אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

מבטחים החדשה

40 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

40.
השמיים הם הגבול
קיבלנו סיור מודרך מהגברת המקסימה הזו . אין בפי מילים כדי לתאר את היופי של המקום, האור המשתלב בחומרים הטבעיים של אבן ועץ, הפסלים התמונות והכל מול הנוף היפה כל כך והכל טובל בכל כך הרבה רוגע. שיהיה בהצלחה והלוואי ומתממש החזון והמקום יהפך למרכז אמנויות מצליח
אורית רונן | 07.03.15
39.
מאכזב
התארחנו במלון - המסקנה לא להגיע בחורף . הלובי והמסדרונות הארוכים בהם צריך לעבור מהחדר ללובי או לחדר האוכל קרים ולא מזמינים בכלל . מצאנו את החדר לא נקי ,יש מכונת קפה אבל אין תיון אחד- די בסיסי לדעתי בכל חדר וודאי בחדר של מלון בוטיק - נאמר שזו המדיניות (לכן עלה לנו תיון במסעדה 17ש" ) במסעדת השף לא הוחלפו הצלחות מהמנה ראשונה לעיקרית רק אחרי שביקשנו וגודל הצלחת היתה הצלחת של תחתית הקפה (אמיתי !!)..מקורי אבל לא שימושי . בקיצור מאכזב אציין שאולם הקונצרטים מדהים וגם האולם הקטן של ההופעות נהדר אבל ....מלון בוטיק במתכונתו הנוכחית זה לא .
 | 15.02.15
38.
חומרים באיכות עולמית אך רמת גימור מבישה
הקבלן המבצע והפיקוח כשלו בפרויקט הזה בכל פינה יש נזילות, קירות מתקלפים, ריצוף שבור ולכלוכי צבע קשה להאמין ניתן לעשות פיניש ברמה כל כך ירודה חלק מהדברים יתוקנו אך חלק פשוט צריך להרוס ולבנות מחדש זה מקום שעתיד לגבות 2000ש"ח ללילה על בסיס לינה וארוחת בוקר כרגע המקום לא ראוי למגורים למרות כל הכסף שהושקע.
אוריאל רוטנשטיין | 13.02.15
37.
קונצרטים - עם ד"ר אורית וולף
אני משתתף, משך שנים, בסדנאות של ד"ר אורית וולף.. נהנה מאוד מנגינתה ומהאורחים הרבים שמביאה לתוכניותיה. אני רואה את עצמי- בעיניי רוחי, יושב באולם המפואר ומאזין לנגינתה הנפלאה. ממליץ בחום רב להזמין אותה. גרה בקיסריה ובוודאי תשמח להופיע. עפ"י התפוסה באולמות בה מופיעה, גם האולם הזה יתמלא עד אפס-מקום. שמה מופיע באתרי האינטרנט.
אבי שחר | 29.11.14
35.
כן אבל
באשר לפרויקט עצמו, אני רואה את ההשקעה של אלשטיין כמבורכת. איפה היו כל המתאבלים והמבכים אם היא לא הייתה נכנסת לתמונה. בניין ישן, ולא משנה כמה גאוני הוא מבחינה ארכיטקטונית, צריך להמחות או להשתחזר לפני שהוא הופך לערימת פסולת מזוהמת. רק דבר אחד מטריד אותי בכתבה - הביטוי "פנינה של האליטה הישראלית". אני מניחה שהאליטה הישראלית תהיה מעוניינת להשתמש בכביש המוביל מביתי אל רמת הנדיב, או אל המרכז המסחרי. זה מצער מאוד, מפני שזכרון עוד לא התחילה להתאושש מפרויקט ההרחבה "חלומות זכרון" (הממשיך להתרחב), שלא לדבר על הפסטיבלים המתרחשים תדיר, וכבר מעמיסים על תשתיותיה בניין שיאכלס עוד כמה מאות אנשים בכל רגע נתון. יואב מחיפה, "בעיות תחבורה יפתרו"? רחוק מן העין, רחוק מן הלב, as they say. מכיר את ציר מוריה בשעות העומס? ככה נראית זכרון יעקב בבקרים ובימי שישי, וזה עוד לפני פתיחת המלון. כל שנותר לקוות הוא שהאליטה הישראלית יכולה להרשות לעצמה הליקופטר - בעלי הפרויקט בוודאי יסכימו להתחשב באליטה ולהוסיף מנחת מסוקים בינות לאבנים הפראיות.
אביגיל | 20.06.14
28.
כתבה מרתקת,
כתבה יפייפיה שכתובה גם בצורה נהדרת. מזמן לא קראתי כתבה, בנושא שלרוב לא מייצר הרבה אמוציות כמו ארכיטקטורה או עיצוב, וכ"כ נהנתי. בלי קשר למה דעתו של כל אחד על המבנה - שאפו! המבנה מקסים וזכור לי עוד מפעם יחידה שבה ביקרתי בו בתור ילד קטן. ומי שלא מבין את ייחודו האדריכלי יכול לקרוא גם למעלה את ההרחבה של צבי אפרת. צריך לומר יישר כח לפרוייקט שהולך להציל את הבניין מנטישה ושיממון. כל הפעילות נובעת מחזון של אישה אחת שלא חייבת דבר למישהו אבל בוחרת להשקיע מכספה ולהפוך את הבניין הזה ממבנה נטוש למקום שוקק חיים(בטוחני שגם תושבי האיזור שלא יוכלו להרשות לעצמם לישון במלון יהנו מהאולמות החדשים, מההופעות ושלל מופעי התרבות שיוצגו שם). מי שקרא את הכתבה יוכל להיות בטוח שרווח מהיר לא יהיה מהפרוייקט הזה והוא באמת מיועד בעיקר כדי לשחזר בצורה מרשימה סמל מפואר מן העבר. הפרוייקט לא פוגע באיכות הסביבה והפגיעה במרקם החיים של התושבים היא מינמאלית יחסית להשפעה החיובית שלו.
עדי | 27.03.13
12.
מהמם!! בהצלחה!
כן,תמיד כשאני עוברת ורואה את המבנה המהמם הזה מהכביש אני תוהה מה זה הבנין המרהיב הזה שיושב כל כך טוב על ההר ונראה לא בשימוש...מהתמונות המבנה עוד יותר מדהים ממה שדמיינתי. אני מאחלת לגב' אלשטיין שהפרוייקט המקסים שלה ימלא את ימיה בשנים הקרובות בשימחה וסיפוק ושהכל ילך לה חלק וקל,טוב לראות שעדיין יש אנשים שמבינים שעם כסף אפשר לעשות עוד דברים,מלבד עוד כסף.... אני בטוחה שעוד יהללו את שמה של הגברת בזכות ההשקעה המדהימה שהיא הולכת להשקיע במקום ואני לא מדברת על הכסף.כל הכבוד!
אורית | 18.03.13
9.
רקווייאם נובו-רישי למדינת הרווחה של פעם.
הייתי ילד קטן. המדינה היתה קטנה לא פחות בת 15 או 16 כשלושה מיליון תושבים בקירוב. וכלכלה של שום כלום, ממש מדינת עולם שלישי. אבל במדינה העלובה והזעירה הזו, ילד קטן ובן של פועל ראה פעם בשנתיים איך נראה בית מלון, סליחה, בית הבראה מבפנים. אמנם בלי נברשות של רוטשילד וקירות מצויירים של השד יודע מי. אבל עם ערב תרבות ועם ערב שירה ואיזה קונצרט קטן והמון המון נחת רוח ותחושה שזו לא רק המדינה שלך אלא זו גם הכלכלה שלה שמגינה ושומרת עליך מפני חיים של עוני ונבלות. והיום מה? איזה בן של פועל יגיע לבלות שבוע או אפילו יומיים במיצג הנובו-רישי המפונטז והחדש? אכן, הכתבה הזו היא רקווייאם למדינת הרווחה שהיתה לנו פעם ולנצח אבדה!
שמואל | 18.03.13
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת