ומעבירים סכום מסוים לחשבון המשותף להתנהלות השותפת, מה זה בעצם אומר? התא המשפחתי הוא בעצם שכירות שעולה סכום מסוים בחודש... משהו זמני. זהו מהלך שהינו חלק מה"דור החדש", בו אנשים אגואיסטים שלא יודעים לתקשר זה עם זה מנסים לחיות כאילו בזוג. אני בגיל של "הדור החדש" אך סולד ממנו לחלוטין, זהו חלק מהתפוררות הערכים שהחברה חווה.

אנחנו מקיימם כבר שנים 2 חשבונות. כל אחד מנהל את חשבונו למרות שלשני יש שם זכות חתימה. כשלמישהו חסר מעבירים מחשבון לחשבון. הרעיון הוא סוג של כיבוד פרטיות הדדי. אני יכול למשל לקנות לאשתי מתנה בהפתעה בלי שהיא תראה את ההוצאה בטרם עת. תגידו שהיא יכולה כי יש לה זכות אבל היא לא תעשה זאת בלי לשאול אותי בדיוק כפי שאני לא פותח דואר שממוען אליה בלי רשותה אפילו אם מדובר במכתב מהסופרמרקט. זכות החתימה הצולבת מיועדת למצב שבו מישהו לא יכול לטפל בחשבונו בלל מחלה חס ושלום. זה עובד טוב בין היתר כי שנינו לא במינוס ולא תלויים תמיד בשקל האחרון בחשבון.

מי משלם על התרופות של הילדים? בית ספר? מי עושה קניות ומי משלם חשמל? אם מישהו בזבזן ואחר פחות כדאי לטובת שניהם שיעשו איזו שיחה גלוייה בנושא ויקבעו כללי אצבע על מה מוציאים עבור מה וכמה. מתי שואלים זה את זה ומתי קונים לבד.... זה בכלל נכון גם לי ולבעלי יש הסכם כזה. אם מוציאים סכומים גדולים ברמה של מאות שקלים, מתיעעצים זה עם זה לפני ההוצאה. כשהכלל הבסיסי הוא כבוד הדדי והתחשבות זה בזה וכמובן במצב הכלכלי. אני לא יכולה לדמיין אפילו חיים עם חשבונות נפרדים. מה קורה בזמן חופשת לידה למשל? האם רק לאמא יש פער בהכנסה ( במיגה והיא מרוויחה מעל סכום מסויים היא לא מקבלת הכל)

אם אחד הצדדים קמצן, הוא לא יסתכל על כל שקל שיוצא, ויכול למרר את החיים של הצד השני - כך שעדיף שכל אחד יהיה עם חשבון משלו. מצד שני - אם אחד הצדדים מוציא כסף ללא כל אחריות - הוא יכול בקלות לכלות את המשאבים של שני הצדדים - כך שעדיף שישאר עם הסכום "שלו", וכך יראה מגבלה מסויימת.