אמיר אתה כל כך צודק הפיתרון לכך יבוא מהאנשים העובדים ולא מהבעלים של החברות הגדולות. הפתרון לחוסר ביטחון תעסוקתיהוא יצירת תעסוקה על ידי האנשים עצמם. צריכים למצוא מה אנו יודעים לעשות ואיך ניתן ליצר מיזה הכנסה. הרי בסוף שם המשחק זה כסף. מכן הפתרון להבין מה צורך ואליו לכוון את עצמנו. אם הכשרון שלך זה כתיבה, יש רבים שיהיו מוכנים לשלם על כתיבתך עבורם. וזה נכון לכל מקצוע. בברכה אבי

בהשפעת יחצני האליטה הכלכלית, הציבור צורח וצווח שחייבים להרוס את העבודה המאורגנת. כאשר חרב הפיטורים נחה על ראשם, יש שעדיין (והם לא מעטים) מדברים בגנות העבודה המאורגנת.

אני חיי את זה יום לא בוכה ולא כועס אני חושב שבשנים אחרונות המצב החריף עובדה שאבא שלי היה באותו מקום עבודה כל חייו ואני בגלל עולם גלובאלי נזרקתי ממקומות עבודה התנאים נפגעו .אין לי פיתרון מלבד זה שאני חי על השקל לא נושם כן בודק אפשריות לעבוד בחו"ל ולא נותן לפחד לנהל אותי בבחירות לא בחרתי ליכוד ולא לפיד עייפתי מביבי כבר מלפני עשור אין פוליטיקה חדשה יש פוליטיקה רעה

ברצוני להציג את המקרה שלי המראה שלא הכל שחור בעתיד התעסוקה במדינה. המקצוע שלי הוא : חרט תכנת C.N.C זהו מקצוע לא בולט ונמצא מתחת לרדאר של התעסוקה. אני נושק לגיל 70 ולאחר פרישה לגימלאות ממפעל ביטחוני החלטתי לחזור לעבודה מפאת שעמום. המעסיק הראשון שפניתי אליו ממש חטף אותי בתנאי שכר נאים משהו כמו 10000 ש"ח לחודש בעבור 4 שעות עבודה ליום. המקרה שלי מוכיח שזה הכל ענין של היצע וביקוש אם המקצוע נידרש או לא.

ללא ספק פגעת בעצב חשוף ופגיע של רוב העם ותיארת בצורה מדוייקת ואמיתית את המצב הקשה של העבדים במדינה הרעה הזאת - רוב העם שלא יכול לראות מטר קדימה וחי בחששות קיומיים קשים. המצב מאוד קשה ויש לו השלכות קשות על הסיכוי של המדינה הזאת לשרוד במתכונת הנוכחית. כלכלת החוב של העולם הקפיטליסטי גורמת למחזוריות אכזרית שבסופה תמיד חובות ענק למדינה ולאזרחים ואינפלצייה מטורפת. השיטה המוניטרית הקיימת חייבת להשתנות כדאי שהעתיד יהייה טוב יותר. ממליץ לכל הקוראים להיכנס לאתר הכלכלה האמיתית ולהבין את חוקי המשחק של כלכלת החוב המעוותת, חוקים שדואגים להסתיר מעיניו של האזרח הקטן. יש כבר מדינות שמנהיגהם מבינים את הנזק שגורמת השיטה הקיימת וכבר בתהליכי שינוי משמעותיים כמו תורכייה והונגרייה שמטילות מגבלות משמעותיות נגד הבנקים לטובת האזרח. ככל שהמודעות לתחלואי השיטה המוניטרית תגבר כך יגבר הסיכוי לשינוי משמעותי בעתיד. כל הכבוד על הכתבה אמיר וכל טוב לך ולגורה החמודה שלך!!!

שנים היינו שכירים, התקדמנו יפה במעלה ההישגיות, אבל חוסר הביטחון התעסוקתי עקף אותנו בסיבוב, וממש כשכמעט הרגשנו שאנחנו "על הסוס" ובפינה נצנצו כל חלומותינו, בדיוק שם הם התפוגגו בעשן הפיטורים/החיפושים העקרים/התסכול שאפילו לעבודה פחותה מזו אי אפשר להגיע כי אנחנו "אובר קווליפייד" ופוף... נשארנו בלי כלום. ממש פה בסיבוב חוסר הביטחון לקחנו את חיינו בידינו, הימרנו על כל מה שיש ובעיקר על מה שאין, כדי לנסות משהו אחר. הלוואי ולא נצליח, אבל האופציה של חיים פשוטים במקום לא תובעני כמו פה, כלומר בארץ אחרת קורץ יותר ויותר. ובעיקר המסר החינוכי לילדים שגידלנו אותם לאהבת הארץ מונע מאיתנו לעשות זאת. עינינו לא צרה באלו שעוזבים. קשה להילחם כשאין עתיד ואין תקווה.

אפילו הקפיטליסטים כביכול אינם קפיטליסטים אמיתים אלא סוציאליסטים קצת יותר מתונים אבל כולם ליסטים. אין מדינת רווחה יכולה לעמוד בהוצאות רווחה שתמיד ממשיכים לגדול סוציאליזם מסרס את היכולת והמוכנות על עובדים לעבוד של אלו שמוכנים לקחת סיכון ולפתוח עסקים. לפני שהעצמאי הכי קטן יכול לפתוח עסק הכי קטן הוא צריך להעסיק עו"ד ורואי חשבון ויועצים איך לנווט את מסלול המכשולים של הביורוקרטיה והמסים וחקיקת תעסוקה ללא סוף הפוליטיקאים משתמשים באותה אסטרטגיה כמו סוחרי הסמים בכדי לשעבד גם את העובדים וגם את בעלי העסקים הקטנים. כך הם נכנסים לשלטון וכך ממשיכים להחזיק בשלטון. אין מדינה במיוחד לא סוציאליסטית שמייצרת נטו יותר שירותים וסחורה ממה שהי צורכת קפיטליסט הכי חזירי יוצר יותר ערך נוסף לציבור מאשר מדינת רווחה הכי נדיבה

במשך חמישים השנים האחרונות היו לי תמיד בין כלב אחד ל 11 כלבים בבית. כולם גדולים - בין זאב לברדור וסיינט ברנרד. יש חוק של טבע שאומר שבדרך כלל אין כלבים גרועים אבל יש בעלים גרועים. כל כלב שחונך נכון לא אוהב לעשות בדירה או בבית. אפילו בוכים שתיקח אותם החוצה. אבל לא מעשי להחזיק כלבים בדירה ואפילו בבית מועדף להחזיקם בחוץ ולהרגיל אותם לעשות רק בפינה מסוימת של גינה ששייכת רק לך. אפילו רוב הכלבים שנקיים משירים הרבה שיער רוב השנה. היו לי דירות בבניה בארץ וקיוויתי לחזור לארץ ולהתגורר באחת מהן לעת זקנה אבל גיליתי את ההתמחויות של החברה הישראלית גם בהמצאת מסים וגם ביצירת ביורוקרטיה הרסנית ומשתקת ואפילו אם אמכור את כל נכסי בחו"ל ואתגורר בדירה ללא משכנתא לא אוכל לחיות בכבוד בישראל. בחו"ל יש לי בית אחד בשווי בערך של דירת 5 חדרים בשפלה בישראל, משולם ומושכר שנותן לי הכנסה נטו אחרי הוצאות ומסים של בערך 4500 ש"ח לחודש. מקבל קצת עבודה ארעית אבל אפילו לאנשים בני מחצית גילי קשה למצוא עבודה קבועה, טובה ומכניסה. עד לפני כמה שנים הייתי מרוויח שכט"ח של כ 250 ש"ח לשעה בשירותי הייטק לחברות - בממוצא של לפחות כ 20000 ש"ח לחודש. כיום כבר אין. אשתי כמעט בת גילי עוד עובדת על חוזה ומקבלת בסביבות 10000 ש"ח לחודש אבל החוזה יגמר בסוף השנה. פה אוכל לכלבים (שניים) זה בערך לפחות 400 ש"ח לחודש ולזה תוסיף הוצאות ווטרינר של 300 ש"ח. ביטוח רפואי בשביל שניים זה בערך 1500 ש"ח לחודש ויעלה בסוף השנה בסביבות 1650 ש"ח לחודש ומה שלא מכוסה על ידי הביטוח זה איזה עוד 500 ש"ח לחודש. בקיצור - גמרו לבנות לי את הדירות. מכרתי שלוש דירות ומגרש קוטג' ואחרי הארכיטקטים, שמאים, קבלן בניה, עורכי דין, החזרת משכנתאות, ביטוח על המשכנתא, שירותי תיווך, החזרת מימון פרטי של כ 700000 ש"ח ,הייטלי השבחה, מס שבח ומס ריח ובלי לקחת בחשבון את עלות או שווי הזכויות במגרשים ששולמו מראש לחוד מימשתי בערך שווי של דירה של ארבעה חדרים. אז מה עושים? סיכונים, משחקים בסולמות ונחשים, אבל בחו"ל, אפילו עם שוק גרוע, עשיתי בשמונה חודשים תשואה של שוק ניירות הערך בסביבות 200000 ש"ח (לפני מסים) בלי בלבולי ראש או שותפים. מסקנה: 1 הארץ הולכת לכלבים ואפילו הכלבים נעשקים 2 אפשר לעשות קצת הון בארץ אבל בשביל זה צריך להתחיל עם הרבה היו לי זכויות במגרש צמוד לעוד שלוש דירות ולפני כמה חודשים הבנתי שהצליחו בקבוצת הבניה לקדם את הפרויקט לשלב ההתקדמות בו כבר היו ב 2007 אומרים שעוד שנה או שנתיים יתחילו לבנות וייקח כשנתיים לבנות לפי הניסיון שלי ייקח אולי שלוש שנים להתחיל לבנות שנתיים וחצי לבנות. שנה למכור. כשיימכר אהיה בן 77 אפילו אם אקבל מחיר טוב במזומן מה אעשה עם זה? ארפד כרית שיהיה לראש שלי יותר כשאעבור דירה למקום יותר קטן מתחת לשיש? כבר נתתי את הזכויות במתנה לאחי הקטן, ואפילו אם יממש בהצלחה עלול להיות שבאותו אורך זמן כבר יהיה לי ביד יותר מתשואה על השקעת מה שכבר מימשתי, אבל ישראלים לא חושבים כמוני ומחכים לשנים או לרווח קטנתן או משקיעים לזמן ארוך בהפסד אלך ואשאל יעוץ כלכלי מהכלבים שלי. לפעמים יותר מצליח מהייעוץ שיתנו לי המומחים

שהיה טמטום . שאנשים חשבו שבילוי זה לשבת לפצח גרעינים במרפסת . שלא היתה טכנולוגיה . שבבית היה טלפון אחד עם טלויזה אחת וערוץ אחד . שאנשים חשבו שחופשה זה לנסוע לכנרת . של לעשות ילדים בלי לחשוב . ובעיקר ש 2 מיליארד איש בסין והודו היו בורים ואנאלפבתים .

אני בן 29 וצברתי כבר כמה שנים של הריקבון הזה.

ובישראל, כולם נהנים לצרוח נגד ועדי עובדים ונגד כל מי שמנסה להתאגד כדי להבטיח מינימום תנאים לשכירים במדינה הזאת.

בכל מקום זהו שיח השעה. חברה לא מרוצה, מצעיר עד קשיש. גם המבוגרים לא מפסיקים לדאוג: בהתחלה היתה דאגה לילדיהם וכעת לנכדים גם המוצלחים ביותר: מהנדסים, כלכלנים, עורכי דין ועוד. העננה תוסר רק אם תקום מפלגה שתבטיח לחוקק חוק נגד פיטורי עובדים בגלל הפסדים של ארגון, נגד פיטורי עובדים מעל גיל 35 - מגיל זה נושאים בנטל משפחה, התחייבות לטווח ארוך על נדל״ן ומתחילים תכנון כלכלי לעתיד. יש לנו בן יחיד ואנחנו נשלח אותו ללמוד בחו״ל בתקווה שימתין לו עתיד בטוח יותר אם לא כלכלית אז ביטחונית. אומרים לנו שיש משבר כלכלי בכל העולם אבל כל העולם לא ישן בלילה ומעל ראשו קיים איום מתמיד של אלפי טילים. המנהיגים לא חושבים שאנחנו בתוך סיר לחץ תמידי- תרגילי ירי טילים, מבצים צבאיים למיניהם ובנוסף מלחמות. ומה עם שירות החובה ללא זכויות פנסיה וללא שכר ובנוסף אחרי שהגענו לשנות הששים לחיינו מדברים כל הזמן על העלאת גיל הפרישה? רצוי שפסיכולוגים יקראו את דברי ויפסקו האם ניתן להמשיך כך???

כמות האנשים שנמצאים במצב הזה היא מפחידה. זו האמת העצובה! רוב האנשים והמשפחות נמצאים במצב של השרדות בלבד, וגם זה בהרבה מהמקרים בעזרת תמיכת דור ההורים. לדעתי הרבה מדחיקים את הידיעה הזו משום שזה פשוט מדכא מדי... אם משהו בסיסי לא ישתנה בקרוב אין לדעת לאן המצב ידרדר :( בלי קשר, התמונה של הגורה שלך: המתיקות בהתגלמותה !!!

אתה חי בסרט.

הגעתי לגיל שבו הפסקתי להתרגש מכתבות מעוררות אמוציות (מכל סוג). הרי הפתרון ידוע אבל אף אחד לא משתמש בו וגם כותבי המאמרים אינם מעזים להעלות אותה בכתב (פוליטיקלי קורקט). רמז : מדינות צפון אירופה.

קום התנערה עם חלכה, עם עבדים מזה רעב. עוד לא הגיענו לשם אבל אנחנו בהחלט בדרך הנכונה.

אמיר הבאת אותה 1ל1 .זה בדיוק מוחלט לחיים שלי .כך באותם מילים ממש סיפרתי לעצמי את השתלשלות החיים ב15 שנים האחרונות.אני תכף בן 45 ,חי בחו"ל .המשפחה בארץ .מת לחזור ולחיות נורמלי צמוד וקשוב לאישתי ולילדים.!רוצה לחיות רק בארץ.!!!בתקופה האחרונה ממש יש לי התקפי חרדה בכל פעם שאני מבטיח לעצמי לא לחדש חוזה ולחזור ארצה לצמיתות...מנסה למצוא עבודה עם שכר ותנאים סבירים,רוצה לגדל דור המשך ראוי.אני חיובי ואופטימי מטבעי.אך לאחרונה הלחץ מכניע אותי.לא רואה את המשפחה אך משתכר יפה מאד. והם נהנים מחיים די טובים ולא חסר כלום..... חוץ מאבא וממשפחה שתכף תתפרק לה כי יש גבול ליכולת להכיל את החוסר של כולנו לחיות עם ובלי.

בישראל המעסיקים לא מעוניינים בעובדים מבוגרים. הם מחפשים עובדים צעירים וזולים שגם ניתן יהיה להיפטר מהם בקלות בבוא בעת. ומה תעשה עד גיל 67 שאז סוף סוף תהיה זכאי לפנסיה?

אני רוצה לחזק את ידיו של הכותב . הוא ביטא לדעתי הרגשה של אלפים. אצלי המצב השתפר מאוד כשנטשתי את המרוץ ועזבתי לארץ רחוקה(הפילפינים) בניתי בית בעלות מצחיקה ואני חי כמו נסיך עם בת זוגי מ3000 ש"ח לחודש. במקום זה לא מכירים את המושג ארנונה וחשבון חשמל ומים יכולים להגיע ביחד ל 250 ש"ח. במקום להיתמך ע"י מדינתי אני כאן הפכתי לתומך ונדבן גאה. בחיים לא הייתי יכול לעשות זאת בארץ. כנראה שארץ ישראל זה מקום למילואים של החיים... 50 שנה תן ואחר כך עוף לנו מהעינים..או הישאר וחטט בפחים...

אהבתי

מגיל ארבעים ושתיים כבר חצי שנה בפנסיה מלאה שבע עשרה אלף כל חודש בלי עין רעה וגם יש לי דירות להשקאה עכשיו בריצה תחזור לעבודה בשביל לשלם לי הפנסיה!

את ילדיי אני מעודדת להגר מכאן. אין להם עתיד בישראל.

דרך אגב, אם טרם נקשרתם אליה, תמיד יש את משל העז.

שני מליון שיצביעו לבחור (אולי בחורה) שירוצו לכנסת עם דבר אחד בלבד במצע : חוק האוסר פיטורים (ניתו יהיה לפטר באישור מיוחד בלבד של ןעדת שרים) של שכיר מעל גיעל 50. זה הכל . שום דבר אחר לא יהיה לא במצע . רק זה . כל השאר לא מעניין אין יותר פחד והחיים דבש לא כדאי ?? תראו כמה זה פשוט .. כ"כ פשוט

.Karma, too, is a bitch

עצוב שמחשבות על התפתחות ויצירה, מפנים עכשיו לדאגות וחוסר ודאות. רבים סופרים את קיצם התעסוקתי לאחור בהנחה שהוא יסתיים לפני גיל הפרישה. ענני חוסר הוודאות פנים צפונה יחד עם הגיל והניסיון. אפשר לנתח רבות את המצב, דור ההייטק, הפרטות, נפוטיזם בחברות ממשלתיות, אבל בעיקר השתכללות של המדייה שמסרבת להציג את דור הביניים כדור המוביל אלא מובלת כקרן אור אחר קיסמו של הנעורים וזונחת בהדרגתיות את הבשלות. יש שיגידו שרק תנועה פוליטית שתחרוץ על דגלה הבטחת תעסוקתית או סנקציות על פיטורי עובדים ותיקים תצליח לפתור את המצב. אבל כפי שנוכחנו לדעת ששוק משוכלל יודע להתגבר על מכשולים שמציבה לו החקיקה הפרטנית. הפיתרון קיים כל אחד מאיתנו המאמין בעצמו. היודע לעוף גם ללא משב הרוח של המעסיק

כולכם שנאוצרים טיפשים אחרי הכל ...מעניין מה הצבעת בבחירות ?

imagine 100 people ordering a pizza with 100 slices. when the pizza arrives the first person takes 37 slices. that's the top 1% (= the people who own you)

באמת מצבי הכלכלי טוב אך קשה לי להגיד שיש לי בטחון תעסוקתי, למרות שהתקציב שלי מאוזן אני לא חולם אפילו לקחת הלוואה עם החזרים לשנתיים הבעיה במצב הזה היא לא סנטימנטלית - הבעיה היא כלכלית טהורה. חששות כאלו גורמות לאנשים לקמץ ולא לקחת אשראי ובסופו של דבר גורמות מיתון

כל שבוע מחדש. תמשיך בנאדם

אני בעלת תואר שני , בעלת מקצוע, בת ארבעים פלוס. עובדת כפרילאנסרית עבור גוף ממשלתי גדול. ההכנסות סבירות, אך הידיעה שבכל רגע יכולים לסיים את ההתקשרות איתי רובצת כמו עננה. מצד שני גם אנחנו נהיינו קצת עבדים- לכסף ולרכוש. כדאי להשתחרר מזה.

לפי מה שאני יודע אמריקה לעומת ישראל,שם נותנים משכורת שבועית לעומת ישראל שהיא חודשת....אבל!! בישראל עובדים חודשיים בכדי לקבל את החודש הראשון ,וחובות מצטברים כידוע לכם מתי אנו נעבור למשכורת שבועית...אבל בעצם כל הטייקונים לא יוכלו לחיות על חשבון האשראי

תאור המצב האישי הזה, חוסר הודאות והביטחון העתידי הוא רעה חולה. לצערי זהו סיפטום אכזרי של קפילטליזם דורסני לאחר התפרקות מדינת הרווחה. השינוי אפשרי רק שההמונים יבינו כי הסבל הינו נחלת רבים כל כך ואילו מעטים מאוד הם בעלי ההון. תחושתי היא שאנו על פתח שינוי, חד ומהיר, אני מתקשה להאמין כי הוא יהיה עדין ורגוע.

אין לימושג מה עושים אנשים שאין להם גב משפחתי מסויים. לתחושתי לו לא היו הורים קשישים לפנות אליהם להצלה היינו מוצאים עצמנו ללא דירה וברחוב למרותש היותנו אנשים מוכשרים, מקצועיים אבל פקינג עצמאים ונתונים לכל משב רוח במשק. שחקנו את המעט שחסכנו ובגיל 50+ אנו מוצאים עצמנו ללא גרוש חיסכון, עם חובות ועתיד לוט בערפל. מאמצים גדולים לצוף מעל המים, להורים נשבר לתמוך ובצדק ואנו עומדים מול שוקת שבורה למרות שאנו אנשים חרוצים, עמלים ולא מצליחים לקושש את הסכומים הראויים לחיים בסיסיים ותשלום חובות. לא לכך פיללנו. כל הנתונים הראו שהיינו צריכים להיות במקום אחר. אני כן מאשימה את המצב במשק שדילל את שולי הארץ הרחבים, ריכז את הכלכלה בתל אביב והפך את רוב האנשים ללא רלבנטים.

מתוך ניסיון החיים יכולה להמליץ : תהיה חיובי והכול ייסתדר. תקרא ספר "הסוד" ותקשיב לעצותיו. הכלב שלך גם תפקידו לקחת על עצמו את הרוע המיועד אליך. "הסוד" הינו ספר שולחן שלי והקוד להצלחה בחיים.