כדי למנוע מהם לחדור לשטח ישראל,יש למקש את אזור גדר ההפרדה, להחמיר בענישה כבדה ביותר לשבחים למעסיקים ולמסייעים ,כמו כן יש לצופף השמירה על הגדר ולבצע ירי לעבר חוצי הגדר ווידוי הריגה

על מרחב הגבול. לא מושלמת אבל מספיק טובה בכדי לא להוביל את המצב הביטחוני לכאוס אחד גדול.

יורשה לי להעיר כי פרט למסקנה הכלכלית אותה מציין מר רובינשטיין, כדאי גם לחשוב על כך שלמרות הפרצות הרבות בגדר ונוכחותם של אלפי עובדים בישראל, השקט נשמר. אולי אפשר להסיק מכך משהו?

תמיהני מדוע רובינשטיין מהסס,או שמא נמנע במודע מלהבליט את 2 המסקנות העיקריות שעולות מכתבתו ומוצנעות : 1. הגדר הביטחונית אינה משרתת מטרות שלשמן הוקמה.הגדר פרוצה,ואינה מתוחזקת .כל הרוצה בא ויוצא בפרצותיה. 2 . 10 מיליאד ש" כבר הושקעו בהקמת 60% בלבד ממנה.השלמת הגדר דורשת השקעת יותר מ-7 מיליארד ש"ח נוספים .בתקופה של מצוקת תקציב נוראה. אם לו תושלם,מעט ערכה הביטחוני יתנדף. 3.במלאת 40 שנה למלחמת יום כיפור האם לא עולה תחושת דה ז'וו ? כיצד התעלם הכותב הנכבד מכל אלו ?