בעלי המפעלים/חברות גילו את ההתעשרות ואינם מעוניינים לחלוק את הכנסתם עם העובד. למה? כי הם חזירים מיסודם. אותו עובד מפחד לאבד את מקום פרנסתו וכך נוצר מעגל אימה שרובנו מניעים אותו, לרווחת כיסי המעסיקים. רוצים שינוי? צאו לחצרות בעלי ההון (אם מספיק אנשים יצטרפו - גם כלבי השמירה יברחו...)

ניתן לשנות את המצב בדרך פשוטה. כיום, הכלכלה המתוארת בתקשורת, אינה משרתת את הציבור. 'הכלכלה צומחת' על חשבון הציבור וניזונה מרמת החיים של מרבית העובדים. לכן, כשהכלכלה צומחת, שכרם אינו עולה ולהיפך. במציאות, שכרם הריאלי ויכולת הקניה של העובדים, קטנים יותר ויותר. מעטים בלבד נהנים מהצמיחה המתוארת בתקשורת. הפוליטיקאים מניעים מהלכים שאולי תורמים ל'צמיחה' בכלכלה שמתוארת בתקשורת, אך הדבר בהכרח פוגע עוד יותר במרבית הציבור. כל עוד זה כך, מצבו הכלכלי של מרבית הציבור יהיה רע יותר ויותר, כדי להמשיך ולהזין את אותה 'הצמיחה'. רוצים להרגיש את הכלכלה צומחת גם אצלכם בכיסים? הכנסו והקדישו כמה דקות כדי לקרוא בתשומת לב. זה לא דורש הרשמה ולא עולה כסף. http://gilboa.org.il/?p=455 אם מצאתם ענין, שתפו וקחו חלק בשינוי השיח הציבורי.

כולם מחפשים את הכסף. לכו לבדוק בצבא את הפנסיות...

באמת שאני לא מבין על מה הפליאה? בארץ ובעולם היצור עובר לתהליכים אוטומטיים, ולכן ברור שכוח המיקוח של העובד קטן. מה שפעם דרש 5 אנשי QA, לא מצריך אפילו 2 היום (כשיש OS). מה שבעבר הצריך 3 טיסים, מוחלף בפועל בטייס אוטומטי ו-2 "טייסים" מה שבעבר הצריך 10 בוחרים בזירת המסחר בשיקאגו הוחלף בבורסה אלקטרונית. לכן ברור לגמרי שכוח המיקוח של העובד נפגע. התוצאה- יותר בעלי הון באופן יחסי, ופחות עובדים עשירים. אני מביח שהציבור כועס על זה, כי מבחינה סטטיסטית האוב הם לא בעלי ההון, אבל אם נחשוב על "החולמים על exit, האם המודל היה אפשרי לפני 50 שנה? לא. ממש לא. לא היית יכול להקים עסק בעולם של איגודים, כי העובדים היו יקרים מדי. לכן, העולם עבר למודל של הרבה יותר אנשים מאד עשירים (לא צריך להיות הבן של רוטשילד כדי להפוך למיליונר, לדעתי כמות המיליונרים בארץ הגבוה אי פעם) ומצד שני להרבה עובדים שכירים, אין את הרמת חיים שהם רוצים להיות בה. ממליץ לכולם לחשוב על השווי משקל הכללי כי אי אפשר לשפר משהו אחד מבלי להרוס משהו אחר.

תחשבו על זה...

במקום לדאוג לכל הישראלים, הממשלה דואגת לתאגידים הכי גדולים ומושחתים שיש פה. הנה עכשיו הפוליטיקאים המושחתים מתעקשים להעביר את הגז לטייקונים כדי שימכרו אותו בחו"ל. וזה במקום להשקיע את הגז בפיתוח תעשיות ישראליות ותחבורה זולה ונקייה. המושחתים דואגים למושחתים, על חשבונינו.

עם המון מיואש זועם ברחובות, וגיליוטינה.......

הבורסה היא מכונת המזל שמייצרת הרבה כסף בעיקר למאיון העליון. חלק מרוויחים וחלק מפסידים אבל כל זה ללא קשר לתוצרים או לעבודה אלא מזל. אפילו התוכי של "לילה כלכלי" הוכיח זאת, הימור ללא כל בסיס היה חזק יותר מכל "המומחים" הכי גדולים לכלכלה. כשלא תהיה בורסה, העשירים יפסיקו להרוויח כסף בועתי שלא נוצר מהליכי ייצור והוא זה שגורם לפער עליו מדובר בכתבה. כל כך פשוט!!! כנראה בגלל שאני לא כלכלן.

מסתבר שקפיטליזם חזירי זה מגמה עולמית... אבטלת צעירים אדירה באירופה (למעט גרמניה)... בארץ הצעירים עוזבים כי הם לא מצליחים להקים פה בית... וההון מרוכז אצל שכבה קטנה של אנשים. פעם השכלה נתנה בטחון כלכלי סביר - היום כבר לא..... אני מקווה שלילדנו יהיה עתיד סביר

עבור הארופאים אין הבדל בן טורקים , ארמנים ליהודים - כולם זרים והיחס אילהם כטפילים , ראו הוזהרתם קערת הדבש תתהפך בקרוב .

מכל בחינה המצב בישראל יותר טוב מאי פעם. אנחנו פשוט חיים בעידן גלובלי שאנשים רוצים יותר הרבה יותר. מעטים האנשים שמספיק להם להיות למשך כל הקריירה שלהם פקידים במשרד ממשלתי ,נהגים באגד , וכדומה כאשר בעבר רבים מאוד שאפו לכך.

כשעל כל משרה מתמודדים עשרות ומאות אנשים - המחירים יורדים. למה יש עודף של עובדים על משרות? הטכנולוגיה מחליפה יותר ויותר מקצועות פשוטים ובמקצועות כמו הנדסה ותכנות התחרות היא גם מול תכניתנים מרוסיה, קרואטיה והודו.

ובכל הרמות.

שוק ההון אינו יצרני ומהווה כלי לספסרות במשאבים אמיתיים. יש להפעיל רגולציה קשה וכבדה על שוק ההון מיידית. החברות הגלובליות אינן משלמות מיסים. המדינה זקוקה למיסים שהן אינן משלמות ומכבידה את הנטל על מעמד הביניים שבדרכו לקריסה. כשמעמד הביניים יקרוס - הכל יקרוס - כי מי בדיוק יקנה?

כלומר הכל בסדר. השכר עולה בקצב של האינפלציה. כוח הקנייה נשמר.

"אבירי" וול סטריט מטעים אותנו לחשוב שהם בעד שוק חופשי ותחרותי. זה ממש לא נכון. הם בעד ריכוזיות, קרטליזציה של כל ענף ופיאודליזם מודרני.

למה? כי המחירים עולים, המעסיקים רוצים להרוויח יותר, אז הם מעלים את המחירים. בינתיים, שכר העובדים נשחק והוא יכול לקנות פחות. זה שאדם הקים חברה זה יפה. אבל תחתיו יש עובדים שיש לו אחריות כלפם. עובד מרוצה נותן יותר תפוקה, עובד נדרס עי המעסיק הוא עובד ממורמר

מה עושים?? ממשיכים לעבוד כמו חמורים? מסיימים את התואר שלא בהכרח יביא לי עבודה???ממשיכים לפנטז על חיים כמו שההורים שלי זכו אליהם (מבחינה כלכלית) אבל לדעת שזה פשוט לא ריאלי??? זה מה שהולך להרוס את מדינת היהודים, שכל החברים שלי עוזבים לברלין כי אפשר לקנות שם דירה ולקנות שם בסופר בלי להכנס לחובות. אשכרה עוד גלות לעם היהודי. מעניין איך היא תגמר הפעם.

אנחנו חיים בעידן של צריכה. המאה שלנו היא מאה של צריכה, סופרמרקטים, תורים ארוכים, שלטי ניאון, אמנות מושחתת, כוכבי-על, מאה של כסף, מאה של בדידות, מאה של היום שחולף. מה שאנחנו מכנים היום "חברת נוחות", היא אוסף של הצרכים האנושיים המוגזמים מעבר להיגיון הבריא. השאיפה של הפרט לנוחות יוצרת, בסיכומו של דבר, את חברת הנוחות, את המנגנון המורכב שמתחיל ללחוץ על כולם. בחברה כזאת כבר לא משתמשים באמצעים לנוחיותו של האדם, אלא להיפך, האדם הופך להיות בן ערובה של האמצעים הללו. כל יום הם מתרבים, הם מפעילים יותר ויותר לחץ על הפרט ומדכאים את הפסיכולוגיה של ההמונים. חברת הנוחות מטשטשת את דעתנו, מטילה עלינו את הצרכים הכוזבים, משכנעת אותנו בכך שישנם חפצים חיוניים ביותר, ובכך מנפחת את חשיבותם. הצרכים הכוזבים הללו מדכאים את האדם. אנחנו נסחפים על ידי זרם של דעות. לוקחים מאיתנו את הזכות לחרות האישית. המרדף אחר הרווח יוצר חברה צרכנית שמטפחת משמעות מזויפת לחיים. האדם המודרני רואה את משמעות החיים בצריכה. את מרבית שנות קיומם האנשים מבזבזים כדי להרוויח על מנת לקנות דברים שהם לא צריכים. הפרסום והתקשורת שותלים בנו מחשבות שניתן לקבל קצת אושר על ידי רכישה של מוצר זה או אחר. אבל זאת לא תקשורת, אלא מערכת שמטמטמת את ההמונים. ביסוד של תפיסת העולם הצרכנית נמצאים: עבודה שכירה, קניות על פי העיקרון "כמה שיותר ובזול", חיסכון, צורך להרוויח כסף, קבלת אשראי, צורך למצוא עבודה בשכר גבוה יותר, פחד מפני רמת חיים נמוכה בעת הפרישה. המציאות של קיומנו מכריחה אותנו לחיות למען כסף. כולם יודעים את זה. ולמרות זאת, אנחנו ממשיכים במשחק הזה. אבל עם הזמן הרצונות שלנו משתנים, מתברר, שהערכים של העבר הולכים לאיבוד, האנשים, בניגוד לערכים שמוטלים על ידי התקשורת, נמשכים יותר לא לראוותנות, אלא למשמעות. לא אנחנו, אלא הזמן בעצמו, מוביל אותנו להערכה מחודשת של החיים. המשבר הנוכחי הוא משבר של אובדן משמעות, והוא לא יעבור עד שלא נשנה את הגישה שלנו לחיים ולמשמעות החיים. זה יכול להיות תהליך היסטורי ארוך אם הוא יתרחש לא במודע, באופן טרגי, או בזכות המודעות הוא יתממש בצורה מובנת, נוחה ומהירה

הסיבה האמיתית לתופעה היא ההגדרה המעוותת של מהו "תוצר", אמחיש בדוגמה: נניח ומתגלה איזה כפר נידח באפריקה שמנותק לחלוטין מהעולם החיצון, בכפר הזה צומחים המון ירקות ופירות טובים, יש המון מרעה והמון משאבים, אך למרות זאת יש לא מעט אנשים רעבים בכפר. כשמתחילים לדבר עם כל אחד האנשים מגלים שאחד מתעסק בפרסום, השני מנהל את חשבונות, השלישי עושה טלמרקטינג (נגיד צועק בכל הכפר) וכ"ו.., כל אחד מאותם אנשים מקבל כסף "רב" עבור עבודתו אך למרות זאת הרוב עניים, הסיבה היא שהרוב לא באמת מייצרים משהו, כלומר זה לא נכון למדוד תוצר בכסף. רופאים מייצרים תוצר, חקלאים מייצרים, כימאים מייצרים וכ"ו.. פרסומאים לא מייצרים הם אפילו מבזבזים לא מעט זמן לכל הייצרנים למינהם. אם התוצר האמיתי ימדד וינתן דגש שהתוצר האמיתי יהווה נמשל מינימום של שני שליש מהתוצר המעוות היום אז לכולנו יהיה הרבה יותר טוב.

ברוב ענפי המשק יש מונופול, דואופול או קרטל של שלוש חברות ללא תחרות... הפתרון הוא רגולציה - אבל היא לא קיימת בישראל (=האוצר כושל)

במקום לפי השכר הממוצע במשק, לפי השכר הממוצע של עשירונים המרכזיים בלבד 2-9 או 3-8. כך יוצאו מהחישוב שכר הטייקונים והנבחרים יהיו צמודים לשכר העם הפשוט. אחר כך כשהם ידאגו לשכרם, הם כבר יצטרכו לדאוג לשכר העובד ולא לשכר הטייקון, וידאגו לחוקים נכונים יותר.

דעתו של הפרופסור לכלכלה נוריאל רוביני (מי שניבא את המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008-2013ב-"Wall Street Journal"): "המודל הכלכלי הקיים התקלקל סופית ולא ניתן לתקנו. זה נכון גם לגבי המודל האנגלו-סאקסי של חוסר התערבות, וגם לגבי המודל האירופאי של מדינת רווחה המבוססת על גירעון. עד לשנה שעברה, הפוליטיקאים תמיד הצליחו לשלוף שפן חדש מהכובע על מנת להחזיר את הרמה הקודמת של מחירי הנכסים ולהמריץ את השיקום הכלכלי. כעת השפנים אזלו. הכלכלה לא תינצל על ידי הזרמות נוספות של כספים לבנקים, וגם לא על ידי העלאת המיסים או על ידי התערבותו של הבנק המרכזי. ניתן לראות באופק מלחמות מט"ח, פשיטות רגל של מדינות שלמות ועלייה במתח החברתי. כך שקארל מרקס לא לגמרי טעה כשאמר שהגלובליזציה והתיווך הפיננסי מסוגלים לצאת מכלל שליטה, ושהקפיטליזם עלול להשמיד את עצמו".

לאף אחד לא איכפת מה אתם חושבים. אתם תמשיכו לקשקש, והכלכלה תמשיך להתנהל כמו שצריך.

זו כמובן רק דוגמה קטנה...אבל עם תחילת שנות ה-2000, הוזנחו כליל המרכזים הפתוחים לטובת הקניונים הממוזגים. אנשים באים לקניון ולא מבינים לפעמים למה המחירים כל כך גבוהים. אני תמיד אמיתי ואומר בכנות: שכר החנות פשוט מאוד גבוה ואין ברירה. תוכלו למצוא את אותם הדברים במרכז פתוח בזול יותר. לי אין ברירה אלא לקחת מה שצריך כדי לשרוד. אנשים לא תמיד אוהבים את זה אבל אין לי מה לעשות...זו העבדות המודרנית. הקניונים רוצים שתפתח את העסק מצאת החמה עד צאת הנשמה...שעות פנאי כבר מזמן הן מילה גסה...וברור לגמרי שכל ההווה הנוכחי הזה תורם רק לטייקונים הגדולים. אלה שעושים הון תועפות על גבי העסקים הקטנים והגדולים יחדיו. זו הריכוזיות שכולם מדברים עליה ולא עושים דבר כנגדה. והתופעה רק מתרחבת לכל רחבי הארץ. עוד קניון ועוד אחד ולא רואים את הסוף. בזמנו גם חברות הסלולאר היו עושות הון עד שעצרו את השגעון. ואני משוכנע שגם פה ובהמון תחומים יכולים להוריד מחירים....אבל נותנים למדינה להשתגע והבלגאן חוגג ואף אחד לא עושה הרבה. צריך לפתוח את השוק ליותר גורמים ולהחזיר לתחייה את המרכזים הפתוחים. לא ייתכן שהפכנו למדינה של קניונים בלבד....מגוחך....

אם תבדקו את שכר הח"כים הוא הקפיד להתעדכן מדי שנה בשנה ולא פספס אף תוספת יוקר. ה 120 האלה מייצגים אם כולנו- ואת תרבות ה"אני לוקח כי אני יכול". קרנפים כולם.

קפיטליזם נצלני שבו בעלי ההון מתעשרים והפועלים לא נהנים מהתוצרת זה לא משהו חדש. אומנם המהפיכה הקומוניסטית נכשלה, אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות מהפיכה - כלשהי

כמו שהח"כים שלנו דואגים לשכרם. בכל שנה שכרם מתעדכן באופן אוטומטי כלפי מעלה בשיעור אחוז העלייה במדד המחירים (2-3%). גם העיריות למשל מייקרות את הארנונה כל שנה באופן גורף באחוזי עליית מדד המחירים. אבל לא צריך לפתח ציפיות - זה לא יקרה.

היום יש המון מכוניות יד2 זולות כך לגבי השאר וזה ממש לא בגלל שיש צמיחה

חלק קטן של אנשים מחזיק בחלק גדול מהעוגה כי חלק קטן קטן מהאנשים מיצרים את העוגה.

התחום הזה לצערי מונע מתאווה לממון ולאגו ולכן שינוי יגיע אם יגיע רק מחוסר ברירה. בפעם הבאה שיהיה משבר בבורסה לא הממשל האמריקאי ולא האירופאי יוכלו לסייע. את הנפילה ירגישו בכל העולם זה יהיה קשה וכואב אבל לפחות נוכל להתחיל לשקם את העולם.

ההון וההכסות במשק הם כמו עוגה, אם חלק יקבלו יותר השאר יקבלו פחות. העוגה לעולם לא גודלת, יכול להיות שכמות הכסף הכללי במשק יגדל בגלל אינפלציה, אבל העוגה תמיד תשאר כפי שהיא. אתם תרוויחו יותר, אבל גם ההוצאות שלכם יגדלו בהתאם, הנתח שלכם בעוגה לא יגדל. בנתיים החזירים לוקחים הכול, ומשאירים לכם רק פרורים, וזה במקרה הטוב. במקרה היותר גרוע תחפשו את האוכל שלכם בצפרדע הירוקה.

שתכניס להם כסף. הם שכרו עובד בשכר ובתנאים מוגדרים. למה אחרי פרק זמן העובד חושב שהוא צריך לדחוף את ידו לכיס של בעל העסק ולקחת משם יותר מהמסוכם. לפני שחתמת חוזה עבודה, תבדוק ותחליט אם זה מתאים לך, לא מתאים אל תחתום וחפש מקום אחר.

את אמצעי היצור יש לחלק לעם, די עם השחיטות!

דרושה הגבלה עולמית של שעות העבודה המקסימליות שמעסיק (במיוחד בעסקים גדולים ומבוססים) יכול להעסיק את עובדיו. השיטה של שעות עבודה גלובליות שבה העובדים עובדים מספר רב של שעות מצמצמת את מספר העובדים שכל מעסיק צריך וכך מעלה את היצע העובדים על חשבון הביקוש ומחלישה את העובדים וכן מעלה את רווחיו של המעסיק פר עובד על חשבון משכורותו של העובד. הזמן הפנוי שיתווסף לעובדים יושקע חזרה במשק בפעילויות פנאי שלהם ויעודד פעילות מגוונת של המשק ויוסיף מקומות עבודה.

ביבי לפיד בנט ישי רוצים אתנו עניים

בפעם האחרונה שבדקתי בנק, היה בו כסף רק בתכשיטים של הפקידות. מה שנקרא בפינו "כסף" אינו אלא אינפורמציה, מידע היכן כדאי להשקיע ועבור מה כדאי להתאמץ. ה"תעשיה" הפיננסית אינה עושה דבר מלבד ספסרות במידע כזה. היא גובה על כך עמלות הזויות, פי מיליארד ויותר מהמקובל במגזרי-מידע אחרים (מנועי-חיפוש, למשל). כל סרסור שואף להיות יעיל, ולצמצם אבדני-סחורה. גם המגזר הפיננסי... כסף הנשאר בידי אחרים, מחוץ למגזר - כמוהו כאבדן מים בצנרת עירונית: רע הכרחי שיש לפעול לצמצומו. כך נעלמים שכר-העבודה, התשתית הציבורית, וההשקעה בדורות הבאים (חינוך).

זאת הסיבה הבלעדית והיחידה למשבר העולמי וליוקר המחייה. אם חבית נפט נפט תעלה שוב 150 דולר ( במקרה של בלאגן נוסף במזה"ת ) אכלנו אותה שוב. פשוט מאוד. עם מחירי אנרגיה גבוהים אי אפשר לייצר צמיחה גבוהה כי אין מספיק מקום לרווח. וזוהי רק ההתחלה. בעתיד הכל הולך להיות מקומי. אתם תגדלו את האוכל בעצמכם.

כן כן, מה ששמעתם. יש פיצוץ אוכלוסין והמשאב האנושי כבר מזמן באינפלציה. אז על כל מקום עבודה מתחרים יותר עובדים, ומחירם יורד. לעומת זאת, משאבי היסוד: נפט, נדל"ן וחומרי גלם נותרו בהיצע זהה אבל בשל הצפת העולם באנשים הביקוש לאותם חומרי גלם עלה, ועימו המחיר. כתוצאה יש מעט אנשים שעובדים קשה מאד, והמון אנשים (מוכשרים) שלא עובדים בכלל או שעובדים באבטלה סמויה. הפתרון? ובכן, דילול האוכלוסיה באמצעות הגבלת הילודה הוא חלק מזה. החלק השני הוא חלוקת משאבים צודקת. למשל: לחייב חברות לשתף עובדים ברווחיהן ולמסות במיסוי הוגן של לפחות 90% את אותן חברות שמתמשות במשאבים של כולנו - מים, חשמל, תקשורת, טלויזיה ועוד. ובינתיים לתת זכויות לעובדים, במיוחד אלה שאינם חברי ועד, להעלות את שכר המינימום ולאכוף את החוקים. ולבסוף, הגיע הזמן שהעולם יעבור לכלכלה מבוססת משאבים ומקיימת, כזו שלוקחת בחשבון שאנחנו איננו מכונות ליצור כסף אלא בני אדם.

אם הייתי עשיר גם אני לא בטוח שהייתי רוצה לתת לאחרים .

אני לא אכנס עכשיו לתחום הלימודים שבחר אדם כזה או אחר, ולא אכנס לשוק העבודה הבעייתי. אני רוצה להתמקד דווקא במה שדובר עליו רבות, נושא הדיור בארץ, ובכל זאת- רציתי להמחיש עד כמה המצב קשה. מחירי הדירות מרקיעי שחקים דירת שלושה חדרים בבניין ישן בבת-ים עברה את רף מיליון השקלים. עכשיו לך תשיג לפחות 350-400 אלף שקל כדי לקבל את המשכנתא. זה לוקסוס? הבנתי. אז תקנה דירת שני חדרים, 40 מ"ר בפתח-תקווה, בבניין מתפרק כמובן, היא עולה 800 אלף שקל. לך תשיג לפחות 250-300 אלף שקל כדי לקבל עליה משכנתא. עכשיו נצא מנקודת הנחה שיש זוג שלא יכול לקבל עזרה מההורים, שלא רכש השכלה, כי הם החליטו ש'לימודי שקר כלשהו' לא יעזרו להם, ולימודי הנדסה או חשבונאות הם מעל ליכולות שלהם. ונניח גם, שהם מאוד חרוצים, ומצליחים להכניס 12 אלף שקל מדי חודש לחשבון הבנק. עכשיו נניח, שהם שוכרים דירה באזור, והם נוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית. אז שאלה לי אליכם: כמה זמן יקח להם לחסוך 300 אלף שקל כדי לרכוש את דירת החלומות שלהם(דירת החדר שינה+סלון, קומה 4 בלי מעלית בפתח תקווה)? במצב שהצגתי הם אכן יכולים לחסוך סכומים יפים בהתנהלות נכונה, כל זאת בתנאי שלא יחשבו להביא ילדים לעולם ויגורו בדירה מחולקת. החיסכון אמור לקחת להם קצת פחות מ-10 שנים, כל זאת בתנאי שלא יתפרעו בחתונה וירח הדבש, שלא יחליפו/ירכשו רכב. אבל הי חברים- מחירי הדירות עדיין עולים! ככה שעוד 10 שנים דירה כזאת כבר בטח תעלה מעל מיליון. נוצר מצג שווא כאילו הדור של היום מפונק, שרוצה לגור בדירת 4 חדרים+מרפסת בבניין חדש. קראתי לא מעט טענות על כך שהדור ה'מפונק' אינו מוכן להתפשר על דירה ישנה וקטנה. אבל זה ממש לא נכון. רוב הדירות הישנות והקטנות מאוכלסות כבר, ואלה שלא יקרות בטירוף. מי שהצליח לרכוש דירת 4 חדרים פלוס מרפסת בבניין חדש במרכז הארץ, הצליח בוודאי לחסוך סכום ראשוני של כחצי מיליון שקל ומעלה, מה שמחייב כמעט כל זוג עזרה מהורים אמידים בדרך כלל, בתוספת שכר עבודה מכובד של שני בני הזוג. מי שהתרחק מהמרכז לאשקלון נניח, הרוויח דירה כזאת במיליון שקל בלבד, אבל נאלץ לשלם על זה בדלק ואחזקת הרכב. ואם נדבר על זוג שרכש השכלה- ולא סתם: אלא בעל מהנדס ואישה רואת חשבון. עכשיו נניח ששניהם מצאו עבודה והם בעלי משכורת מכובדת ביחס לשוק. אז מה אתם הייתם מצפים מזוג כזה? אם הם כאלה מוצלחים, אז בודאי הם אמורים להיות מדושני עונג, ומגיעה להם לפחות איזו וילה נחמדה בכפר סבא או רעננה. לא דיברתי על בריכה. אלא סתם וילה כזאת עם 6 חדרים וחצר עם דשא, שולחן, שמשייה וגדר. הרי זה הגיוני- הם גם משכילים ומוכשרים, בעלי משמעת עצמית גבוהה- והם השקיעו כנראה מימי בית הספר בלימודים כדי לדעת שבגיל הבגרות הם יצליחו לקצור את הפירות. הבעיה היא שהמצב הוא לא כזה בכלל. היום גם זוג כמו שתיארתי, בלא עזרה מההורים, יצטרך להמתין שנים רבות גם כן כדי לרכוש דירת שני חדרים במבנה ישן ומוזנח בבת-ים. למה? כי כדי להיות מהנדס צריך להמתין 4 שנים, וכדי להיות רואה חשבון 6 שנים. אם הם מצטיינים ומוצלחים- רק לאחר התקופה הזאת יכולים הם להשתכר יפה, נניח קצת מעל 20 אלף שקל ביחד. אם הם נוסעים קצת לחו"ל ומחזיקים רכב, ואולי אפילו "מתפנקים" פה ושם, יצטרכו להמתין כמה שנים כדי להגיע לסכום מצטבר של 300 אלף שקל. ועוד נקודה חשובה: ברמת המאקרו, מי שמתעקש לחסוך- בסופו של דבר יחסוך פחות כסף. זה נקרא: 'פרדוקס החיסכון' אם אזרחים של מדינה שלמה יחליטו שהם רוצים לחסוך כסף, אז הם יוציאו פחות. אם הם יוציאו פחות המשק לא יצמח: לא תהיה עבודה לספקים, טבחים, מלצרים, אנשי מכירות, טכנאים, אנשי שירות לקוחות ועוד- מה שיוביל לגל של פיטורים והקטנת ההכנסה של התושבים וכתוצאה מכך הקטנת היקף החיסכון. מדינת ישראל נמצאת בתחתית העולם המערבי בצריכה הפרטית, זאת אומרת מבחינת קנייה של סמארטפונים, בגדים, טיסות לחו"ל וכו' אנחנו מוציאים יחסית מעט לעולם המערבי. ומי שאומר שאנו חיים 'מעל הפופיק' והישראלים 'לא חוסכים', שיבין שאנו נמצאים בעמדה נחותה מבחינת הצריכה, והפחתת הצריכה עוד יותר לא רק שלא תעזור, אלא רק תעמיק את הבעיה.

שאותה הגו הכלכלנים, בעלי ההון והפוליטיקאים כדי לשמור על הונם וכוחם. זו עוד אחת משטיפות המוח לעדר הכבשים (הציבור) בכדי לא תיקטע תרבות הצריכה. יוון הייתה רק ההתחלה והיא סימן מבשר לבאות, בקרוב ספרד ושאר כלכלות העולם.

הכל התחיל מהסינים שאמרו לכל החברות בעולם " הפועלים שלכם יקרים ? בואו תייצרו אצלנו " כל בעלי ההון בעולם העבירו את היצור למזרח וכמעט כל מוצר היום הוא מיד אין צ'יינה כידוע בסין אין צורך להתייחס לעובדים יותר מידי קל וחומר להעלות להם את המשכורת של דולר ביום וזו השיטה שכל העולם התרגל לעבוד בה העולם מחפש מדינות שבהם שכר העבודה הוא הזול ביותר וטייקונים מעבירים לשם את המפעלים שלהם . אבל הבעיה שזה עובד רק בכיוון אחד - כאשר חברת ענק סינית הציעה לבנות בישראל דירות בחצי מחיר מהמקובל היום על ידי כך שהיא תכניס לישראל אלפי פועלים סינים היא נבלמה מיד על ידי כוחות ההון שלטון. אפשר גם לנסות ולברר למה יוקר המחיה נוסק לשחקים אולי גם אנחנו עצמנו אשמים בגלל שהפכנו להיות חברה של עצלנים שאוכלים כל יום בארומה ומוכנים לשלם 15 שקל לכוס קפה שעולה בפועל 2 שקל. ולקנות פופקורן בקולנוע במחיר שדה של תירס.

ראשית, בוא לא נשפוך את התינוק עם המים. זה לא שפעם היה לנו משק נפלא ושפע עצום וב-2013 אנחנו עומדים מול מדפים ריקים. קצת נתונים מהלמ"ס: ב-2001 ל-22% היה מנוי לאינטרנט. ב-2011 ל-70% היה מנוי לאינטרנט. ב-2001 ל-14% היו שתי מכוניות. ב-2011 ל-20% יש שתי מכוניות. ב-2001 ל-37% היו שני טלפונים ניידים. ב-2011 ל-70% יש שני טלפונים ניידים (ואיזה עלובים היו הטלפונים הניידים של שנת 2001 לעומת הסמרטפונים של היום..) ב-2001 ל-49% היה מחשב. ב-2011 ל-78% היה מחשב. ב-2001 ל-57% היה מזגן. ב-2011 ל-81% היה מזגן. בקיצור, בלי להכחיש שיש בעיה עם המשכורות, בסך הכול יש צמיחה עולמית שמחלחלת גם לישראל. גם תשתית הרכבות בישראל השתפרה פלאים בעשור האחרון וגם זה משהו לא מבוטל. אני מניח שבלי זה, כמות המשפחות עם שתי מכוניות הייתה גדולה עוד יותר. שנית, מי שיבדוק מה השתבש בישראל בתחום המשכורות, וינבור עמוק בנתוני הלמ"ס, יראה שהשכר דווקא עלה בשנים האחרונות, אבל האופן שבו נהנו ממנו שתי קבוצות שונות של אוכלוסיה היה שונה לחלוטין. אלו שמחזיקים בדירה בבעלותם ולא משלמים שכר דירה נהנו מעליית השכר, אלו שאין להם דירה נאלצו לשלם הרבה יותר בשבילה, וריאלית יצאו בהפסד. בקיצור, לפחות במקרה הישראלי, לא צריך לחפש רחוק מדי. לא איגודים מקצועיים ולא הפרטות ולא שום דבר. אלו הדירות, טמבל. הדירות שבנייתן חנוקה בלימבו ביורוקרטי של התנגדויות שכנים וארגוני הגנת טבע וועדות בניה ועיריות שמעדיפות משרדים על מגורים משיקולי ארנונה ותקני בנייה דרקוניים ומחסור בפועלים מסין. שלישית, יש כיום מדיניות של הבנק המרכזי, בישראל ובעולם, שכל הזמן עסוק בהפחתות ריבית ובניפוח בועות. יוצא שחלק עצום מהצמיחה בתמ"ג נובע מכך שמחירים של נכסי נדל"ן עולה. וזה רע לכולם, פרט לקומץ של קבלנים. אני מבין שבמצב של משבר כלכלי עולמי צריך לשפוך עוד כסף למשק כדי לעודד את הצמיחה ולמנוע אבטלה. אבל הדרך הרעה היא לעשות זאת על ידי הורדת ריביות וניפוח בועות. אם הבנק המרכזי מגיע למסקנה שצריך לשפוך עוד כסף כדי לעודד את הצמיחה במשק בעיצומו של משבר כלכלי עולמי, שיעניק את הכסף ישירות לצרכן. כך הצרכן יוכל להשתמש בכסף לבלות זמן איכות עם המשפחה בנופש או ללכת למסעדה או לקנות צעצועים לילדים, ועל הדרך ייצר מקומות עבודה למי שישרת אותו. זאת במקום שהכסף ישמש לכל מיני ספוקלציות פיננסיות מסובכות ומסוכנות ויעלה לגבהים מטורפים את מחירי הדירות. יש כבר כמה כלכלנים חכמים בעולם שהבינו שזה מה שצריך לעשות. תכניסו לגוגל "אדייר טרנר".

ראשית, חשוב להבין שאומנם במדינות מתפתחות השכר הריאלי עלה (ביחד עם מחירים של המוצרים) ואולם הכתבה דיברה על מדינות OECD, קרי העולם המערבי (ואנחנו, שאנחנו זה מדינה מפותחת וואנבי). שנית, מאחר וישנם כמה תהליכים שמתרחשים במקביל אין לזה פתרון קסם (כמו כן, מנין לנו לדעת שהרמה הקודמת של חלוקה בתוצר היא הנוכה, אולי טוב שלעובדים יהיה יותר ואולי זה יקפח את בעלי ההון - אין לדעת וזה נושא לדיון אחר). מה שניתן לומר בוודאות, שהעולם המערבי (וגם ארהב) אינו מתנהל באמת עפ''י עקרונות קפיטליסטיים, אלה על עקרונות של שדוד כפי יכולתך שכן ברוב התחומים ישנם מונופלים שפוגעים גם בלוקוחות וגם במועסקים שלהם וגם לא משלמים מס - למעשה זאת הכותרת פה => קבוצה מאד קטנה של בעלים ששודדת את כולם בלי פיקוח. רוצים להפסיק את זה? אמנת מס עולמית + קנסות למונופולים (בדמות מסים מאד גדולים ע''מ שניתן יהיה להוריד את נטל המס לכל השאר). עם כל הצער שבעולם, אני לא מרגיש שעבודה מאורגנת יכולה לפתור את הבעיה כי היא מביאה אנשים כמו אלון חסן שהוא טוב רק לעצמו ולא לעובדים - פשוט מחליפים את זהות השודדים וזאת לא המטרה. ועוד נקודה על המגזר הפיננסי - כפי שאמרו הוא צמח מאד, עם זאת הוא לא מייצר ערך ממשי לשוק ופועל כמו הדילר בקזינו ומוריד כסף מהשולחן לכולם שכן כיום רוב הרווחים אינם מהלוואות (שחיונים לעסקים) אלה ממוכונות מסחר (0 תועלת לציבור), נגזרים (0 תועלת) ופעילות נוסטרו (כמה פעמים אנחנו שומעים על הרצת מניות? כאן התועלת על חשבון הציבור) וזאת בתוספת עמלות כבדות שנובעות מן העובדה שהבנקים הגדולים הם גם קרטל (בארץ ובעולם) ומכך שהם מתואמים להפליא (בארץ ובעולם, לדוג' פרשת ריבית הליבור). מאחר והלך הרוח כרגע הוא שדוד כפי יכולתך, אני מפחד מאד שה-99% הנותרים יחליטו גם להתחיל לשדוד ואז נגלוש לתקופה אלימה ומלאת אנרכיה, כדי שזה לא יקרה, כדאי לעשירים מאד להפוך את תנאי המשחק להוגנים יותר - למי שאין כלום, אין מה להפסיד.

"מי שידו בצלחת לא מעוניין לוותר עליה למען האחר". והמבין יבין.

המאמר מלה ברמייה ודמגוגיה סוציאליסטית: לא נכון ששכר לא עולה בקצב הצמיחה - אם מכלילים את כל העולם, כולל אסיה ודרום אמריקה, שכר עולה, ועוד איך! ולהרבה יותר אנשים: בשני העשורים האחרונים עלו מהעוני 2 מיליארד איש במדינות ההם - פי שניים מכול האוכלוסיה של המערב. לא נכון שיש יותר רווחיות לחברות - פשות מחירים של מוצרים צנחו, ואתם הרווחיות, ובסוף - השכר. אנחנו בתחרות גלובלית בא מהנדס סיני והודי, לא פחות טוב מישראלי (למרות משחושבים), עולה עדיין עשירית עד שליש מאתנו ובלי ביטוח ושרותים חברתיים, ולכן, או שאנחנו רוצים לעבוד וצריכים להיות תחרותיים - או שניפלט החוצה, ונדרדר, יחד עם המדינה, לעוני קיצוני. כל מה שכוח המקוח של העובדים עושה אפשר לראות על דטרוייט - הבירה של ההעבודה המאורגנת של העולם, שהתעשיה עזבה אותו, אוכלוסיה שיכלה עזבה גם, העיר שקעה בחובות ורובעים שלמים נהרסו - הכל כתוצאה של התעלמות מחוקים כלכליים פשוטים

שלום לכולם, הנה רשימה חלקית ולא ממצה: 1) אין יותר עובדי קבלן בישראל, בוודאי לא עובדי מדינה! מצד אחד שיקצצו את ההטבות ההזויות של חלק מהעובדים, במיוחד הבכירים כמו 700 עובדי בנק ישראל עם פנסיות מטורפות (כ-4 מיליון לעובד בממוצע ל-1,000 שנמצאים כבר בפנסיה ו-4 מיליארד במצרפי כיום). מצד שני, בכסף שיחסך ותוספת תקציבית לשכור את כל עובדי הקבלן כעובדי מדינה עם תנאים נאותים. אין יותר מורים, עורכי-דין, רואי-חשבון עובדי קבלן או מועסקים בקובינה כעצמאים כאשר הם צריכים לשלם ביטוח-לאומי וכדומה בעצמם! מצד שני: אין יותר קביעות, יקבעו נהלים לפיטורין וגמישות בשכירת ופיטורי עובדים. ראשי אגפים ומנהלים בכירים לא יוכלו לכהן בתפקידם יותר מ-5 שנים. הבכירים והמשפיעים ביותר כמו המפקח על שוק ההון, המפקח על הבנקים יעברו תקופת צינון של 5 שנים מסיום תפקידם עד שיוכלו להיות מועסקים ע"י טייקונים או חברות, בנקים וכדומה שפיקחו עליהם כולל דין פלילי הכולל מינימום חצי שנת מאסר במקרה שיוכח אחרת. 2) הלאמה, הלאמה, הלאמה! אין יותר הפרטות! חברת מרמנת תפורק לאלתר וכל המורים יהפכו להיות מועסקים ע"י משרד החינוך בצורה ישירה או ע"י הרשויות המקומיות. מפעלי ים המלח יולאמו וכדומה. 3) תופעל תוכנית שיקגו המודרנית שאומצה וחודשה ע"י קרן המטבע העולמית ועיקרה: מדינת ישראל תנפיק בעצמה את כל הכסף (כיום יותר מ-90% מהכסף החדש מיוצר ע"י הבנקים ללא שליטה אמיתית של בנק ישראל) ויוקמו בנקים למטרת תשלום המשכורות בלבד ללא אפשרות להלוואות - אין יותר כסף מחוב! הבנקים יהיו ברזרבה מלאה ויוכלו להלוות רק כסף שיש להם מחוסכים ולא כסף שאין להם. אין אינפלציה, אין חובות לממשלה או מדינה כי מנפיקה את הכסף בעצמה (קנדה עשתה זאת בהצלחה עד שנות ה-60 של המאה ה-20), לא מעניין אם בנק פושט רגל כי לא צריך להציל אותם! בעצם לא סביר שבנק יפשוט את הרגל כי יש לו את כל הכסף שהוא מלווה. 4) תוכנית מקיפה לאורך עשור לגירוש של כל העובדים הזרים והגעה לאפס העסקה של עובדים כאלו בחקלאות, בניין וכדומה. במקביל חיזוק בתי-הספר המקצועיים והחלת הסכמים קיבוציים על עובדים בתחומים הללו. מהגרי העבודה מאפריקה יוחזרו לארצותיהם בכל דרך אפשרית או למצרים אם לא תהיה ברירה. לפי אמנת הפליטים של האו"ם פליט זכאי לבקש מקלט רק במדינה הראשונה שהוא הגיע אליה או גבול בינלאומי ראשון שחצה. היות וכולם עברו דרך מצרים הם לא זכאים לשום דבר. 5) צה"ל או צבא ההגנה לפנסיה: כל חייל בקבע שאינו קרבי יצא לפנסיה בגיל 67. קיצוץ דרמטי בפנסיות העתידיות של כולם במיוחד אלו שאינם קרביים. אגף השיקום יטפל אך ורק בחיילים שנפגעו במילוי תפקידם ולא בעובדי משרד הסובלים מסכרת. ידעתם שכיום 25% מתקציב צה"ל מיועד לתשלום פנסיות ומימון אגף השיקום? פירוק מועדון חבר באופן מיידי. 6) יוחזר הדיור הציבורי בבנייה של עשרות אלפי יחידות בעשור הקרוב. 7) כל חברה שתגייס אג"ח מהמוסדיים קרי מהפנסיות המצטמקות של כולנו תחויב לבטחונות בהיקף של למעלה מ-100% משווי הגיוס בחוק. מנכ"ל של חברה מוסדית, העובד החתום על התשלום וחברי מועצת המנהלים יעמדו לדין פלילי עם מינימום שנה מאסר בחוק אם לא יהיו בטחונות בעת הגיוס. בהתאם בעל חברה שלא יחזיר חלק מהחוב יהיה חייב להחזיר את ההפסד או לשאת בדין פלילי אישי. הידעתם שמתחילת שנת 2013 גייסו המוסדיים 24 מיליארד ש"ח באג"ח קונצרניות ע"י מוסדיים ורק ל-8 מליארד מתוכם היו בטוחות כלשהן?? 8) הלמ"ס יפרסם בכל חודש את השכר החציוני במשק העומד כיום על כ-6,000 ש"ח ברוטו לחודש ולא רק הממוצע. מבחינתי שיפרסמו רק את החציוני ואת הממוצע פעם ברבעון. שהממשלה תתחייב להעלות ב-2% את השכר החציוני בכל שנה, נראה אותם מזיעים! 9) הנמלים, חברת חשמל, הרכבת וכל שאר החבר'ה הנחמדים המשמינים על חשבוננו יעברו פירוק או לפחות חתימה על הסכמי שכר חדשים מקטן ועד גדול. חייבת להיות הגבלה לסכום מקסימאלי שעובד יכול לקבל אולי אפילו הגבלה על נפוטיזם ובמספר קרובים מועסקים בחברה. 10) העלאת המס על ההון כך שיהיה גבוה יותר בממוצע מהמס על עבודה. בכסף שייכנס לקופת המדינה להוריד את המס לכל מי שמשתכר מתחת ל-10,000 ש"ח ברוטו לחודש קרי רוב העובדים.

התשובה מסתתרת בהתפתחות של חלוקת ההכנסות בעשורים האחרונים: הנתונים מורים שהעשירון העליון הולך ומתרחק מכל העשירונים האחרים, כולל התשיעי. הוא נוטל לעצמו חלק הולך וגדל בהכנסה הלאומית. וזו הבחנה מדוייקת יותר מאשר ההבחנה האוטומטית והשגורה בין חלק השכר וחלק הרווחים, כפי שאפשר להבין גם מנתונים שהובאו בכתבה. העשירון העליון מורכב, לפי הערכתי, מבעלים ומנהלים של חברות שבבעלותם - 70%, ומשכירים בחברות ושירותים ציבוריים (חברת החשמל, הנמלים, מקורות ועוד) ושכירים ברמות השכר הגבוהות בצמרת הפוליטית-מנהלית-אקדמית-צבאית ובמערכת הבנקאית. בין שתי הקבוצות האלה קיים שיתוף פעולה הולך ומעמיק לפחות מאז קום המדינה. כאשר השלטון היה בידי "השמאל", הפוליטיקאים שלו נתנו ליוזמה הפרטית לשגשג ולהרוויח לצידה, תוך שיתופי פעולה ושותפויות רבות בין הכלכלה ההסתדרותית-ציבורית-ממשלתית ובין הכלכלה הפרטית. מאז המהפך ב-1977 עבר השלטון הפוליטי לידי הימין, אך גם הוא שומר מצידו על זכויות היתר של הבכירים והצמרת המזוהים עם השמאל או המרכז, ושכר הבכירים דוהר כל העת בצמוד לרווחים בלי שים לב לזהותם הפוליטית או הארגונית. וברור שהשמאל והימין שותפים מלאים לסיסמה הכלכלית העיקרית במשק: "צמיחה". שיתוף הפעולה בעשירון העליון, המלווה במטריה התקשורתית-משפטית-אקדמית מתברר כיעיל ביותר. המחאה החברתית ביטאה את ההתפרצות הראשונה של ההכרה הציבורית הרחבה במציאות הזאת. הסקרים הורו שתשעה מכל עשרה ישראלים תומכים במחאה. תשעה עשירונים של ישראלים שקשה להם או לא אפשרי לרכוש דירה, לחסוך כמו שצריך ולחיות כמו שמגיע להם על סמך השקעתם בעבודה ובהשוואה למחירים ולשכר בחו"ל. אם וכאשר יתברר שהמערכת הפוליטית, בעקבות הבחירות האחרונות, לא הביאה לשינוי המיוחל על ידי תשעה העשירונים התחתונים בתחומים החשובים של יוקר הדיור ויוקר המחייה, צפויה התפרצות נוספת של ציבור מודע וממורמר, שתהיה אולי גדולה ומשמעותית מקודמתה.

את הוועדים הגדולים (המושחתים?!) ואת עצמה. כיום ההסתדרות רק גורמת לנזקים כלכליים אדירים למדינה מה שמשפיע על כולנו במיסים .

אלו הם עקרונות הייסוד של הקפיטליזם שמקריסים אותו לתוך עצמו. כשמגיל צעיר משרישים בתודעה שלנו תחרותיות, שאיפה להצלחה אישית מבוססת אגו ואגירת הון רק לטובת עצמינו, למה מתפלאים שבני אדם מנסים להרוויח יותר ולגרוף כמה שיותר לעצמם? התודעה הכלכלית של רוב האנשים שואפת לאפס, בעלי ההון הם לאו דווקא כלכלנים או אנשים שמבינים בכלכלה, אלה פשוט אנשים בעלי מזל שנפל בחלקם העונג להחליט כמה הם יקבלו וכמה יקבלו האנשים שכפופים להם ותלויים בהם. במקרה הטוב רבים מהם אכן קרעו את התחת בעולם הלא קל של ימינו כדי להגיע למעמד זה והם לא חושבים על כך שמשכורות מזעריות יחזרו מתישהו בעתיד כמו בומרנג כי לא יהיו צרכנים שיצרכו את מה שיש להם להציע לאנושות ומה שבסופו של דבר הם מרוויחים ממנו. וגם אם הם חושבים ומודעים לתופעה כניראה שהם דיי בטוחים בעצמם שזה לא יקרה בזמן שהם בחיים. אבל למי איכפת? העיקר שכרגע הם מצליחים והם נהנים, זה זכותם לא? זה מה שאומרת כלכלת "השוק החופשי" לא? מותר לך להיות סוציומט שחושב רק על עצמו כל עוד הצלחת להגיע למעמד שבו אתה בוחר למי לחלק וכמה... דבר שבאופן קצת מפתיע מוצדק על ידי רבים מהאנשים שתחתית שרשרת מזון זו שמדמיינים וחולמים שאולי פעם גם הם יזכו לכבוד ואז יוכלו להגיד הינה עבדתי קשה עכשיו אני יכול לעשות מה שבא לי ואיך שבא לי.

אני עובד בחברה ממשלתית, שבה ישנו מנגנון מסויים של הצמדה לשכר( תוספת ותק) הת׳וספת אמנם זניחה( עשרות שקלים בשנה), אך היא קיימת. אינני יודע האם השכר שלי נשחק ריאלית, על אף שנראה ברבות השנים שהוא עולה נומינאלית( אף פעם לא חישבתי זאת) זה לא מה שמעניין. מה שמעניין הוא שהחברה מנוהלת ע״י מנגנון מנופח, מסואב ולא יעיל. ישנם ריבוי מנהלים, מפקחים ואוכלי חינם, והעובדים שמייצרים באמת את ההכנסות מהווים רק כ50% מסה״ כ מצבת העובדים. בשנתיים האחרונות החברה החלה לדמם פיננסית, ולסבול מתזרים מזומנים שלילי. בכל שנה( להפסיד כסף בשפה פשוטה), אולם הואיל והשכמי השכר מאפשרים גמישות אפסית בניהול, ניוד או פיטורי עובדים, אין לה ברירה אלא להתייעל. כל מי שחושב על יעול ישר חושב על פיטורים, אבל הרגע אמרתי שלא ניתן, מה עושים? מגדילים מכנסות! החברה חייבת להמציא את עצמה כל פעם מחדש ולהמשיך לשרוד! אם היא הייתה פרטית אני מבטיח לכם שהיו קיצוצי שכר גורפים, פיטורים, קיצוצי תקנים, וכל מה שמתאים למונח ייעול. לאורך זמן החברה יכולה להוציא אנשים לפרישה מוקדמת וכן להתייעל( מוציאים לפנסיה דור א׳ ומביאים דור ב׳), אבל מעצם האילוץ של הסכם עבודה קשיח, ברור שמנגנון ההצמדה ישאר על כנו והחברה תהיה חייבת לחזור לרווח, או לפחות לאיזון תפעולי. מי מרוויח מצמיחה של החברה? העובדים ואך ורק העובדים. אני מאחל לכל המשק לחזור לשנות ה80 מבחינת הסכמי עבודה, ולרגולטור( הממשלה האימפוטנטית והמדיניות הכלכלית הכושלת של המתאגרף) להתעורר ולהעלות את שכר המינימום, להטיל מיסוי/מנגנון חלוקת רוחים על בעלי ההון, וולהחזיר את המשק לצמיחה בת קיימא, בריאה באמת , שבה פרמידה ובסיסה רחב ו90% מהעובדים יהנו מפרותיה ולא קומץ בעלי הון שאוגרים את כספם שעובר בירושות ובמקלטי מס בחו״ל שלא תגידו שלא ידעתם, אם לא בשבילינו אז בשביל ילדינו.

עובדים זה יקר וטכנולוגיה זולה. ולא רק בשדות ובבניה. פעם רואי חשבון ועורכי דין ישבו על מאות אלפי מסמכים מנייר. היה צורך במאות "בעלי השכלה" כדי לערוך ביקורת או להתכונן למשפט. היום בכל משרד יש תוכנה יעודית שבשניות (או פחות) סורקת את אותו החומר ובדיוק רב. מה שמצחיק זה שאת התוכנות היעודיות כתבו כל אותם "הייטקיסטים" שהיום נחשבים ל"זקנים מדי". חפרנו לעצמנו בור בזמן שעשינו 3-4 ילדים והודו וסין נפתחו לעולם.

1. בנוגע לחלוקה של התוצר בין עבודה להון זו טעות גדולה להסתכל על המשוואה הזאת כאילו מדובר בטייקונים נגד עובדים. בעלי ההון והחברות הם ברובם הציבור הרחב ולא מדובר רק על עצמאיים ובעלי עסקים קטנים. זה כל מי שחוסך לפנסיה בבורסה למשל הוא חלק מבעלי ההון ואת החלק מהרווחים שהוא לא מקבל בשכר הוא מקבל בשווי הפנסיה שלו. היום הרכיב של שוק ההון בחיסכון של כל עובד הרבה יותר גדול ולכן החלוקה של תוצר לשכר ולרווחים על ההון מטעה. 2. בנוגע לירידת שיעור העבודה המאורגנת בישראל זה נובע משני תהליכים עיקריים, צמיחת ענף ההיטק והפסקת סבסוד החברות המפסידות של ההסתדרות. החברות עם העובדים המאוגדים פשוט פשטו רגל ואלו בלי עובדים מאוגדים שגשגו. למעשה המקומות בהם יש עדיין עובדים מאוגדים זה רק המגזר הציבורי (כי ההפסדים וחוסר היעילות יוצאים מהכיס של משלמי המיסים ולא מכיס הפולטיקאים) ומקומות שמוגנים מתחרות ע"י המדינה כמו קרטל הבנקים למשל.

קשה שלא להזדהות עם הנאמר בכתבה, אבל אולי המסקנות שלה שגויות למדי? ראשית, הגלובליזציה. אם נסתכל על עליית השכר לא ברמת מדינה אלא גלובלית, כפי שצריך לעשות בכלכלה כיום, ו"נספור" את העובד ההודי והסיני, אולי נגלה שמדובר בחלוקה מחדש של עושר בין העובדים, רק שעכשיו זה מגיע לאלה שהם "לא אנחנו" ? בנוסף, צריך לזכור ש"אנחנו", זה לא רק העובדים, אנחנו זה גם הלקוחות. בראייה של 20-30 שנה, כוח הקנייה של הכסף שלנו, הלקוחות השתנה מהותית. זה קורה בגלל תחרות, והתייעלות וכן הלאה, אבל זה גם מסביר למה אנחנו לא מקבלים את הגידול לתוצר למשכורת שלנו - הוא מגיע (בחלקו) לכוח הקניה שלנו.

ויתרנו על ארגוני העובדים, הפכנו את הוועדים לאויבים, סיפרנו לעצמנו שאנחנו בהי טק לא צריכים להתאגד (וככה אפשר להחליף אותנו כשאנחנו בני 40), בחרנו שר אוצר שימשיך את המגמה, ואחר כך אנחנו מתפלאים שדופקים אותנו. איפה הכסף? אצל מי שיש לו כוח

בעולם שהמטרה העיקרית של כולם היא להרוויח כסף, אל תתפלאו שיש התעלמות מוחלטת מהחישבות של הפעולות שלי על חברי לאנושות או לכדור הארץ. דמם של כולם מותר והכל כשר. שוב הבעיה היא הכסף. הניסיון לדאוג לכולם בזמן שכולם רוצים רק כסף לא יצלח. בסוף זה כמו משחק שהטובים מרוויחים המון וגוזלים עוד ועוד עד שלשחקנים החלשים יותר לא נשאר כלום. בכיסאות מוזיקליים בסוף נשאר לשבת רק בן אדם אחד.

בוועדים הגדולים. עובדים קשה לשמר את כוחם כי אם יצייצו יותר מדי, יסולקו גם משם. כלומר , אין יותר דואג לעובד "הקטן". בעיקרון הממשלה אמורה לדאוג לאזרחיה אבל כאן היא מ... בקשת . ועוד , בוחרים באותה המפלגה לשילטון אלה שנרטבו הכי הרבה... אין יותר אידאולוגיה ציונית אלא בשטחים.. טוב זה לנושא אחר..

דאגה לבעלי המניות, ניצול לרעה של כוח על ידי המעסיקים, ירידה במספר האיגודים המקצועיים, חזרתם של המונופולים, מעבר מהעסקה ישירה לעבודות קבלן, אפליה והיעדר חינוך/הכשרה מתאימים לעובדים פוטנציאליים: כל אלה תורמים לקיטוב השכר, ולקפיאתו בקרב מי שאינו שייך לאלפיון העליו. לא בכדי העובדים השכירים מרגישים יותר ויותר כמו עבדים, כי במובן מסוים זה בדיוק מה שהפכו אותנו להיות.

המנהלים והבעלים רוצים יותר. כדי שהם יקבלו יותר, שכר העובדים נשאר במקום, אפילו שהעסק בצמיחה מתמדת. הפתרון פשוט - לעזוב את מקום העבודה ולהקים עסק מתחרה כך שכל עובד שקופח במשכורתו יוכל להשתכר יותר כעצמאי על חשבון המעסיק החזיר הקודם שלו.

"פעם זה לא היה ככה. פעם התהליכים התנהלו במקביל, שכר העובדים צמח בקצב שבו צמח התוצר שהם מייצרים. זה לא קורה עוד". למה לא? כי שכר הוא פונקציה של משא ומתן וכשכוחו של השכיר נחלש, הוא מקבל פחות. הקמפיין נגד העבודה המאורגנת שפושה בשנים האחרונות הוא זה שמחליש את כוחו של השכיר. ולכן הכסף שמייצרת הפירמה הולך לבעל השליטה ולא לעובדים. אם בעבר השכר היה סביר ויוקר המחיה סביר, הרי שכיום מוכרים לנו שביטול העבודה המאורגנת יוביל להוזלת הייצור. ומה קרה בפועל? השכר ירד ויוקר המחיה רק עולה. איך זה? כי בעל הבית נהנה מפרי העמל. ככל שיצאו נגד עבודה מאורגנת כך המצב יורע עוד יותר. ככה זה: כשמכופפים מקל אחד הוא נשבר וכשמכופפים חבילת מקלות, הם יציבים.