האמת, לא קראתי את ספרו של פונדק. אבל את הקש של אותו הסכם מרהיב "על מדשאות הבית הלבן" אכלתי בגדול בהיבט האישי. התקוה ביצירת הסכם מתה ברגע שההסכם הפך למטרה בפני עצמה. שלום לא זקוק להסכמים, אלא הסכמים אמורים להיות כתוצאה משלום. זה גם נכון גם לדברים אחרים בחיים בד"כ לא מתחתנים קודם ואח"כ מנהלים רומן, אלא ההיפך. בדרך כלל לא עושים חוזה מבלי שהתנאים העיסקיים בשלים לכך. כל עוד אנחנו כאן, והפלסטינים בגיבוי העולם הערבי/מוסלמי לא מאבדים תקוה לרשת אותנו, כי אנחנו מפגינים חולשה (מה שמשום מה נקרא בשם המכובס "אופק מדיני") לא יכול להיות שלום דה פקטו, ולכן בשום הסכם אין טעם. הבעיה איננה "מנהיגים זעופים", יש באג בשיטה, שאותו לצערי החבורה שהובילה להסכם אוסלו לא פיצחה. חשבתי שאחרי עשרים שנים שהוכח שזה לא עובד: יוזמות ברק ואולמרט, יוזמות דיפלומטיות מסעודיה ועד בריטניה, מהאיחוד האירופי ועד ארה"ב הלכו - באו וכשלו ואין שלום. אינתיפדה שניה, אירועי מנהרת הכותל, אוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים, עופרת יצוקה ועמוד ענן התפקחנו אז חשבתי....

מדוע לא אומרים זאצת במפורש, אל תשכחו אלה חברות שנסחרות בארה"ב ומיקומם יקבע לפי הרוח לבעלי מניות. ואם פופוליזם ישראלי מעונין, החברות בקלות ימצאו מקום עם הטבות מס גדולות יותר כמו אירלנד,שאפל וג'נראל אלקטריק ,ואחרים. כל מקומות העבודה יעלמו והיצוא יקטן בחצי. והכנסות ממיסים רק ירדו.