שלנהג יש חלק קטן בנצחון שלו, אז גם אתלטיקה זו תחרות על טכנולוגיה, וקרב בין מעבדות כשלספורטאים עצמם יש חלק קטן בנצחון שלהם. הבעיה, זה למה הספורט הזה עדין קיים, הרי ממזמן ברור שהכל מכור למעבדות.

אין שום קשר בין שיפור יכולות של ספורטאי מקצועי לשיפור איכות החיים של חולה. במקרה השני, אין שום תחרות - כל שיפור הוא לטובה. במקרה הראשון, עצם הרעיון בתחרות הוא להציב את היכולות של אדם אחד מול היכולות של אדם אחר. אם הכל מותר, למה לא לאפשר שימוש באופנועים בריצה ל-100 מטר? הרי רכבים ממונעים יכולים לשפר את חייהם של נכים. אין גם שום הגיון בהגדרה של ספורטאים כמין "עכברי מעבדה", שעליהם יבדקו חומרים משפרי יכולות - במטרה שבהמשך השימוש בהם יתרחב לשאר האוכלוסיה. את ההחלטה האם החומר בטוח צריך לקבל בניסויים קליניים מסודרים. תחום החומרים משפרי הביצועים בספורט הוא אפור ומורכב. אין שם פתרונות קלים. ועדיין, עדיף איסור גורף על פני התרה גורפת. שישאל את עצמו הפרופסור לאתיקה פרגמטית האם הוא היה מאפשר לילדו בן ה-13 לקחת חומרים משפרי ביצועים, גם אם מישהו הגדיר אותם כבטוחים.

אין ספק שאם העניין יעבור ליגיליזציה המועדונים והספורטאים ישקיעו בו הרבה כסף. הפיתוחים עצמם יוכלו כמובן לשמש ולשפר את כל העולם. למשל הטכנולוגיה של youtube פותחה בכלל ע"י תעשיית הפורנו.