יחליטו שהלכה כמו אלשייך (חבריה לא ירצו לפגוע בה), ויגידו שבמקרים מיוחדים תחול הלכת אונשטיין כחריג ובעילות מסויימות שיובאו במסגרת פסק הדין

אם החברה לא משלמת את החובות במועד או שברור שאינה סולבנטית, הרי שהדירקטוריון אמור לפעול לטובת הנושים ולהפסיק לפעול לטובת בעלי המניות (וראשון לבעלי המניות, הינו כידוע בעל השליטה - במקרה הזה מוטי זיסר). פעולה לטובת הנושים משמעה קבלת רצונותיהם להסדר חוב. עד כאן המצב הרצוי. בפועל המצב הוא שהדירקטוריון אומר למחזיקי האג"ח (הנושים) - "אתם לא רוצים את ההצעה שלנו (שטובה לבעל השליטה), אז נלך לפירוק ואתם תפסידו מזה" - בבחינת תמות נפשי עם פלשתים וכאמצעי כוחני (וכמובן לא הוגן ולא לגיטימי) לכפות את סדר היום והאינטרסים של בעל השליטה. במצב כזה, ביהמ"ש צריך להכריע בעד הנושים. ההחלטה של אלשייך תמוהה אך מתאימה לאישיות ה"דווקאית" שלה

כשלים בתאגיד בנוסף לתת פרס לתאגיד להחליט תמוהה

כשלים בתאגיד בנוסף לתת פרס לתאגיד להחליט תמוהה

ולא הצעתם של הנושים שטובת החוק בלבד לעיניהם. קצת פשטני אבל נכון וצודק בהרבה מאשר הצעת הסדר של מי שגם כשל כבר וגם מייצג לא מעט אינטרסים זרים לאלה של הנושים.