אני הייתי ממליץ על ימי גיבוש באופן שוטף בערך פעם בחודש , לתת להם גם מוצרי פרסום עם לוגו של החברה בשביל הגיבוש הקבוצתי. Http://www.spo-tech.com

הכל נראה אבוד. אחרי ראיון עבודה למשרת מזכירה בחברה ערכית שבו הציעו לי 26 ש"ח לשעה בלי להניד עפעף, אני כבר לא יודעת מה אני שווה... אולי אני באמת שווה 26 ש"ח לשעה? אולי באמת שעת עבודה שלי שווה חצי מנה פלאפל? הייתי אופטימית. תמיד. סיימתי תיכון בהצטיינות ובצבא הייתי קצינה בקבע. טיילתי בעולם וגם סיימתי תואר ראשון בכלכלה. ואפילו תכף מסיימת שני. אבל הגיע השלב שבו הוכרחתי להוציא את הראש מהאדמה. והוכרחתי לראות ולחוות מה קורה בשוק העבודה. אולי הייתי צריכה ללמוד הנדסה? אולי אני צריכה להגר לארה"ב? או אולי פשוט לחזור למלצר. לפחות שם הרווחתי 80 לשעה בממוצע, האנשים מחייכים ואפילו נהניתי... אז אולי למלצר עד הפנסיה? יושבת ובוכה. זה מה שאני שווה, חצי מנה פלאפל לשעה... ובימים קרים כאלה, שהסערה משתוללת בחוץ, באמת שהכל נראה אבוד...

למי שאוהב תכנות - זה כיף. מה שלא כיף זה באמת מנהל שהגיע מהצבא - שומר נפשו ירחק! יצא לי לעבוד עם אחד כזה וזה היה סיוט לא קטן.

...פה ממש לא. פה כולם נלחמים על הישרדות. עובד בארהב חי ברווחה עם משכורת של 3000$ לחודש, פה צריך כפול מזה כדי להרגיש את אותה רמת חיים. המסקנות ברורות..

עכשיו הכל ברור...

אי אפשר לגרום לעובדים לעבוד רק על ידי שכר, בעיקר לא בעבודות שדורשות יצירתיות וחשיבה. העבדות המודרנית קיימת בכל העולם, אבל בישראל כמו בכל דבר זה קצת יותר קשה. האלימות והזלזול של המעסיקים כלפי העובדים, הניצול והחוסר פרגון, מביאים לתחושות תסכול שרובם לא מבטאים מפורשות אבל באופן שקט יוצרים מצב בו יש גבול עד כמה עובד מדוכא ומתוסכל מהעבודה יהיה פרודוקטיבי, חדשני, יצירתי, יעיל ומסור. בוודאי ובוודאי שמתייחסים איליו רע. ובישראל מתייחסים רע מאד.

וזה לא בציניות. הלכתי כמה ימים ברגל ושמתי לב שמנקי הרחובות שרים ומחייכים ומברכים את העוברים והשבים בשלום, שאלתי אחד מהם איך זה שבמקום ממנו אני באה אלה שמנקים את הרחוב עצובים כל הזמן וכאן הם שמחים, הוא ענה לי שאולי הוא לא שמח להיות מנקה רחובות אבל הוא שמח שיש לו עבודה ושהוא עושה טוב לאנשים. הגישה הזו מקובלת כאן יותר מבארץ, החברים האמריקאים שלי לעבודה לא עסוקים בלקטר (ותאמינו שיש על מה -עובדה שהישראלים שעובדים איתנו לא מפסיקים להתלונן) אלא בעבודה,. לדעתי זו מנטליות שעוברת מדור לדור, ילד שרואה את ההורים שלו מתלוננים כל הזמן על העבודה יגדל להיות כזה וילד שרואה שההורים שלו יוצאים לעבודה בשמחה יחכה בקוצר רוח לגדול ולצאת לעבוד כדי שגם לו יהיה כיף.

בישראל לא נשאר כלום, אז אנשים לא סובלים לעבוד...

אין מוביליות יש הצנחה ופרוטקציות ונפוטיזים , הפערים בלתי נסבלים בעליל , הצמיחיה נתקעת בשכבה קטנה אליטיסטית משפחתית, מדדי הג'ני הגרועים בעולם הOCD (מדד המבטא את חלוקת העושר) , מדדי יוקר המחיה דוהרים ומדדי השכר תקועים עשרות שנים חרף אותה הצמיחה ..... הכל מוביל למירמור, לכעסים, ולחוסר שביעות רצון!

אנשים בלי ידע מספיק מתאים ועם כישורי אנוש גרועים ממונים לתפקידי ניהול, כי המנהל שמעליהם גם הוא יוצא צבא וכך הוא בוחר את העובדים שלו. האנשים האלה גורמים נזק למקום עבודה וסבל לעובדים שסביבם.

תאבי בצע שבשביל שקל ימכרו את אמא שלהם. אז איך נהיה מרוצים בעבודה? ממה? מהבוס החלאה שנהנה להשפיל אותנו? מהבוס שמבטיח שכבר מחר המשכורת נכנסת? (היא לא). או מההוא שמנכה לנו מהמשכורת הפרשות לפנסיה כל חודש, אבל לוקח את הכסף לכיס?

לא פלא שהעובדים בארץ לא מעורבים כשההנהלה סתומה מנהלים לא מקצועיים עושקים את העובדים באולם היצור איזה חשק יהיה לעובד לרצות בכלל להישאר במקום כזה מאיפה תבוא המוטיבציה לרצות לתרום למערכת אני לא יתפלא אם נישמע שמחזיקים כאלה מפעלים רק לנצל את המדינה בכול מיני הטבות

יוצר חוסר שביעות רצון תמידי מצד העובד ומצד ההנהלה. אנו מגיעים מתרבות הישרדותית לחלוטין, אין קשר לכישורינו , יש רק קשר לגישה עמה אנו גדלים ואליה אנו מחונכים. גישת ה: "מגיע לי" כי עייני צרה , הבוס עושה המון על גבי כסף..... "אני רוצה להיות מנהל". כי הבוס עושה המון כסף על גבי , אבל אין לי מושג בלנהל אז אקטר. "אנ י יודע הכל והכי טוב". כי 'מי יילמד אותי?' = לחוסר שביעות רצון תמידי מנהלים/עובדים. זאת עובדה, וניתן לשנותה כשנפסיק לרכוש עוד צוללת או עוד טנק ונשקיע בחינוך אמיתי עם ראייה ל 300 שנה קדימה ולא מעבר לפינת הרחוב.

המדינה והחרדים ששלטו בהחלטות הממשלה דחקו את שוק העבודה לשפל המדרגה כולל החינוך הטכנולוגי . יש משרד לתיירות של 1.2 מיליון תיירים שבאים לשבוע . צריך משרד לעבודה עבור 2.5 מיליון ישראלים שעובדים 300 ימים בשנה . ההסתדרות פועלת לטובת החברים בוועדים החזקים , לתוספות שכר מסוגים שונים . משרד עבודה צריך לנסות לשפר את מצבו של העובד הישראלי מכל הענפים , מכל הבחינות .מתחבורה ציבורית לעבודה , תנאי העבודה , בטיחות , סדנאות לעובדים וכו..

פשוטו כמשמעו. משפילים אותם, צועקים עליהם, עושים סצנות שאינן קשורות לכלום. מאשימים אותם בכשלונות, וגונבים מהם את הצלחותיהם. כשכך נראים בוסים בישראל (ולא אני אמרתי - יצא על זה ספר בתקופה האחרונה), אין פלא שהעובדים לא רק שלא אוהבים את מקום עבודתם, אלא אפילו מתעבים אותו עד שטמה מוחלטת. והם נשארים שם משום שהם צריכים לחיות, אל מול העושק החוקי המתבצע במדינת ישראל בחסות הממשלה והחוק.

רוב האנשים בישראל אוהבים עבודה וחרוצים. רוב העובדים בישראל שנתנו את הנשמה והיגרו מכאן הצליחו יפה מאד במקומות אחרים. הסיבה היא לא העובד, ולא מקום העבודה. הסיבה היא המיסוי שהופך עבודה לבלתי כדאית. וטפילות לבאר שלא מכזיבה. כאשר אדם נותן את הנשמה 12-13 שעות ביום, ומדינת ישראל גוזלת אותו במיסוי שערורייתי, אז אים תמריץ ואין חשק לעבוד. לזה קוראים פיאודליזם או ניצול. תקנו אותי אם אני טועה.

יש 0 יזמים שלא נהנים ממקום עבודתם :)

עובד מדינה לא צריך להתאמץ הכל ידוע מראש הוא רק צריך להגיע לדפוק כרטיס לשתות תה לצאת להפסקה וללכת הבייתה.

קשה למצוא סטאז. מי שעובדות במשאבי האנוש הן בחורות שלמדו מדעי ההתנהגות או שקר כלשהו במכללה. בחורה שמכבדת עצמה ולמדה פסיכולוגיה באוניברסיטה תמשיך למחקר או תואר שני. ככה יוצא שהרבה מסתננים לגופים הגדולים בעזרת אותן בחורות. בנוסף, מרצים במכללות מגיעים מהשוק. נבחרים לא לפי כישורי מחקר או הוראה. אלא רק כדי לסמן וי ברזומה שלהם. בתמורה, הם מתחייבים לגייס סטאזרים מהמכללות. כאלה שזורקים אחרי שנתיים עם משכורת רעב. הרמה בארץ נמוכה מאוד בגלל המכללות. ילדים שלא התאמצו בתיכון. שלא למדו לפסיכומטרי. שסידרו לעצמם חיי נוחות במימון ההורים. עם כאלה מנהלים אבדנו. והכי עצוב. שסטודנטים מהאוניברסיטה נדפקים. כי הם מגיעים ללא ניסיון תעסוקתי. להם אין אופציה לעבוד תוך כדי התואר. לומדים מבוקר עד ערב. ציון מעל 700 בפסיכומטרי ובגרויות מעל 105 לפחות. נלחמים על ממוצע מעל 80 תוך כדי מלצרות להחזיק ראש מעל המים בחופשים. הגענו למצב שבלי קשרים. בלי פרוטקציות ואינטרסים אנשים לא מתקבלים למקומות עבודה על סמך כישוריהם. מוצא את עצמך יושב בכנסי הערכה מתמיין בדרך בזויה על בסיס ראיון ועוד ראיון בסך הכל כדי להבטיח לעצמך ניסיון תעסוקתי בשכר רעב והתחייבות לשנתיים. ניצול? הגיע הזמן שאני כסטודנט שקורע את התחת יתוגמל בהתאם!! וזה לא בושה להגיד!

ואז מתמודדים עם לשרוד. אלה החיים בישראל.

בגלל שמי שגייס אותם לארגון רוצה ,מטבע הדברים את ההשתדלות שלהם והקשרים שלהם במקומות הנכונים התוצאה: ההייטק נופל טוטלית ורוב העסקים טוחנים מים, אין רווחים (הכסף הולך למשכורתם של הבכירים הללו והם רבים).

אני למשל מאוד אוהב את העבודה, אנשים בארגון, מנהלים שלי עד לסמנכ"ל, ואת התפקיד שאני מבצע. ואפילו השכר לדעתי הוגן. באותה את אני ממש לא מסכים עם הכיוון שחברה הולכת, וחושב שמנכ"ל מגשש באפלה. אז כמו שאני מבין מהסקר, אני הייתי נחשב ללא מרוצה.

בתור עובד מסור לחברה שהשקעתי 200% בעבודה נתתי מעצמי כמה שיותר , והשכר לא גבוהה בכלל (רמז נמוך מהשכר הממוצע ) אבל לאחר 6-7 שנים ללא העלת שכר וכמובן ללא בונסים שלא נדבר על זה שמזמן הורידו טיולים וכד" ודורשים מאיתנו יותר ויותר ולחץ ועומס שלא מפסיק ובודקים אותנו ביקרוסקופ . נישבר לנו ואני אומר לנו כי זה הרגשה כללית של כולם ... לא בה לי להשקיע יותר בעבודה ולקרוע את עצמי ללא כל תמורה אני וחבריי לעבודה מיזה המון זמן באים לעבודה ללא חשק ובלי רצון להשקיע בכלל מחכים בקוצר רוח שייגמר היום המתיש הזה וללכת הביתה ולא מעניין אותי בשיט כבר ההצלחה בחברה עם היא חד כיוון רק סוחטת אותנו בלי לתת תמורה !!!!!!!

הוא לא צריך לעבוד קשה ולא מעניין אותו שום דבר חוץ מהתמונה של המטוס עם ההקדשה על הקיר ומהחברים שלו שמחפשים עבודה (כן, הוא ידאג גם להם). אז למה בדיוק אתם מצפים מהעובדים שמתחתיו?! הם סותמים את הפה לפני שיחליפו אותם במקורבים של הגנרל. ראיתי את זה קורה בהמון ארגונים בישראל. זו מכת מדינה ואף אחד לא פותח את הפה בשביל לעצור אותה.