יש שתי דרכים למנוע בזבוז של מוצרים ושירותים: 1. לגבות תשלום על המוצרים והשירותים. אף אחד לא אוהב לשלם ולכן התשלום מגביל את השימוש ומרסן את הנטיה לבזבוז. 2. לחלק את המוצרים והשירותים בחינם, אבל לחייב את האנשים לעמוד בתור ארוך, למלא טפסים מייגעים, ושאר מכשולים ביורוקרטיים ואחרים שמגבילים את השימוש ומרסנים את הנטיה לבזבוז. הרפואה הציבורית מחלקת שירותים בחינם או לפחות במחיר מסובסד ולכן אין לה ברירה אלא לרסן את הנטיה לבזבוז באמצעות הדרך הראשונה: תורים וביורוקרטיה. אני אישית בעד רפואה פרטית חופשית במקביל לזו הציבורית, רפואה שבה הריסון של הצריכה יתבצע באמצעות התשלום. לדעתי זה עובד הרבה יותר טוב.

1. לחלק את המוצרים והשירותים בחינם, אבל לחייב את האנשים לעמוד בתור ארוך, למלא טפסים מייגעים, ושאר מכשולים ביורוקרטיים ואחרים שמגבילים את השימוש ומרסנים את הנטיה לבזבוז. 2. לגבות תשלום על המוצרים והשירותים - אף אחד לא אוהב לשלם ולכן התשלום מגביל את השימוש ומרסן את הנטיה לבזבוז. הרפואה הציבורית מחלקת שירותים בחינם או לפחות במחיר מסובסד ולכן אין לה ברירה אלא לרסן את הנטיה לבזבוז באמצעות הדרך הראשונה: תורים וביורוקרטיה. אני בעד רפואה פרטית חופשית במקביל לזו הציבורית, רפואה שבה הריסון של הצריכה יתבצע באמצעות התשלום. לדעתי זה עובד הרבה יותר טוב.

חוק בריאות ממלכתי יצר מפלצת כלכלית שבה יש מאבק תמידי בין קופות החולים לבתי החולים על הישרדות, מאבק שבו כולם מפסידים. במקום לשים את החולה במרכז, ולאפשר לו לבחור את מקום הטיפול, את הרופא המטפל, בלי חסמים כלכליים ואדמיניסטרטיביים, מנסים לדכא את ההוצאה הלאומית לבריאות על ידי מיגבלות, איסורים, אישורים של כל הדרגים האפשריים, כשבתווך נמצא המטופל המחכה ל-MRI, המטופל הממתין לאישור להגיע לביקורת שנתית אצל הרופא שהסיר מגופו גידול בראש או הילד הממתין לאישור לאיבחון נוירולוגי. הקפיצה באחוז התלונות המוצדקות כנגד קופות החולים רק מחזקת את הניכור והקושי של כולנו להתמודד עם מערכת הבריאות במתכונתה הנוכחית.