1. חלק מהסרטים מתהדרים כדוקומנטריים אבל בפועל הם אג'נדה חד מימדית. לאנשים כמו מייקל מור יש אג'נדה ברורה, יש להם בהחלט זכויות אבל גם חסרונות, המומחיות שלהם היא לדחוף את האג'נדה שלהם במסווה של עובדות אוביקטיביות, לדוגמא: לקחת גוף מסוים שהם מתנגדים אליו וליצור תמונה רבת נפגעים , בפועל שבוחנים את התוכנית הם מלווים אדם אחד בתוכנית עם טרגדיה אמיתית מחברים אותנו באופן ריגשי לסיפור הקורע לב של אותו אדם, אבל אין הוכחה חד משמעית של פגיעה מאותו גוף שאליו הם מתנגדים, הכל בא מרמזים שמכניסים לנו בסיפור כך שלכאורה אין ספק, לקחת עובדה אחת מרבות ולנפח אותה או לעוות אותה מעבר לכל פרופורציה עד הסתרה של העובדות שמפריעות לסיפור היפה, כך שגם כאשר כבר הוא עלה על משהוא הצורה שבה הוא מביא את העובדות שבאות לגבות את הסרט התיעודי משאירות אותנו עם סימן שאלה גדול, לפחות את הספקנים בינינו. ספקן | 29.04.13 (ל"ת)
"יש היום תיאבון גדול בארה"ב לסרטים דוקומנטריים"
1 תגובות לכתיבת תגובה