אותו סר פרנסיס גלטון שצידד במה שנקרא לאחר מכן דרוויניזם חברתי? אותו אחד שתורותיו הובילו לעיקור בכפייה והיוו אחד מבסיסי האידיאולוגיה הנאצית? יפה לכם.

מהבוקר עד הערב בספורט מסוים רק כדי שיום אחד הוא אולי יבאי מדליה ולהרעיב אותו בדיאטות ומשטר נאצי שתודה אבל לא תודה זו לדעתי השקעה מיותרת שלא שווה את הסבל ואני יכולה לחיות בשימחה בלי ה"כבוד" שזה נותן בסוף

הצלחה ספורטיבית של מדינה נקבעת על ידי קבוצה קטנה יחסית של ספורטאים נבחרים. ולכן, הממוצע או החציון לא חשובים. מה שחשוב זה העשירון או המאיון העליון מבחינת התכונה הנבדקת.

עוד על הבסיס לביצועי עילית בריצה כאן: http://sportforthoughts.blogspot.com/2013/07/GeneticBasisEliteRunning.html

. אורן סמג'ה מהג'ודו בזכות עצמו והכישרון המולד גל פרידמן בזכותו בלבד מיכאל קלגנוב בגלל הרצון אריק זאבי בגלל עבודה קשה שחר צובריבגלל הרצון

כאן אנו עושים בראש ובראשונה מיונים לטייסים טובים ולא לספורטאים טובים, אנו משקיעים את רוב כספנו בביטחון על מסוקים ומטוסים ולא לכדורגלנים טובים וכך הלאה, ביום שהראש שלנו יהיה נקי מביטחון אנחנו נהיה מעצמת ספורט, תקראו קצת על הכח ווינה ותלמדו על הספורט היהודי לפני השואה ותגידו לי נחות שמנחות

שמחתי לקרוא כתבה בנושא הגנטי ולראות מסקנה שמופיעה ברוב הכתבים המדעיים כי משחקי כדור הגורם הגנטי הוא בתפקידים מסוימיים ושם הגורם הגנטי פחות משמעותי אך יש לשים לב טוב יותר למושג ספורטאי כישרון האם זה לא חלק מגנטיקה או שהסביבה חזקה יותר ולמה הרבה כישרונות הולכים לאיבוד ? והעיקר וכאן אני מסכים עם הכותב הכול תלוי באיכות האימון ובעיקר הגיוון אך לכך יש שיטות שונות לגיוון וביניהן שיטת OCO ויש לשאול ספורטאים שהתאמנו בשיטה זו ופרצו דרך בהצלחה לכול מי שרוצה להיות ולהתאמן באימון אכיותי

אני מניח שאם הייתה אולימפיאדת הצבאות היינו מביאים יותר מדליות. אם בתור חברה, יהיה לנו חשוב להצטיין בענף ספורט מסוים אז זה יקרה. אין מה להלחץ. כשהיה חשוב ליהודים להצטיין בספורט אז היו לא מעט ספורטאים יהודים בולטים. היום יש פחות כי זה פחות חשוב. בדיוק כמו כינור. חוץ מזה רציתי להעיר שנתוני הגובה, לפחות לפי וויקיפדיה, אינם מדויקים.

בכול מקצועות האתלטיקה היוקרתיים הסיכוי שלנו נמוך בגלל מה שנכתב למעלה. בכדור רגל אין לנו סיכוי כי זה ספורט שאהוד על בבונים מנוהל על יד בבונים ומשוחק על ידי בבונים. בכדור סל יחסית לרקע הפיזיולוגי שהוא לא משהו, אנחנו מגיעים להישגים די בסדר.

באפריקה אדם שמתחיל לעסוק בספורט ונהיה אתלט מקצועי בעצם מחלץ את עצמו מעוני ומרוויח לא מעט. בארץ הוא יצטרך לעבוד בנוסף על האימונים כי לא יהיה לו מספיק כסף. כמעט ואין עידוד גם בבתי הספר. זה צריך לבוא נטו מהבן אדם, ויש מעט מאוד אנשים שיעשו את זה ללא עידוד חיצוני. זה נכון שבעתיים לנשים. גם אם יש איזה סוג אחד של ספורט שכן רווחי, נגיד כדורגל או כדורסל, זה רק אצל הגברים. אצל הנשים המצב עדיין זוועה.

כל מקצוע שהוא לא "מקצוע נחשב" בארץ, כמו עריכת דין, מנהל עסקים, הנדסה וכדו.. נחשב להימור כלכלי מובהק. אמנים, פסלים, ציירים, משוררים, ספורטאים ומה לא. כולם נרמסים תחת עול כלכלי לא הגיוני. חלק נכבד מאנשים אלו לצערי (ולצערכם גם) לא ימשיכו במקצועות האלו אלא יעברו לעשות דברים אחרים שיאפשרו להם לשרוד. אז הכל לדעתי בסופו של דבר מגיע לכסף.

כשנפסיק ללקק מזוזות, לחזור בתשובה, להשתטח על אבנים וקברים להתפלל לקירות, לשמוע בקול הרבנים ובאבות למיניהם, לגלגל עיניים לשמים...........בקיצור כשנפסיק את עבודת האלילים המשיחית וההזוייה ונעסוק ברצינות בספורט, אולי אז (אם נתאמץ) נוכל להגיע להישגים. כל השאר תירוצים וחרטוטים.

בארץ אין באמת השקעה בספורט. הבודדים שכן מצליחים - אז הם והמפשחה שלהם מוותרים על כל מה שיש להם בשביל זה. המדינות השונות שציינתם שהן בעלות אותו מספר תושבים אבל הרבה יותר ספורטאים מצליחים - שם המדינה משקיעה בספורט. בישראל אין השקעה בספורט, בשום ענף, חוץ מכדורגל שלא הביא שום הישג כלשהו לישראל מעולם. בכדי להשוות גנטיקה צריך שיהיה קודם כל תנאים סביבתיים שווים. וכאשר המדינה ממש לא מעודדת ספורט - אי אפשר להתלונן שהגנטיקה אשמה. לא חסרים ספורטאים ישראלים שהיו יכולים להצליח הרבה יותר בגדול לו היתה להם תמיכה כלכלית חזקה - כפי שיש בכל שאר המדינות המתוקנות בעולם.

בסין מעל מיליארד תושבים, אבל הם לא מוצלחים בספורט הקבוצתי, כי אין להם מסורת. גם אצלנו אין מסורת של ספורט, זה לוקח כמה מאות שנים. מהירות המחשבה והביצוע היא מרכיב מרכזי ברמות הגבוהות , זוהי תקרת הזכוכית של הכדורגלן הישראלי. אייל ברקוביץ לא היה גבוה, חזק ומהיר במיוחד. אבל הוא חשב נכון ומהר. זה למעשה ההבדל העיקרי בינו לבין שאר שחקני הכדורגל של ישראל ( כנ"ל גיורא שפיגל ).

אני לא יודע אם גנטית אנחנו טובים יותר או פחות מבחינה גופנית, אבל ללא ספק גנים אחראים גם על היכולת היחסית שלנו לקבל החלטות נכונות, להתמיד בערוץ מסוים או על גמישות, מהירות חוזק ועוד. פשוט כשל לוגי המיועד להתאים למה שהקורא רוצה לשמוע.

את האתלטים המובחרים אצלנו לוקחים לסיירות ולחי״ר ככה שאלו שנשארים בספורט הם או מבוגרים אחרי צבא או ערסים שאיכשהו הצליחו להשתמט משירות צבאי בשביל הספורט...

הגובה הממוצע בישראל הוא 177 ס"מ, בליטא בערך 180 ס"מ ולא 172 ס"מ, הגובה הממוצע שצויין לגבי הולנד (183 ס"מ) מתייחס רק להולנדים צעירים ולא לכלל אוכלוסיית הגברים. לגבי ספרד יש נתונים שונים, אף נתון לא עובר את ה-176 ס"מ, כמו רוב ארצות דרום אירופה, בהן האנשים נמוכים מעט מהישראלים. גם בדרום אמריקה הגובה הממוצע נמוך יותר. בכל מקרה המסקנה של המאמר נכונה - זה לא ענין של גנטיקה, אין לנו שום בעיה גנטית, הכל עצלנות.

כמו כן לא רק הגובה חשוב במקצועות כמו שחייה או כדורסל, אלא גם היכולת האתלטית (כח מתפרץ, ניתור, מהירות, מבנה גוף). לכל אלה יש גם מרכיב גנטי.

להיות ספורטאי זה עבודה מונוטונית, סיזיפית וקשה מידי יום ביומו, הישראלי מחפש קיצורי דרך לכן זה לא עובד