הצמיגים של יצרן הצמיגים המושבים של הרפד ?שיטה חדשה למכירת רכב ?המצבר הדפוק שבקושי מספק נסיעה של 120 קמ .היה צריך אולי לתבוע את יצרן המצברים על ההבטחה לכ200 קמ שלא עמדו בזה .

שי מספיק אינטליגנט בשביל לדבר כמו איש עסקים גדול. ברמת העובדות: אפס, כישלון, חסר ניסיון, לא מדוייק, צבוע, שקרן ואני אעצור כאן. היה הרבה יותר חכם אם הוא היה אומר: טעיתי. סליחה. נחמד מאוד לעטוף את הכישלון הזה בסיפור על אדם מבריק שהקדים את זמנו. תיתנו לי מיליארד דולר ואני אוכיח לכם שיש כדאיות למעבר לרכבי חלל. ולמי שמנסה להגן עליו: תנטרלו רגשות ותילמדו את העובדות. החוכמה היחידה של שי הינה הדרך בה הוא לקח כספים של אחרים ודאג לתחת של עצמו (ובני ביתו).

שי אגסי נכשל בגדול, אילו הוא היה הצלחה אז לא היו מחליפים אותו והחברה אשר הוא הגה יזם והקים לא היתה נכשלת כפי שנכשלה בטר פלייס. הוא כישלון של יזם, כישלון של שיוון, כישלון בכל הקשור לחיזוי השוק, כישלון בכל תחום שתיגע בו. בשביל מה להביא את דעותיו? בתור הצלחה כבירה? בתוך מי שניתן ללמוד ממנו? דעתי כאיש פשוט יותר טובה משלו כי אני לא נכשלתי כמוהו.

רוב הכסף הושקע ע"י החברה לישראל שהיא חברה ציבורית

שי אגסי העיז להגשים חלום כנגד כל הסיכויים, ליצור שינוי עולמי. זה נועד להכשל מפני שזה לא יכול להצליח במכה ראשונה - וזה בסדר !!! התמורה הגדולה הינה המקפצה לבא בתור שיקח את המקל וימשיך הלאה. שי הינו חוד חנית - ולמי שלא מבין קשה לדעת מדוע צריך חוד לחנית אנשים קטנים - תחשבו פחות קטן

שיכניס את הראש לאסלה ויוריד את המים עדיף לכולנו או שלכל הפחות ישתוק.

נפרד מהמותג...... לכאורה

4) הטווח אינו 160 ק"מ. ברכב חשמלי סגנון הנהיגה משפיע מאוד על הטווח. כך גם עליות וירידות במסלול. לכן, טוב עשתה ניסאן, אחותה של רנו, שנתנה דוגמאות למסלולים שונים שבהם הסיעו את הליף החשמלית, ואילו טווחי נסיעה התקבלו בפועל. התקבלו טווחים של 80-200 ק"מ. בארץ, הקפידו להציג את הטווח (של הפלואנס, בעלת טווח דומה לליף) כמספר יחיד , 160 ק"מ , ואפילו עלו אח"כ ל 185. וישראלים שונאים כשעובדים עליהם. 80 ק"מ הוא טווח בעייתי מאוד. וזה עוד עם סוללה חדשה מהניילון. כידוע הטווח דועך עם כל שימוש ואחרי מספר שנים יש להחליף סוללה. לבטר פלייס יש אינטרס למשוך כמה שיותר זמן עם הסוללות הישנות לפני שתוציא אותן מהמחזור. 5) חסרונות אקוטיים של החלפת סוללות. טכנולוגיה זו מעכבת את תעשיית הרכב החשמלי. תארו לעצמכם שעוד מספר שנים יוצא מצבר מסוג שונה, בגודל שונה, עם חיבורים שונים. כיצד יתאימו מאות תחנות החלפה לסוג החדש? ישלחו במייל עדכון תוכנה והכל יסתדר? כמובן שלא. יצטרכו לשדרג לפחות חלק מהציוד הרובוטי בכל אחת מתחנות ההחלפה בעולם. לכן ברור שינסו להימנע מכך ככל האפשר וינסו להכריח את כל יצרני הרכב לעבוד עם ממשק שהוגדר כבר עבורם. (חפשו פרויקט EASYBAT) . הסוללה תופסת רבע מהרכב, ויש ממשקי תפיסה נוספים בהם הרובוט אוחז ברכב. כל הדבר הזה מוכתב ליצרני הרכב ומגביל אותם מאוד בעיצוב הרכבים שלהם. הגדלת מספר הסוללות המוכרות כתקניות תסבך מאוד את הפעלת תחנות ההחלפה וניהול המלאי של הסוללות שבהן. שהרי בתחנה תמיד חייבת להיות סוללה טעונה לכל סוג רכב כשהיא מוכנה לשימוש, חלק מהן התקבלו רק שעה קודם לכן מרכב אחר. 6) נחיתות טכנולוגית ביחס לעמודי טעינה מהירה. נכון שכיום עמודים כאלה מאפשרים טעינה בחצי שעה וזה אינו זמן סביר, אך סוללות בשיטת ליתיום טיטנייט מאפשרות טעינה תוך 6-10 דקות, בדומה לתחנות ההחלפה של אגסי. היתרון של טעינה מהירה היא שעלות של עמוד אחד כ 12,000 דולר שזה פי 200 יותר זול מתחנת החלפה. יתרון נוסף- ניתן לפזר כל מספר קילומטרים עמוד, כך שלא תדרש סטיה מהדרך לצורך הגעה לתחנה. פריסה צפופה גם מאפשרת לסחוט את הסוללה עד הקילומטר האחרון שלה מבלי להסתכן בהיתקעות. אין צורך לטעון עד הסוף אם לא נשאר הרבה מרחק בשביל להגיע הביתה. אבל היתרון הטוטאלי, זה שטעינה מהירה מתאימה לכל יצרני הרכב, לכל צורה של רכב ולכל צורה של סוללה שיש או שתהיה. כמו שצינור דלק מתאים לכל רכב. האבסורד הוא, שקרלוס גוהן נשיא רנו עצמו, השותף החשוב ביותר של אגסי, אמר שהחלפת סוללות אינה מתאימה לפריסה במדינות גדולות, והעתיד יהיה טעינה מהירה. חפשו סרטון בשם carlos ghosn Q&A 7) מה כן אפשר לעשות באותו הכסף- בכספי הסבסוד הגדולים (כ 50,000 ש"ח לכל נהג חשמלית) יכולים להגדיל משמעותית את תוכנית הגריטה לרכבים ישנים ומזהמים. במחיר של כמה אלפי שקלים לגרוטאה, מורידים מהכביש זיהום ששווה ערך להרבה יותר ממכונית אחת בודדת שהוסבה לחשמל. אפשר להישאר עם החלפת סוללות במקום שבו הוא קל לביצוע- מוניות עירוניות. לחייב את כולן לרכוש פלואנס (או פשוט לתמרץ), לפרוס 3-4 תחנות החלפה בגוש דן והרבה עמודי טעינה מהירה, וליהנות מכך שחלק גדול מהתנועה שבמרכז העיר (מוניות הכוונה) תעבור לחשמל. אם נפתח את זה יותר נגלה ששווה להשקיע בפתרון של אוטובוס עם סוללה מתחלפת. אפילו החלפה ידנית, עם מלגזות בתחנה המרכזית. במרכז העיר הצפופה עוברים המון אוטובוסים שנוסעים מעט קילומטרים מדי יום ועוברים בתחנה המרכזית. סבסוד לצורך רכישה שלהם יתורגם מיידית להפחתה דרסטית ברמת החומרים הרעילים באוויר שבמרכז העיר, והפחתה גדולה ברמת הרעש.

1 הטעיות והבטחות שווא 2 פרדוקס החיסכון הכלכלי 3 מי יקח את סיכון האי ודאות 4 הטווח האמיתי 5 חסרונות אקוטיים של רעיון החלפת הסוללות 6 נחיתות ביחס לשיטת הטעינה המהירה 1) הטעיות והבטחות שווא: לוחות זמנים, מחיר, זיהום, טעינה מנוהלת. לפני 5 שנים דובר על תחנת החלפה כמעט בכל תחנת דלק (יש 1000 ). אח"כ ירדו ל 120 במקומות אידאלים, אח"כ על 55, אח"כ על 40 "בשלב הראשון" וכיום יש 36 לפי אתר בטר פלייס, ורק 20 פועלות. לשי אגסי יש נטיה להבטיח גדולות בלי למצמץ. הוא התראיין בתוכנית היוקרתית של צ'רלי רוז בסוף 2010, ואמר מול המצלמות שיוקמו 55 תחנות החלפה תוך כחודשיים. זה היה לפני שנתיים. ניתן לראות את סגנון הדיבור של אגסי, עם הבטחון העצמי המוחלט והשקט, וזריקת המספרים באוויר בצורה מהירה מכדי לבדוק אותם- בסרטון יוטיוב שנקרא עתיד התחבורה הירוקה. אגסי מרצה בטכניון ב 2008. אגב, שם הוא מתאר את 2012 כאשר כל חניה רביעית מחושמלת, מכוניות חשמליות מחולקות בחינם, ועולם שבו מחירי רכבי בנזין הוא אפס כי כולם רצים לקבל את החשמלית החדשה בחינם. אם אתם חושבים שאני מגזים פה, תבדקו אותי. זיהום היא אשליה נוספת. במרכז המבקרים יש הולוגרמה של שי אגסי (חטא היוהרה ?) ומתארים לנו עולם ירוק מלא ציפורים ללא תלות בנפט. רק חבל שמחצית מהנפט משמש לתעשייה ולא לתחבורה. חבל גם שמהנפט לתחבורה מחצית הולך למשאיות ואוטובוסים ולא מכוניות. אז אגסי יכול להשפיע רק על רבע מהנפט של המדינה. גם אם יחסוך חצי מהזיהום של כל מכונית (וזה לא הושג) מדובר בהשפעה זניחה ברמת המדינה. טעינה מנוהלת והחוק המחייב להשתמש בה. צריכת החשמל של הרכב בזמן הטעינה דומה לזו של קומקום חשמלי. כיום קומקומים ומזגנים אינם מנוהלים. זאת ועוד- בטר פלייס עצמה מודה שאם כל 2.5 מיליון רכבים בארץ יעבדו על חשמל, כושר היצור של חברת החשמל ידרש לגדול ב 10% בלבד. לכן ברור ש 100,000 רכבים הם עומס כמעט אפסי על רשת החשמל. 2) פרדוקס החיסכון הכלכלי נהג שנוסע הרבה נמצא הרבה מחוץ לעיר. בנסיעה בינעירונית צריכת הדלק די טובה, 1:14 במשפחתית, 1:22 ברכב דיזל כמו למשל הפלואנס דיזל עצמה. זה יוצא יותר זול מאשר לעשות את הנסיעה הזו ברכב חשמלי. וגם לא צריך לסטות מהדרך כדי לעבור בתחנת החלפה ואז להתעכב בהחלפה עצמה. דווקא מחוץ לעיר כשנוסעים מהר צריכת החשמל גדלה מאוד, והסוללה עשויה להיגמר תוך 40 דקות. שזה בערך 80 ק"מ. נצחון לדיזל. נהג שנוסע מעט יכול להשתמש ברכב חשמלי קטן בתוך העיר, בעיקר כרכב שני במשפחה. אם כך, אין לו צורך בפלואנס הגדולה. גם אין לו צורך במנגנון החלפת סוללה שמייקר ומסבך את הרכב, וגרוע מכך מכריח אותו לשלם מנוי חודשי לבטר פלייס. נצחון לרכב חשמלי עירוני "רגיל". 3) זריקת הסיכון על הלקוח. את אי הודאות של הפרויקט בטר פלייס צריכה לקחת על עצמה. אני מוכן לבחון בראש פתוח מעבר לרכב חשמלי, אבל לא להסתכן כלכלית. אני מוכן לשלם סכום חודשי עבור הרכב עצמו ועבור הנסיעה, אך קחו אתם על עצמכם את הטיפול בבעיות אמינות שיתגלו, מחירי חלפים של המנוע החשמלי, וירידת הערך של הרכב. חשוב אף יותר, תדעו שאם השירות בתחנות יהיה בעייתי, בעיות עם הרובוט המחליף, או קצב התקדמות פריסת התחנות, תורים בכניסה לתחנה או סוללות בלויות שאתם מכניסים לי לאוטו במקום להוציא מהמחזור – אני תמיד יכול להודיע על סיום ההתקשרות ולהחזיר לכם את הרכב. המשך בתגובה אחרת

שי, אתה בחור מבריק ברמות הכי גבוהות שיש ואולי בגלל זה היה קשה לך לקבל עצה כלכך פשוטה שהייתה יכולה להפוך את הקערה על פיה לשנים רבות. לו מחיר הרכב היה 1/3, או אף פחות, מרכב בנזין מקביל הייתה כזאת התנפלות שלא היית יכול להגיע למשרד מרוב לקוחות שעומדים בחוץ (ע"ע ימי סובארו העליזים של תחילת שנות ה-80). כל כך חבל שהחברה כשלה, תחושת הפספוס של כולנו עמוקה ביותר. לו רק ניתן היה לדמיין מה זה היה עושה למשק, לא בשבוע הבא, אלא בעוד כמה שנים. התלות בדלק, זיהום האויר המחירים המשתנים בכל שבוע ועוד. לדעתי עוד לא מאוחר לחולל את המהפכה - אם תחליט לעשות זאת, תבורך. הצלחתך היא הצלחתנו, כעם ומדינה.

.

סה"כ הוא למד בדרך הקשה איך להגיע למכונית חשמלית שאפשר לשווק ואפילו להרוויח ממנה. ואגסי למד בדרך הקשה איך שורפים מיליארד דולר ונופלים כמו שק תפוחי אדמה כאשר משתינים על הלקוחות מהמקפצה.

רק בישראל "יזם" שהשאיר מספר לקוחות אבודים עם רכב חסר שימוש ומוגבל מעז להסיק מסקנות מפעילות חברת טסלה ולייעץ איך לפעול. במקומו הייתי קובר את עצמי באיזו פינה ולא מוריש את משנתי. פשוט כשל ובאופן עיקש לאורך זמן. החברה לא קרסה בגלל כשל נקודתי אלא מערכתי.

והלקח שלא צריכים מיליון סגנים? והלקח שקודם כל מרוויחים כסף ואחרי זה חוגגים עליו? מה עם כל שאר הלקחים?