בשנים בהן כלכלנים במערב אימצו אידאולוגיית גורדון גיקו, משפיעים במשק הסיני פיתחו ראיה חברתית, סביבתית וגלובלית אחראית יותר. ראיה כזו משלבת ערכים מערביים בתרבות (מקונפוציוס עד מאו) שהמערב אינו טורח אפילו להכיר. הסינתזה נפוצה בשדרות החברה, ולא רק אצל מקבלי-החלטות בצמרת. במהלך הדורות, גורדון גיקו הסיניים היגרו בהמוניהם למערב וכנראה הותירו מאחוריהם אנשים שמסוגלים לחשוב אחרת. במדגם (מקרי שלי) טרם עלה סיני שהטיף ל"אני ואני ואני ולעזאזל השאר" או "בצע הוא טוב": יתכן שלא מנומס לדבר כך, ואולי אפילו לחשוב.

אם ישנו תקדים לפיו כספי העשירים יכולים להיות מחלוטים ללא התרעה מוקדמת. אז מה מבטיח לנו שזה לא יקרה פעם נוספת תוך עשר שנים, או חמש שנים, או שנה? ואם זה יכול לקרות, אז למה שמישהו ירצה לעבוד? למה שמישהו ירצה לפתוח עסק חדש, או מפעל, או להמציא טכנולוגיה חדשה? הרי אם הוא יצליח ויתעשר - ממילא איזה קומוניסט כמוך יבוא ויגנוב לו את הכל. ואז כולם פשוט ישבו על התחת ולא יעבדו, כי לא יהיה להם שום תמריץ לעשות זאת. אגב - זה בדיוק מה שקרה בכל מדינה קומוניסטית, וזאת הסיבה בגללה הן כולן נכשלו כלכלית. הבסיס לכל כלכלת שוק מצליחה הוא כיבוד זכויות הקניין של האזרחים. אין זכויות קניין - אין כלכלה. קאפיש?

גיליתי פתרון לכל הבעיות הכלכליות והחברתיות של האנושות: קומוניזמני: חילוט כספי העשירים והלאמת החברות הגדולות. כל זאת למשך יום אחד בלבד, למחרת חוזרים לקפיטליזם רגיל. זה יחייב כמובן הנפקת כספים חדשים.