המדינה היא הנהנית העיקרית כיום מקידוחי הגז. היא לא משתתפת בחיפושים ובמימונם. גם עלויות פיתוח השדה לא חלות על המדינה. המדינה נהנית מאספקת גז זול (כשהפער בין מחיר הגז למחיר חלופות אחרות אסטרונומי). המדינה (בשלב זה) אוסרת יצוא של הגז. המדינה מפקחת על מחירי המחירה של הגז לצרכנים (חח"י , יצרנים פרטיים ותעשיה). המדינה קובעת את חלוקת ה"עוגה" במקרה של קיבולת חלקית. המדינה מקבלת תמלוגים ובעתיד גם היטל מס רווחים. לכן, המדינה היא שצריכה להיות הגורם העיקרי שמממן ניקוי במקרה של תקלה שאיננה עקב רשלנות, כשהיצרניות צריכות כמובן לתרום את חלקן. המדינה חייבת לקבוע תקנים ונהלי עבודה כדי לכמנוע תקלות וזיהומים, זה תפקידה כרגולטור. במקרה שהנהלים הנדרשים ייקרו את עלויות ההפקה, יש לקבוע מחדש את חלוקת הנטל הכספי, בין היצרנים, הממשלה והצרכנים.