כתבה מצויינת. לדעתי אינה לוקחת בחשבון את האגו הנפוח של טייקונים שאינם חושבים על הגלישה מהפסגה. כאשר הם למעלה הם חוגגים וכאשר הם מסתבכים הבעיה עוברת לבנקים ומלווים אחרים. הצלחתם לרוב אינה בזכות כישורים מיוחדים אלא בזכות קירבתם למוקדי ההשפעה וכוח וקירבה זו מחסנת אותם מהתרסקות טוטלית ואובחן כל הנכסים, תרחיש אפשרי לכל בעל עסק קטן שהיה מסתבך.

המקרה הבולט הוא כמובן תשובה . וראינו את ההפנמה שלו להצעות של יועציו. בתחילה העדיף להישאר על ההר , אבל אז השתכנע שהזמן לרדת מההר ולא בגילגולים , אלא בהחלקה איטית מבוקרת , היא עכשיו ואז השתנה הטון , השתנתהה צורת הדיבור לציבור והסוף ידוע. תודה על כתבה יפה ומענינת . שבת שלום.

נסיון יפה דרך משל מטפסי ההרים. הבעיה שהעם בשלו והתספןרות על ימין ועל שמואל נעשות ביוזמת הממשל כדי לכאורה לחלץ טייקונים מנפילה המוסתר והנגלה כדי כדי לבלום אבטלה במשק

כמו לשרוף את הבית בשביל לקבל את הביטוח, רק שעם הפנסיות שלנו זה הרבה יותר פשוט ולא עוברים על החוק!!!!

שאפו על הכתבה ועל הרעיון בכלל! אתה מצייר עקומת V הפוכה (טיפוס למעלה וירידה מתוכננת למטה). אלא, שה"למטה" של הטייקונים הוא הרבה מעל ה"למעלה" של רובנו. לרובנו, האתגר הסבוך ביותר הוא איך לשמר את גובה ההכנסה שלנו, מרגע שעברנו את השיא בקריירה, ועד יומנו האחרון. חוברים לזה משתנים משתי קבוצות: א. נתונים אישיים - לכל אחד השיא הזה בא בנקודה אחרת בזמן האישי, בהתאם למקצוע שלו, להכשרתו, לכשרונו, לקשריו, לניסיונו המקצועי, לנתוניו המשפחתיים, הרפואיים וכו'. ב. נתוני שוק לוקאלי ועולמי - ביחס למקצוע עצמו, לפוליטיקה, לערך הכסף וכו'. אם מסתכלים על האתגר כיעד ליניארי, אז אין לנו ממש סיכוי. ברור שלא ניתן לצפות ו/או לחשב כול מה שעתיד לקרות לנו בהמשך הדרך. וממילא, זאת דרך של ירידה, אטית או מהירה. אך, אם מסתכלים על הקריירה שלנו כמשהו מעגלי, כמו הגלגל הענק (או אפילו סלילי), אז יש לנו סיכוי. אם לוקחים מראש בחשבון שיהיו תקופות של שפל, ניתן לתכנן אותן טוב מספיק כך שבממוצע נוכל גם לשמור על גובה הכנסה רצוי וגם למנף את העלייה הבאה למעלה. למשל, ע"י התמחות בשני מקצועות (קשורים או לא). כך, בזמן שאתה עובד באחד, אתה מקדיש חלק ממשאביך להתפתחות במקצוע השני. אפשר אפילו לייצר שפל מדומה דווקא בתקופה רווחית. נראה לי שזו אחת התפיסות מאחורי הספר "אבא עני, אבא עשיר".