ראשית אציין כי אני הן עו"ד והן מורשה לעסוק כסוכן שחקנים מטעם פיפ"א. לפיכך, אוכל לומר בכנות שאנשים לא מתאימים או בלתי ראויים קיימים בשני הסקטורים, הן בקרב עורכי הדין והן בקרב סוכני השחקנים. שנית, אזכיר כי בחינת סוכני השחקנים מטעם פיפ"א וההתאחדות לכדורגל אינה דבר של מה בכך. היא דומה במבנה שלה לבחינה בכתב של לשכת עורכי הדין (אומנם קצרה יותר) אך מספר המקרים שיש להפעיל לגבם מחשבה, שיקול דעת וזיכרון, כלומר מורכבות השאלות, עולה בהרבה על אלו שבבחינות הלשכה. כך שאדם חסר כל השכלה לא ממש יוכל לצלוח את הבחינה הזו. מנגד, אודה שלא מדובר במדע טילים, ובאמצעות לימוד, אינטנסיבי יותר או פחות, ניתן לעבור את הבחינה. אך בסופו של דבר ניתן לומר את אותם הדברים על מקצוע עריכת הדין! אותו מקצוע ש"שם, לפחות, עדיין יש הסדרה של המקצוע" כדבריך, מאכלס באכסדרתו מגוון רחב מאוד של "בעלי מקצוע", ובמיוחד אלו שידאגו לתפור לשחקן חוזה דרקוני, בעל שווי לא מיטבי ואשר לא ניתן להשתחרר ממנו על נקלה. לכן, לא הייתי ממהר לקבוע שסוכני כדורגל זה פסה, ועורכי הדין הם האפשרות הנדרשת. לגישתי יש לבחור בדרך של יצירת דרישות סף על מנת לגשת למבחן סוכני השחקנים, כגון דרישה בתואר אקדמי (לאו דווקא במשפטים), הוכחת רקע / ידע בספורט (לפחות ברמה הבסיסית ביותר של הכרת שחקנים, קבוצות וכד', ברמה הלאומית והבינלאומית) ובמקביל להגביה מאוד את רמת הקושי של הבחינה, ובמיוחד את זו של החלק הישראלי. לצערנו, להתאחדות אין מנדט לבצע את כל זה, ללא החלטת פיפ"א, וגם אם יקשו בשאלותיהם, עדיין ניתן להצליח במבחן גם מבלי לענות נכון על אף שאלה ישראלית. בקיצור, לא מדובשך ולא מעוקצך.