השקעה בעסק, דרך מניות או אג"ח, היא תהליך שיש בו סיכון. הרי העסק עשוי להקלע לקשיים. בקניית אג"ח הסיכון מגולם בריבית (מעל המדד) של הניירות. אז היכן קיימת הבעיה? כאשר בעל השליטה מתייחס לכסף המגויס מהציבור (ולעיתים אף מהבנקים) ככסף כיס לבזבוזים ומשחקים וכאשר פועלים בחוסר תום לב מוחלט. האג"ח נמכר לציבור כ-AAA, השקעה סולידית לפנסיונרים ממש, אבל זאת למעשה קומבינה ענקית כי מהר מתברר שחברת הדירוג לא קראה את הספרים כראוי, כי חברה מרוקנת מתוכן על ידי משיכת דיווידנדים ענקיים ומשכורות מופקעות ואז באים לציבור עם מספריים. לציין שהמנהגים הנלוזים האלו הומצאו בוול-סטריט וכמובן אומצו בהתלהבות בישראל. הפתרון חייב להיות רחב ועמוק - איסור משיכת דיווידנדים במגוון של מצבים שבהם יש חשש לפגיעה ביכולת החזרת החובות ויכולת לתבוע החזר דיווידנדים שנתיים אחורה. איסור משיכת משכורת מעל סף מסוים במצבים של הסדר חוב ואפשרות לתבוע החזרים שנתיים אחורה. אפשרות להרמת מסך בין חברות שונות במבנה פירמידלי במקרה שאחד האלמנטים שומט חובות וכו'.