כמו שמסבסדים את החקלאים דרך סיבסוד המים ,יש לסבסד כל מפעל ויצרן דרך חומרי הגלם לדוגמה:נגר יקבל עץ מסובסד,מסגר ברזל מסובסד,אופה קמח מסובסד וכן הלאה!

לא מדובר בעובדי "נגב טקסטיל" מדובר בתעשייה שלמה "כחול לבן" "מעוצב בישראל" לא ב 40 עובדי המפעל . מודבר בתעשייה שלמה במאות ובאלפים ביניהם מספר רב של מעצבי אופנה וטקסטיל בוגרי אקדמיה (שנקר, ויצו חיפה, בצלאל ועוד ) שהמדינה השקיעה ומשקיעה בהם כסף רב (המועצה להשכלה גבוהה) אלה יצטרכו למצוא את מקומם מחוץ לישראל. או מחוסרי עבודה במקצוע שאותו למדו .רובם בעלי עסקים קטנים ובינוניים בנוסף העוגן הזה נותן שירותים לחברות כמו דלתא, תפרון, ורשתות אופנה כמו הוניגמן. ואחרים ומעצביים כמו דוריין פרנקפורט ואחרים .. חבל שקולם לא נשמע וגם לא קולם של המעצבים ואלה שתעשייה זאת חשובה להם.!!!! אנו מסכימים שהמפעל כשל והמדינה לא צריכה לזרוק כספי ציבור למפעל כושל!!! . עם תוכנית הבראה וניהול נכון אפשר "להרים את העוגן" ולצאת לדרך חדשה ולהרוויח . חייבים לעשות זאת . המדינה נתנה ונותנת מענקיים לענפי תעשיה אחרים וגם להייטק !! שהמדינה תיתן לתעשיית הטקסטיל והאופנה ולא למפעל שכשל ואז בטוח שגם "אחד מעשירי ישראל" שטען בפני בנט ש"החברה מתה כבר ממזמן.".. וגם ציונים שתעשייה חשובה להם יהיו מעוניינים להפעיל זאת בתנאים אלה ולהביא את ה"חדשנות" לענף הטקסטיל שממנו צמח ההייטק (סייטק) זה הרבה פחות להשקיע עכשיו כאשר התשתיות קימות מאשר לבנות מפעל שכזה מחדש ולכן כל יום שעובר זה עוד "מסמר בארון הקבורה" של תעשיית האופנה והטקסטיל "כחול לבן+ האגודה הישראלית לטקסטיל ולאופנה

כול הכבוד לשר 10

הכשל של נגב טקסטיל הוא כשל ניהולי מושלם, למרות נסיונות המנהל והבעלים לנמק את הכשל בחוסר התמיכה של המדינה. 1. ברור שלפי "תוכנית ההבראה" החברה יכלה לחסוך למעלה מ-210,000 ש"ח בחודש (מבלי להסב את התפעול לגז). זאת אומרת חסכון בהוצאות של למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח לשנה. דבר זה היה מעביר את החברה לרווח תיפעולי, וגם מוריד באופן משמעותי את עלויות המימון, דבר שהיה יכול להעביר את החברה לרווח נקי בכל אחת משלוש השנים האחרונות. מדוע לא קודמה ובוצעה תוכנית ההבראה? 2. מאד תמוה שהחברה הפסידה כ-50% מהיקף המכירות השנתי שלה. אני משוכנע שניתן היה למנוע התדרדרות כזו במכירות. החברה הינה היחידה שפועלת בשוק המקומי בצביעת בדים, לכן אינה חשופה לתחרות מקומית. נראה לי שהחברה היתה יכולה להוזיל את מחיר מוצריה כדי להמשיך להיות ספק מקומי במחירים תחרותיים מול יצרנים בחו"ל. חוסר הרצון לנקוט באסטרטגית תמחור נכונה היא כשל ניהולי, לא של המדינה בגלל חשיפה לתחרות. 3. אם תוכנית ההבראה היתה יכולה להחזיר את החברה לרווח תפעולי, הוספת החסכון המשמעותי של ההסבה לתפעול בגז היתה גורמת לחברה לריווחיות איתנה, ויותר ממספיקה להחזר ההלואה בגיבוי המדינה שהוצעה לה. העלות של ההלואה לא היתה עולה על 240.000 ש"ח לשנה, בעוד שתוכנית ההבראה+הסבה לגז הייתה משפרת את התזרים ב-5 מיליון (שלא לדבר על האפשרות להגדיל מכירות), כך שלא רק ההפסדים היו נמחקים אלא היה נותר גם די והותר לתשלומי הריבית והקרן עבור ההלוואה. 4. בנוסף לכך, אם העובדים היו רוצים להציל את עתידם ולהמשיך את הפעילות במפעל אפשר היה להם לרכוש את המפעל (או את השליטה בו) מידי הבעלים והניהול הבלתי מקצועי. העובדים היו יכולים למנף את קרנות הפנסיה קרנות ההשתלמות וכו' כדי לרכוש שליטה במפעל, וגם להביא למפעל מנהלים מקצועיים מיומנים. הם עדיין יכולים לעשות זאת, ולהשתמש גם בכספי הפיטורים כדי להתאגד ולרכוש את המפעל בקצת כסף מידי הכונס, ולהפעיל אותו מחדש באופן ריווחי. הבראת החברה הזו יותר קלה וזולה ממה שהבעלים והמנהל אומרים, ולא צריך בשביל זה את מתנות והשקעות המדינה ומשלם המיסים

זה לא יגמר בנגב טקסטיל - זה ימשיך הלאה . ירדת שער הדולר ועליית התשומות לייצור במקביל לשחיקה בהכנסות זה מתכון בדוק לקריסת התעשייה . תכינו תקציב למובטלים , תקציבי רווחה , משטרה , בתי שפט , ובתי סוהר . אלו התוצאות העגומות של עליה באבטלה .

עסק שרוצה עזרה,רק בהלוואה בערבות אישית ואיסור על משיכת דיבידנד בכל זמן ההלואה.

אכן ,נגב טקסטיל הפסידה בשלוש השנים האחרונות ,דבר שחייב את הבעלים להזרמה של כ4 מליון שח . הסיפור האמיתי הוא לא "נגב טקסטיל" . הסיפור הוא כל התעשיה שנהוג לכנותה "מסורתית". תעשיית מתכת,מזגנים,מקררים ביתיים ,אוטובוסים ,ועוד. משום מה הוחלט בקרב המנהיגות הכלכלית של ישראל ,כי עם ישראל לא בנוי לסוג עבודה שכזה. גרמניה ,ארה'ב ,צרפת ואפילו שוויץ כן יכולות להרשות לעצמן להחזיק ענפים כאלה.ישראל -לא. התייחסות דומה לענפי החקלאות השונים היתה מוחקת אותם במהירות וביעילות, שכן ללא סובסידיות סמויות וגלויות ,לא ניתן היה לייצר בארץ לא גבינה ולא מלפפון.היבוא היה זול בהרבה ולפיכך היתה נמחקת תעשיה מפוארת ושמה חקלאות.למזלו של הענף יש לו מספיק אנשים שידאגו לו וכך הוא שורד ומשגשג. חשוב לציין ,במקרה של נגב שני דברים : 1- כל הבדיקות הכלכליות מוכיחות שיש סיכוי טוב שהמפעל ,אם יקבל הסיוע ,יוכל לעמוד על רגליו ולהתקיים לאורך זמן. 2- המפעל הינו מפעל עוגן המחזיק בארץ פעילות טקסטילית רחבה [בהקיפי מיליונים רבים של דולרים) במפעלים שהם כן ריווחיים ושחבל שייסגרו בעקבות סגירת המפעל. ולסיכום חשיבה כלכלית ,בעיקר בקרב הנהיגות הכלכלית שלנו ,הינה דבר חשוב ונחוץ. צריך רק לחשוב בצורה הנכונה ולראות המ הנזק הכולל שיגרם . וחשוב מאד לבדוק מה יהיה הנזק לנפשות הפועלות בסיפור. בסופו של דבר מאחרי כל מפעל כזה יש את העובדים ,ובמקרה של נגב זה לא רק 50 עובדים אלא מאות עובדים במעגל השני שייפגעו ,ואז תקציב "ההשמה לעבודה חדשה" יהיה לא חצי מליון אלא מליונים רבים ,ודי לחכימא ברמיזא. בתקווה שמנהיגינו היקרים ידעו לנווט כהלכה ולא לשפוך את המיים עם התינוק. אורי אדר

אבל מה עם ה 8 מיליון אזרחים אחרים שנהנים מהפחתת המס ושילמו פחות כסף על בגדים למשל ? כמה פועלים מפוטרים יותר פוטוגנים מהעניים שיכולים לקנות בגד לילד ב 10 שקל ? סוף סוף מישהו עושה במדינה הזאת סדר ופועל כמו שצריך על פי ההגיון , את המס על טקסטיל צריך להוריד ל 0% כמו את שאר המסים שנועדו לא להגן על הפועלים אלא להעשיר את המקורבים שנהנים מהם כמו המס על הטונה , הנייר או המלט . אגב , לא צריך לשלם פרוטה להסבת הפועלים או למפעל . צריך לתת למפעל לפשוט רגל ומישהו יבוא ויקנה אותו בפרוטות ואז הוא יוכל להסב אותו ו/או להעסיק את הפועלים בעבודה כלכלית וכולנו נרויח . ככה עובד השוק החופשי אם רק ניתן לו .