אבל אין להם מה לדאוג בגיל 40 יפטרו אותם והם לא יצטרכו לדאוג מפיהוקים בעבודה

תגמול, בונוס מאמץ, חלוקה של דיבדנד לכלל עובדי החברה כאשר הבעלים מקבל 30% המנכ"ל 20% וכל שאר צוות העובדים שווה בשווה, שכר הגיוני, אם העובד מאחר ולאחר מכן משלים שעות או להפך מקדים ובמקביל נותן שעות, למה לו להוסיף לא כמה שקלים בשכר הרי הוא מתאמץ. ברגע שיהיה עידוד בעבור שכר הוגן העובד ייתן את כל כולו, אם הנכם מעוניינים לפתור את משבר הביצה, העולמית בכלכלה מוזמנים לראיין אותי ואתן לכם את עצת החיים. אפשר בעולם המודרני גם לגרום לכך שלא יהיה עוני בעולם להכל יש פתרון צריך רק להקשיב מוכן לדבר.

אני רצה במשך שעה שלוש פעמים בשבוע, אבל בעבודה שלי, שאני אוהבת, קשה לי לשמור על רצף ריכוז של יותר מכמה דקות. מה שכן, מאחר שלא תמיד זה היה ככה. המוח לומד מאוד טוב דברים חדשים ושוכח דברים שאינם רלבנטיים. אני מנסה לעשות אימון- כמו שמעלים בהדרגה את נפח הריצה, ככה אני מעלה את הזמן שבו אני מנסה להתרכז. בנוסף, בשנים האחרונות תשומת הלב שלי הרבה יותר מפוזרת, גם בגלל איך שאני עובדת. אני עושה דברים במקביל, כמו שבאינטרנט אני גולשת בזמן צפייה בפרק בסדרה ומריחת לק, והמוח שלי התרגל לעבוד ככה. אבל כמו שהוא התרגל ככה גם יתרגל בחזרה למה שאני צריכה עכשיו- וזה יכולת להתרכז יותר מ-5 דקות בקריאת מאמר מדעי.

נגיד ואני צעיר בן 23 אחרי צבא ואחרי מסע חיפוש עצמי חסר תועלת של שנה. אני חושב וחושב מה ללמוד, מה יעזור לי למצוא עבודה עם שכר לא מבייש כדי שאוכל לשרוד בעולם הזה. אז אני קורא פה ושם, מתייעץ עם אנשים ומגיע להחלטה שאני הולך ללמוד מדעי המחשב. אני ועוד 400 איש דחוסים יחד באודיטוריום שיכול להכיל 300 איש, מתחילים את התואר, בערך 150 - 200 איש לא ישרדו את השנה הראשונה, אני למזלי הייתי בין השורדים. סיימתי את התואר עם ממוצע לא מבייש מדי, אך לא מצטיין, רחוק מכך. הלכתי לחפש עבודה. אחרי חיפוש של שנה וחצי, הצלחתי למצוא עבודה מסכנה של מתכנת זוטר, פשוט כי כל החברות מחפשות לפחות שנתיים נסיון, משהו שאני לא צברתי במהלך הלימודים, אבל החברים שלי שהלכו ללמוד במכללות מקצועיות, הספיקו כבר מזמן לצבור והם למדו שנה וחצי, גג שנתיים. בסדר, אני עובד לי במשרה ששונה בתכלית ממה שציפיתי, ממה שלמדתי בלימודים. אני מאוכזב, המרמור שלי הולך ומתעצם עם הזמן ואיתו המוטיבציה והיכולת שלי להתרכז בעבודה יורדות. בגיל 40 זורקים אותי לכלבים, אחרי 17 שנה ללא שום העלאת משכורת, כי ההישגים שלי היו מבישים, במקרה הטוב. זה הסיפור של הרבה עובדי היי טק. למזלי הסיפור שלי הוא שונה לחלוטין, אני גדלתי על מחשבים, אני בכלל בן 28, עם עבודה שאני אוהב ורצון אדיר להתקדם מקצועית בקצב המהיר ביותר שאני יכול, אגב את הידע שלי רכשתי כמעט לבד, למדתי במכללה מקצועית ושם רק בקורסים הממש מתקדמים למדתי משהו חדש (התחלתי ללמוד עם שנה ניסיון בעבודה בחברת סטארט אפ). המצב שלי הוא לא המצב של כולם, למעשה הוא נדיר יחסית.

אני חושב שהנושא מורכב מיותר מקרים ממה שמתואר, לדוגמא, הפרעות קשב וריכוז. הכושר וההנאה מהפעילות עובדים על מנגנוני הנאה ותשורה מיידים במוח (שחרור אנדורפימים, אנדרנלי וכדומה) שונים מאשר עבודה שגרתית, אשר בספק יגרמו אושר או ישחררו תגובות כימיות של הנאה לעידוד הפעולה במוח.