מים מזוקקים הם מאד אחידים. על מנת שחומר יהפוך ממוצק לנוזל, צריך שתהיה נקודה בנוזל בה יתחיל להיווצר קרח. אם במים יש זיהומים (=משהו שהוא לא מים, כמו למשל, מלח), האירוע של התחלת הקפיאה בנקודה הזאת הופך לסביר. אבל כשמים מזוקקים, פשוט אין את הנקודה הזאת שבה ההקפאה תתחיל, ומכיוון שאין התחלה, האירוע של הקפאת המים לא קורה. זה די דומה להדלקת גפרור. בהדלקת גפרור אבקת השריפה עוברת חמצון. כל נקודה בגפרור "רוצה" לעבור חמצון, אבל אף אחת לא רוצה להיות הראשונה. מדובר על תגובות שהן יעילות תרמודינמית ("אם כולם יעשו") אבל לא יעילות קינטית (לא שווה להיות הראשון שעושה את זה).

עוד מהימים שהאינטרנט היה מקום תמים וטוב :) הייתי יושב עליו שעות בנענע, תחפשו בגוגל "בלדד השוחי" זה מדור עתיק ונשאלו שם שאלות מעניינות!

משמעות האפקט היא ש*לפעמים* מים חמים יקפאו מהר יותר מהקרים. הכתבה עושה רושם בדיוק הפוך שרק בחלק ממקרים החוקרים הצליחו להתגבר על האפקט. המשפט על סידן ומגנזיום הוא שטות אחת גדולה. הרתחת מים מורידה את הריכוז שלהם ולא מעלה. במי ברז נמצאים מלחים מסיסים שלהם שעוברים תגובה כימית בהרתחה והופכים לבלתי מסיסים ושוקעים בצורת אבנית.

בגובה רב (הרים גבוהים למשל) שם הלחץ נמוך יותר לכן נקודת הרתיחה של מים היא שונה מאשר בלחץ אטמוספרי של גובה נמוך .נראה לי שמים רותחים נמצאים בלחץ אטמוספרי נמוך יותך בגלל התרחבותם לכן הם נוטים לקפוא מהר יותר.

כל העיקרון בניסוי מדעי זה שאפשר לשחזר ולקבל את אותן התוצאות בעקביות במקומות שונים ובזמנים שונים. בשביל זה יש "תנאי מעבדה" כגון מים מזוקקים או בעלי תרכובת זהה. ניסוי בוואקום, קבוצת ביקורת וכו'. באת לתת תשובה ויצאת יותר דפוק משניצל (בתנאי מעבדה כמובן)

- - הסיבה האמיתית - - הקרח הוא בעל מבנה גבישי, וכידוע, המאפיין העיקרי של גביש הוא סדר פנימי ארוך טווח. הסיבה שמים חמים יהפכו לקרח יותר מהר, היא שלמולקולות המים יותר קל להסתדר לכדי גביש כאשר המים חמים! הריי זכרו שהטמפרטורה הינה גודל המבטא את "רמת התנועה" של חלקיקי החומר , כלומר מולקולות המים יותר 'חופשיות' לנוע כאשר המים חמים. - - מדוע הניסויים לא הראו תוצאה אחידה? - - זהו עניין של טמפ' ואקראיות. בהינתן מצב מסוים בו המולקולות באי סדר - כמה זמן ייקח לסדרן במבנה הגבישי? תלוי כמה גדול אי הסדר! כמו כן כמה רחוקים המים מטמפ' הקיפאון? הרי זה מירוץ בו למים הקרים יתרון הטמפ' ולמים החמים יתרון 'חופשיות התנועה' ונשאלת השאלה, למי יתרון גדול יותר הפעם? אני כנראה לא המצאתי את זה בעצמי, אני די בטוח ששמעתי את זה איפשהו, אבל בכל מקרה השארתי את השם למקרה שירצו ליצור איתי קשר בנוגע לפרס, בעוד כמה עשרות שנים. - - למתקשים - - דמיינו שישנן שתי קבוצות שמתחרות ביניהן מי תרכיב טירה מאבני לגו, שתי הקבוצות נדרשות לבנות את אותה הטירה בדיוק. הקבוצה הראשונה שמורכבת מאמהות פולניות נקראת 'פולניה הקרה' ומקבלת לידיה גוש של אבני לגו דבוקים שישמשו אותן למשימה. ואילו קבוצת האמהות המרוקאיות, אשר נקראת "מנה חמה" מקבלת לידיה את אבני הלגו מפורקות האחת מהשנייה - דהיינו חופשיות.. איזו קבוצה תנצח לדעתכם?

כל חומר מתכווץ כשהוא עובר ממצב נוזלי למצב מוצק. במים זה הפוך... כשמים קופאים, התוספת לנפח היא בערך 8.7 אחוז. (כי זה הפער בין משקל סגולי של מים ושל קרח)

אם הטמפ' הסופית הינה 1- מעלות וטמפ' ההתחלה של כוס א' היא 11 מעלות אז הזמן שיקח להגיע לטמפ' סופית הינו X. אם טמפ' התחלה של כוס ב' היא 30 מעלות- אז ההגיון אומר שהזמן צריך להיות X+ הזמן שיקח להגיע מ30 ל11. אבל משום מה במציאות, הזמן האמיתי של כוס ב' קטן מX.

אני לא חושב שמים שקרובים ל 100 מעלות מגיעים ל 0 בזמן מהר יותר ממים ב 25 מעלות באותם תנאי סביבה. ניתן להציב ולבדוק, אך לא נראה לי שזו הסיבה.

נוצר מגע ישיר עם המשטח הקפוא.. כידוע, מעבר חום בהולכה גבוה פי כמה מהסעה.. מה שתורם לקירור מהיר יותר של המים החמים.. זה לא מסביר את הכל אבל זה פקטור נוסף בדבר..

לא העלתי בדעתי שדבר כזה יכול להוות בכלל סוגייה לדיון . זה מסוג הדברים שנראים מובן מאליו אך תמונה בהם הפתעה רבה . זו תמצית הסיבה שאנחנו בני האדם נבדלים מבעלי החיים .