הדיו בתוך המיכל לא נקרא 'טונר', אלא פשוט 'דיו' או 'מילוי'. מה הטעם בכתבה שאינה מדייקת?

רך מתוק ועדין .... והטיפול בו בהתאם ברכות בהבנה בבדיקה מה ומי וכשהכל רגוע המדפסת מחייכת חזרה

התסכול מובנה במוצר. בלי כל קשר: כתבה חלשה ביותר, מה אנחנו תלמידי תיכון?

אזכור את הפקידה בעיריה שביקשה פקס, "כי הבחורה שקוראת מיילים לא נמצאת היום".. אך עדיין, אין תחליף למהירות הקריאה ולנוחות הסימון (כמובן, לא עריכה) של מסמך מודפס.

מדפסת לייזר זה לא רק למשרד כפי שנכתב במאמר אלא גם לבית. כלל אצבע: למי שמדפיס למעלה מ 20 דפים בחודש: כדאי מדפסת לייזר בוודאות. למי שמדפיס פחות, עדיין יש ייתרון למדפסת לייזר בנוחיות, באיכות הדפסה ובכך שהדיו לא מתייבש. אצלנו מדפיסים בערך 100 דפים בחודש. אישתי מורה + 4 ילדים מקבלים עבודות. המורות כבר דורשות הדפסות מכיתה א' ולמי יש כוח לריב איתן. ההקרבה היחידה היא ויתור על צבע: אנחנו לא באמת צריכים הדפסות צבעוניות. למעשה הרבה אנשים מדפיסים בבית בצבע בלי כוונה. הם רוצים שחור-לבן ומשתרבב להם משהו צבעוני. ב 500 ש"ח אפשר לקנות מדפסת לייזר רצינית שהיא סוס עבודה ויש בה סורק צבעוני (ההדפסה שחור-לבן, הסריקה צבעונית). במדפסות האלה משתמשים כמה שנים בלי תקלות. ועלות הטונר (חלופי) פשוט מגוכחת: למעלה מ 2,000 דפים בפחות מ 100 ש"ח לא מתקלקל, לא נתקע, לא מתייבש, מדפיסים חודשים על חודשים בלי להחליף. אגב: בניגוד לדיו, טונר חלופי זהה באיכות למקור. זה הרבה יותר קל לייצר אותו ואין את הבעיה של סמיכות הנוזל ש (כך אומרים) יכול לקלקל את המדפסת.

הכל אפשר לשלוח לקבל ולשמור בצורה דיגיטאלית. היחידים שעוד משמרים את השימוש בנייר הם גופים ממשלתיים (ביטוח לאומי, מס הכנסה, ודומיהם). רק כשצריך להתעסק איתם - צריך מדפסת.