בישראל רוב המנהלים הבכירים מוצנחים מחברה לחברה ומשתייכים לקליקה קטנה ומגובשת. עובד רגיל, אפילו סופר כשרוני, יזדקק להרבה יותר מכישורים מקצועיים כדי להתברג בצמרת המשומנת. נוסף על כך ה'משפך', כלומר הפירמידה המצטמצמת בראש, שבגללו אחוז אפסי מהעובדים יגיע לצמרת.

הם יודעים שאם הם בעלי ההשכלה והכישורים המתאימים והם יוכיחו את עצמם בעתיד גם הם יוכלו להגיע לתפקידים הגבוהים יותר ולהרוויח יפה. כך הדבר ברוב תחומי ההנדסה. לומדים קשה באוניברסיטה למרות שיודעים שהשנים הראשונות לאחר התואר לא בהכרח יחזירו את ההשקעה, הציפיה לשכר בעתיד אחרי כמה שנות ניסיון זה מה שממריץ את האנשים.

לכל אדם יש כמובן זכות לגבש ולהביע דעה בכל נושא שבעולם. אבל מעבר להבעת דעה גרידא, שכר שמשולם מהונם של בעלי המניות (להבדיל משכר שמשולם מכספי המסים) אינו באמת עניינו של הציבור הרחב אלא עניינם של בעלי המניות של החברה הספציפית. (וכן, אני חושב שניתן וצריך לשפר את הממשל התאגידי).

ובמקרים רבים, כדי שיתעלם מאינטרס של בעלי מניות-מיעוט, עובדים ולקוחות.

הסיבה שאתם מדברים על שכר של מנכ"ל שאינכם מכירים את מעשיו ותפוקתו היא קנאה טהורה. במקום לקנא באחרים ולנסות ולהוריד אותם לשכר המגוחך שאתם מקבלים (שווים) למה שלא תנסו להשקיע בעצמכם וללמוד איך להיות מוצלחים כמוהם?

זהו טבע האדם. טבע האדם הוא גם להיות חזירי אך למצוא כל מיני תירוצים (ראו את הכתבה הנ"ל)

מנכ"ל עומד למשפט??? לוקחים אחריות עצומה??? מנכ"לים של חברות אינם משלמים מחיר אישי כלשהו למעט אולי גריעה מגובה הבונוס השנתי והדיבידנדים. הם עוברים הלאה לניהול החברה הבאה. לא חסרות דוגמאות. אגב, עייני ערך 'תספורת'

המנכ''ל נפגע מהפסדים בחברה יותר מהעובדים הפשוטים? המנכ''ל הוא האחרון שמפוטר במקרה של ירידה ברווחיות, כי עלות הפיטורין שלו אסטרונומית. לעומת זאת עובדים בדרגים הכי נמוכים שמתחלפים לעיתים קרובות מפוטרים כמעט ללא פיצוי. בכל מקרה הבכירים כמעט אף פעם לא עוזבים את החברה בלי חסכונות נכבדים, בערך ההפך מהמצב אצל העובדים הפשוטים.

אלא כדי לגרום לסמנכ"לים לעבוד כי ירצו את התפקיד שלו. וכך הלאה לכל משבצת: התוספת למשכורת בכל תפקיד הבא צריכה להיות משמעותית כדי שעובד יעבוד יותר חזק בעד הסיכוי לקבל את התפקיד הזה. וככל שיש יותר מדרגות בין תפקיד הכי זוטר להכי בכיר, כך היחס "פי" יהיה יותר גדול. הבעיה בחברות שבהן אין אפשרות קידום במסלול זה, והתגמול כולו הינו במשכורת, ולא בסיכוי לקבל את התפקיד הבא: שם פער משכורות לא תורם ליעול של עובדים, אלא להיפך

לא נראה לי שהכוונה הייתה שבעלים או מנכ"ל של חברה ירוויח כמו שאר העובדים הפשוטים יותר בחברה שלו, אלה שהפעם לא יהיה אסטרונומי בצורה חזירית ומופרזת.

לא של מדדים בסגנון "למה הוא כן ואני לא". לכל חברה יש בעלי מניות שיכולים לגייס או לפטר מנכ"ל בהתאם למטרותיהם ותנאי השוק - לא טוב להם שלא יגייסו אותו. כנ"ל מנכ"ל יכול לגייס או לפטר עובדים שיעזרו לו בביצוע מטרות החברה ומשלם להם עפ"י כישוריהם ותנאי השוק. כל נסיון לקשור בין שכר של עובד צעיר ולא מנוסה למנהל בכיר או מנכ"ל הוא התחסדות במקרה הטוב. למה אף אחד לא משווה בין שכרו של כדורגלן צמרת לשחקן ליגה ז' או בין שכרו של מגיש צמרת בטלויזיה לבין שכר התאורן? כי לכולם ברור שלטאלנטים צריך לשלם כשהם מספקים את הסחורה. אין שום הבדל בין זה לבין מנכ"ל של חברה מסחרית.

אנשים לא יהיו מתוסכלים כ"כ אם יוכלו לגור במקום טוב, עם מרחק נסיעה סביר לעבודה (בתחבורה ציבורית כמובן). יהיה להם יותר זמן לבלות בבית עם המשפחה או לחילופין עוד שעות לתת בעבודה שזה מתורגם לכסף. לא יהיה לאנשים אכפת שהמנכ"ל מרויח X. אבל כשיש תסכול גדול, שלמשפחות יש משכנתאות גדולות על הראש והחשש מפיטורין, וגל מיתון, והוצאות ילדים שרק עולות - אז פותחים עיניים על בכירים. כי למה הם חיים חיי מותרות כשאנחנו סובלים? אנשים לא מבינים שהפתרון הכי טוב לפערים בחברה הוא תחבורה ציבורית. הוא יפתור נדל"ן, זיהום אויר, זמן אייכות עם המשפחה שכ"כ חסר היום (יכול להוסיף כשעה ביום לכל אדם ואף יותר). כל מה שצריך זה אפשרות לנסוע מהבית לעבודה בתחבורה ציבורית בזמן סביר. ולא להכנס לאוטובוס דחוס ב 50 אנשים ולהמתין בנתיב מאחורי שורה של רכבים פרטיים. כי זה באמת אבסורד. חוסר יעילות ממדרגה ראשונה.

עם כל הכבוד לא המנכ"ל יספוג את ההפסדים אם החברה תיכשל אלא יעבור לחברה אחרת והמקרה של סקילינג יוצא מהכלל ואגב הוא הותיר אחריו אלפי מקרי סעד

לא יעמוד למשפט אם החברה תסתבך בבעיה כלשהי, וכן הלאה. כלומר, העובד נותן עבודה ומקבל על כך שכר קבוע ומובטח. ואילו בעלי החברה ומנהליה לוקחים אחריות עצומה, ומרוויחים בהתאם (ומפסידים בהתאם לפעמים).