אני עובד בעבודה קבוע,מרויח היטב אבל מרגיש רע מאוד בעבודה. עובד באותו משרד 26 שנים , עברתי תפקידים שונים אבל מרגיש כי מה שאני עושה בעבודה שלי זה כמו לאכול אוכל לעוס, או לאכול כל יום שניצל וציפס. כיום אני מרויח כ - 25,000 נטו, אבל חושב יותר ויתר להתפטר ואפילו אם אמצא עבודה אחרת ב - 6,000₪ אני יודע שיש כאלה שיגידו לי שאני עושה טעות, למשוך עוד קצת ולסבול, אבל הכותרת של המאמר חלה עלי. הנשמה שלי זועקת לשינוי , אבל החשש מפני חיי בטלה גובר על הזעקה לשינוי. רק אל תחשבו שאני גיבור גדול, אם אפרוש אקבל מיד פנסיה בסכום גבוה, כך שלא אשאר ללא הכנסה. הפחד משינוי גדול, וגם החשש שאתחרט. ההתלבטות הורסת אותי. במהלך השבוע הזמן האהוב עלי הוא יום חמישי אחה״צ, אז אני מרגיש הקלה גדולה, ובמוצ״ש , אני בכאוס מסוים.

אני מבין ללבכם אבל מנגד מאמין שאם רוצים אפשר למצוא. אני (56) לפני שנתיים פוטרתי מעבודתי והייתי כמה חודשים חסר תעסוקה. חיפשתי ונברתי בהצעות מפה ועד להודעה חדשה. אישית, הרגשתי שנמאס לי להיות שכיר אז וויתרתי על הרעיון. חבר סיפר לי על האופציה של תיווך נדל"ן ומשם זה רק התגלגל לטובה. היום אני עצמאי לחלוטין (תחת המשרד של רימקס פלייס) ועושה סכומים יפים. הגיל במקרה הזה משחק רק לטובתי. שתבינו, אני לא שופט אף אחד- פשוט צריך להגדיל את הראש, לחפש ולעשות לבד (ולא לחפש אשמים). מי שמתעניין בנושא אני יודע שתמיד יש מקום במשרד שלנו לעוד מתווכים.

ממליץ למי שיכול. לא עוד פוליטיקה ארגונית וקומבינות.

זה נקרא Choice-supportive bias

לך תלמד כלכלה מדינה לא יוצרת מקומות עבודה. אם כבר היא יכולה רק להרוס.

אני בפנסיה מלאה כבר חצי שנה מגיל 42 וגם יש לי דירות להשקאה. ממליץ לכולם לעבוד קשה בשביל לשלם לי על הפנסיה!

לצערנו בישראל 2013 אקדמאי מעל גיל 40 נקרא זקן ולא רלוונטי אף על פי שגיל הפרישה הינו 67,ביבי ולפיד:תייצרו מקומות עבודה לכל סוגי האוכלוסיה ולכל הגילאים בכל המקצועות,המצב פה קטסטרופה.

שיושב בתנאים שבני 30 יכולים לחלום עליו. והם נכנסו לעבודה לפני 25 שנה. זה הסיבה.

מרגישה על בשרי, את תופעת ה"גילנות". (אגב...למדתי מושג חדש,לכבוד גילי המתקדם...|)

לאחר שנה וחצי של אבטלה ולאחר 12 שנות עבודה בחברות היטק שונות מצאתי עבודה במקצוע אלקטרוניקה בשכר שהוא שליש משכרי האחרון בסוף 2011 ואני מאושר כי אני לא יושב בבית .

להלן תאורייה חלופית לעלייה ברמת הסיפוק מהעבודה בהתאם לגיל: אדם בן 50+ שעבד באותה עבודה כל חייו, גם אם סבל כל יום ביומו, ישכנע את עצמו שהיה מרוצה מבחירת הקריירה שלו. כשאדם ממוצע מסתכל על חייו לאחור, הוא יכול להחליט שרוב חייו הושקעו במשרה שנואה ושחייו חסרי משמעות, או להחליט שמכיוון שהוא נשאר באותה משרה במשך רוב חייו, הרי שכנראה שהוא נהנה ממנה ולכן נשאר. לדיסוננס קוגנטיבי יש עוצמה מאוד חזקה, מספיק בשביל לשנות את הראייה לאחור על מנת לגרום לכל החלטה להיראות בעיני המחליט כהחלטה נכונה ואמיצה.

מי הצביע?

אבל אם תהיה לי עבודה אהיה מאושר!

עד שהתקדמת והגעת לגיל 50+ מעתה ינסו לפגוע במשכורתך, לפטר אם אפשר ולהביא כ"א צעיר בשכר נמוך. מוכר, לא??