שמתפזרים סביבך בכל פעם שאתה עונה תשובה נהדרת, לשאלות מעצבנות על האופי האנושי הנוראי, שנולדנו איתו. מצד אחד אנו בני האדם -לא מפרגנים ,לא מוותרים, קנאים, קפדנים, צרי עין ומחשבה תוכונות אלו מתחדדות כשמאפשרים לעלות על הכביש, מספר לא הגיוני של כלי רכב לק"מ עירוני, מה שמייצר בהכרח חיכוך הולך וגדל, ומצד שני אנו לא יכולים לחיות בשלום עם הידיעה שיש צד אפל באנושיות שלנו כשמלחיצים אותנו,ומעדיפים לחשוב על עצמנו במושגים של מלאכי השרת 24/7. לך תצא מזה בחן.

ולכן כל נהגי הליסינג נוהגים כמו בהמות בלי לשמור מרחק כי אין עלות לגז או ברקס מיותר ולכן גם כשלי היה ליסינג אף אחד לא היה נדחף לפניי כולל נהגי מיניבוס בני בהמות ערסים מגעילים

קטן במידה שלא יהיה שווה להם ללכת למשפט בגינו ויגאום להם לחשוב האם להדחף הפעם הבאה. חייב לציין שכנהג ששונא להדחף מאוד מפריע לי שעושים לי את זה.

יש טיפוסים שאני קורא להם: פרזיטים. הם מאוד "מסוכנים" כי הם עלולים לגרום לך לפספס רמזור, או לתקוע אותך. הרבה פעמים כשפרזיט נדחף לי אני מרגיש כל כך רע שאני נשבע שאעשה הכל כדי שזה לא יקרה לי שוב. הרבה פעמים מאוד נחמד לי שנהגים מפרגנים זה לזה, לפעמים נותנים לי, לפעמים אני נותן לאחרים. אבל יש את הפרזיטים וכבר למדתי לאבחן אותם בזמן: כאשר הנתיב שלך פתוח יותר מהנתיב הסמוך והרכב שמאחוריך מתחיל להאיץ. זה הסימן שהפרזיט עומד עוד כמה שניות להדחף לך. אז צריך לשים גז, להצמד לרכב שלפניך ולא לאפשר לו לעשות זאת. אם הצלחתי ההרגשה נהדרת. הפרזיט בניגוד לנהג רגיל ממתין לשעת כושר ואז מתפרץ.

אתה מוכן לקבל שיעשו מסיבה בבניין שלך וירעישו כשרושמים מכתב סליחה מראש. וכלא אז מחכים לשעון ומתקשרים למשטרה. אנחנו הישראלים יודעים מראש שכאשר יש פקק מיד מופיעות מכוניות מהצדדים שנורא ממהרים . מגיעים לראש הטור ומבקשים להכנס ומאיפה בא החיפזון הזה. אנוכיות אנשים מזמן הפסיקו לעשות לחברה. הדבר היחיד שעושים זה לביתם. אנחנו לא רחוקים מהגויים שנשאיר אנשים מתים על המדרכה ושהרשויות תטפל בהם. מצטער זה קרה כשאופנואן נדרס ומכוניות עברו לידו כשהבחורה נפלה עם הקייק בירקון אף אחד לא קפץ להצילה חוץ מהאדם המקסים הבודד הקיצר אני אדם לא דתי אבל אנחנו בדרך לחורבן המדינה אין איכפתיות אין ערכים ארץ אוכלת יושביה

הטור נותן שיכנסו רק בהתחלה - ולכן כשמישהו אחר "מכניס" מישהו זה לקראת הסוף וזה מישהו שנדחף ולכן אני מתרגז - למרות שלא בריא להתרגז כי זה עוד כמה שניות בס"הכ וחבל את העצבים ממש ממש חבל

בעבר כשראיתי נהג הרוצה להשתלב במסלול שלי יכולתי להחליט לתת לו לעשות זאת. כיום, במקרים רבים אני רואה שכבר נהגים לפני נותנים לו. מנקודת מבטי זה נראה שתרבות הנהיגה בארץ משתפרת, ואולי זו אחת הסיבות לירידה בכמות התאונות.

..זו מצווה גדולה. כאשר אני רואה שאחר מעניק נדבה אני כועס מכיוון שהוא מאכיל פרזיט שלא רוצה לעבוד .

ביקשו מכבודו לתת הסבר לתופעה, לא להגיד להם מה מותר או אסור להם להרגיש.

אחד הדברים המעצבנים: כשעומדים לקראת נסיעה ויש כביש שמתחבר, בכל המקומות שהייתי בהם במצב כזה אני נותן זכות קדימה לראשון שהוא בתורו מביט בעיניים ומודא, אז אני עובר. בארץ אני עוצר, מחפש קשר עין ופלופ השני מנסה להדחף אגו מחפש ציפורים בשמיים.

מה רצית שהוא ימפה את הנוירונים שהמוח יורה בכל החלטה כזאת?

נראה לי שעל כל מה שכתבת אנחנו הקוראים (וגם שואל השאלה) כבר עלינו בעצמנו. הציפיה מהמדור לתת ניתוח קצת יותר מעמיק.