הליגה האנגלית היא כמו מניפולציה של מינוף ענק של חברה שאין לה הון עצמי משלה - הכסף, האוהדים, הבעלים, השחקנים והמאמנים - הכל זר. מה בין ארסנל מודל 2013 לארסנל מודל 1990? נאדה.

ראשית, מה זאת אומרת "לנצח את ליברפול או ארסנל"? ליברפול וארסנל הן הקבוצות מספר ארבע, חמש באנגליה. קבוצות כאלו בספרד ירדו ליגה. ארסנל לא יצאה 17 שנה מהטופ 4. מה יותר צפוי מזה? שנית, אתה מבלבל בין סיבה ומסובב. יונייטד לא מתקשה יותר בגלל שהתחרות שלה קשה יותר, אלא בגלל שהיא קבוצה מאד בינונית. היא מתקשה באותה מידה ואפילו יותר בליגות אחרות (אתה מוזמן לבדוק את המאזן שלה מול קבוצות ספרדיות בשנים האחרונות). שלישית, באנגליה יש יותר כסף, אבל אין שום יכולת ליצר שחקנים. הספרדים או הגרמנים לא צריכים לקנות שחקנים ב20 מיליון יורו, הם מייצרים אותם. לא יודע לגביך, אני מעדיף קבוצה שעולה עם שבעה-שמונה שחקני בית בהרכב. רביעית, אם אתה מחפש תחרותיות, יש ליגות הרבה יותר תחרותיות ופתוחות מהפרמיירליג. הליגה ההולנדית למשל. הכדורגל האנגלי רקוב. אין בו כלום חוץ מכסף חיצוני ושיווק: יכולת לייצר שחקנים, יכולת לייצר מאמנים, סגנון משחק רלבנטי. מה זה הכדורגל האנגלי בלי כסף ויחסי ציבור ראינו כולנו בקיץ האחרון ביורו הצעירות.

הליגה האנגלית אומנם יותר שיוויונית, אך האליפויות שם הולכות בעיקר למנצ'סטר יונייטד, עם פירורים קטנים לסיטי ולצ'לסי. מגוון האלופות שם דומה ואף מצומצם יותר מבגרמניה, איטליה, צרפת ואפילו ספרד. כך שאולי כל משחק שלעצמו הוא שיוויוני ונתון ליותר הפתעות, אך בסופו של דבר האליפות הולכת בדרך כלל ליונייטד, ו-3 הבאות אחריה, בסדר משתנה הן צ'לסי, סיטי וארסנל. מלבד זאת, כולם שם זרים. אין כמעט אנגלים. מלבד יונייטד,רוב קבוצות הצמרת (אך לא רק) עולות לשחק עם 7 זרים ומעלה בהרכב. לעיתים אפילו כל ה-11. הרכב טיפוסי של סיטי הוא 10 זרים ושוער אנגלי. מה גם שהקהל באנגליה הוא קהל קונצרטים שבא אומנם במספרים יחסית גדולים, אך יוצר אווירה סטרילית שמזכירה פחות משחק כדורגל, ויותר שירה בציבור עם שרהל'ה שרון, או משחק פלייאוף בנבא. ושלא נדבר על המסחור המחליא, המחירים הגבוהים והכדורגל המהיר אך לא אינטליגנטי במיוחד.