בקושי היו יושבות היום אתה רואה אותן יושבות ופעם או פעמיים במשמרת מסתובבות לחלק תרופות. במחלקת ילדים כמובן שחייב אחד ההורים להיות עם הילד אחרת אין סיכוי לטיפול ואין אף הורה שמעלה על דעתו לא להיות עם הילד שלו. אפילו שניה ללכת לשירותים אתה נלחץ להשאיר לבד את הילד שלך. ופה מדובר על כמה דקות. כוח העזר מחלק אוכל מחליף ועושה כמעט הכל. ושאתה פונה אליהן כשהן יושבות כאילו זה איזה מועדון חברתי הם מגיבות כאילו הפרעת להם בניתוח.

העולם בו אנו חיים דינאמי מאד , הרפואה מתקדמת כל הזמן , הציוד הרפואי היום שונה בתכלית מהציוד לפני 20 ו 30 שנה . דרושה רמה מקצועית וטכנית הרבה יותר גבוהה מהאחיות של היום על מנת להפעיל מיכשור לחשב תרופות להבין יותר לעומק את המחלות וכמובן לעזור לרופאים שגם הם בעומס עבודה כבד ביותר. לזה דרשות אחיות משכילות ! אין ספק שדרוש גם כוח עזר גדול יותר אבל אחיות אקדמאיות משכילות תורם למניעת טעיות ופשלות שאופיניות יותר לאחיות המעשיות הפשוטות שלמדו רק שנתיים+

1. בכדי להגיע לשכר של 7000 ש"ח, צריך לעבוד לילות, שבתות וחגים. 2. אין משמרת שלא פוגעת בילדים: א. המשמרות הם 07:00 - 15:00 או 15:00-23:00, או 23:00-07:00. ב. למשמרת יש להוסיף 15 עד 25 דקות לפני המשמרת ולאחר המשמרת, כך למשל משמרת בוקר מתחילה ב 06:30 ומסתיימת ב 15:30 ושלא נדבר על משמרת ערב או לילה. 3. שכר הבסיס, מהווה רק חצי מהמשכורת, כך שבפנסיה מקבלים, בערך שליש מהמשכורת. 4. רוב הגברים לא בנויים להשאר עם הילדים שני ערבים ולילה נוסף לבד.(ללא המשמרות הללו השכר יגיע מקסימום ל 5200 ש"ח) 5. עובדתית יש, הרבה רווקות בתחום בסיעוד ביחס לאוכלוסיה, מה שמראה כי עבודה זו אינה עבודה קלסית למשפחה נורמלית.

כאחות מזה 19 שנה המשכורת שלי 7000 נטו !!! שלא יבלבלו לכם את המח . אחות אחרי מספר שנים נוטשות כי אין פורפורציה בין העבודה לשכר עומס בחולים חוסר במשאבים .. וכאמא מאוד קשה כאשר יש משמרות ואין אחיות במערכת ואחות נחשבת כמובן מאליו וצריכה לטפל אפילו שהשכר נמוך כי היא עוסקת בחולים לכו לראות מי הולך ללמוד אחיות ... הכתבה בכלל לא משקפת את המציאות

אחותי סיימה את לימודי ההסבה ואמרה שהיחס גועלי

אחיות יקרות, יש בעיה רצינית עם הפנסיה. חלק גדול מהשכר אינו נכלל בפנסיה. למזלי יש לנו חסכונות אבל הפנסיה שקיבלתי כמעט חצי מהשכר שלי בעשר השנים האחרונות. תחסכו כסף כי אין לדעת.

איך שכחתם לחבר את הדיון על הדור האבוד ועל נושא המקצוע אל נושא ההגירה ובריחת המוחות? אחות תמצא עבודה בקלות בקנדה, ובמדינות רבות אחרות.

השכר שלי 7000 ש"ח שזה גבוה אבל העבודה קשה מאוד. אין מה לדבר על עומס של עבודה פיזית, לחץ נפשי שמתבטא אחר כך בבית, אחריות ענקית כל פעם שנותנים תרופה שאם אתה נזכר במשהו בבית אז אתה לא נרדם בלילה, ואם עשית טעות אתה הולך לבירור ועולה שם כמו משפט בצבא. יש דברים חיוביים אבל בוא נגיד שזה לא משתלם מבחינה כספית לעומת העבודה הקשה.

אחות ראשית במחלקה מגיעה לשכר של 25-28 אלף ש"ח ברוטו אחיות רגילות עם משמרות מקבלות בממוצע סביב ה15-18 אלף ש"ח ברוטו אחיות מתחילות זה כבר 6-10 אלף ש"ח ברוטו שוב תלוי בגמול שהם עושות כל יומיים. מלבד זאת תלוי במחלקה (אם יש לקרן המחלקתית כסף הן גם יקבלו השתתפות ואף מלאה בהשתלמויות, בנסיעות לכנסים וכן הלאה) שלא נדבר על כך שגם חברות התרופות מממנות לא מעט כנסים ונסיעות גם בחו"ל. נ.ב לאחיות יש את הועד הכי חזק בבית חולים. כמו כן רוב המספרים הגבוהים שנזרקים הם אם האחיות עובדות מדינה (אחרת המצב יכול להיות שונה לחלוטין, שוב גם זה תלוי במחלקה בה הן עובדות)

בשנת 1954 סיימתי כיתה י, המצב הכלכלי בארץ היה נורא, אני גדלתי בעלית הנוער. אבי המנוח דירבן אותי ללכת לבית ספר לאחיות (אז קיבלו בגיל 17) "ללמוד מקצוע שתמיד יחזיק אותי על הרגליים." היה כבוד להתקבל לבית ספר לאחיות והיינו רק 25 בנות בשנה הראשונה. מאז עברו עשרות שנים, חייתי בחו"ל, גם כשלא ידעתי את שפת המקום לא התביישתי לעבוד בתור כוח עזר (בגלל אי ידיעת השפה לא יכולתי בהתחלה לגשת לבחינות אחות מוסמכת). הייתי גאה במקצוע ופירנסתי את משפחתי. עם השנים עשיתי הסבה, למדתי וקיבלתי תואר שלישי, אבל, כל דבר שעשיתי היה בתוכו סיעוד. מקצוע לתמיד

הבעיה שהן הם לומדים ואחר כך בורחים ועובדים רק במשרה חלקית כי השכר עלוב והמשמרות קשות אבל לפחות יש משכורת.ואת גימלאיות שמסוגלות עדיין לעבוד משתדלים לנפנף כי ערך שעה שהן גבוה יחסית ורוצים כח חדש. לדעתי גימלאית שבכושר יכולה לתרום למערכת עם חוזה מיוחד. ולהוריד עומס במחלקות

כל האחיות שדיברתי איתן עם פריצת דיסק, זה כנראה חלק מההסמכה.

בחצי שנה האחרונה טוענים שיש קיצוצים ואי אפשר לעשות שעות נוספות. נשאר השכר הבסיסי שהוא נמוך מאוד. ניסיתי בפרטי שם יש אפשרות לשעות נוספות אבל העבודה קשה מאוד ואף אחד לא מחזיק מעמד יותר משנתיים.

בבילינסון שבו ביקשתי לעבוד אמרו שאין תקנים וכשיהיה להתחיל מחצי משרה למה חצי ?

לא ללמוד עסקי אויר!

פעם אחת החלטתי לא לשתוק ושלחתי חוות דעת על טופס מיוחד שיש במחלקה, על אחות שרק אלוהים יודע איך היא ממשיכה עדיין לעבוד שם. אי אפשר לפטר אותה בגלל שיש לה קביעות? מה (זה) השטויות האלה?

אני מצדיע לכל הנשים והגברים שעושים הסבה באמצע החיים. לא משנה עם זה כלכלי העיקר שיהיו בבתי החולים אחים ואחיות שיטפלו בחולים . שאו ברכה ענקית.

תמיד זקוקים לאנשים - תמיד - אולי הם יקבלו משכורות נמוכות יותר אבל תמיד צריך אותם - ואם יהיה "הצפה" פשוט יעלו את תנאי הקבלה למקצוע

הלימודים קשים. אח''כ החיים המקצועיים נפלאים - שכר טוב כי האיגוד חזק, משחק של משמרות ותורנויות שמשדרגים את המשכורת וכיום את כל העבודה הקשה וה"מגעילה" גם ככה כח העזר עושות ולא האחיות (החלפות חיתולים , מקלחות וכו').

הממונה על ביטוחי הבריאות " להוריד תוך 5 שנים את הקיצבה ל5k החגיגה תיגמר ואיתה הכמויות האדירות של בתי אבות סיעודיים עצמאיים .

האמת היא ששכר האחיות עוד לפני השביתה היה גבוה מהשכר הממוצע כולל קביעות בעבודה (ששווה מיליונים, זה מה שמניסוי בפועל בשטח הסתבר שאנשים דורשים כדי לוותר עליה) ופנסיה מלאה מובטחת, משמרת של 6 שעות בלבד וכמובן הנקודה העיקרית היא שבעשורים האחרונים ועד האחיות בראשות אילנה כהן הצליח לפטור את המקצוע מרוב מחויבויותיו. פעם "האחות הרחמנייה" הייתה "סועדת" את החולה, ואילו היום אין לא רחמנות (את זה תקבל אולי מהעובדת הסוציאלית) ולא סיעוד (את זה תקבל אולי מ"כוח העזר"), האחיות רואות עצמן כ"מיני רופא" שנותן "הדרכה" (זו המילה האהובה עליהן כי זה אומר פטפטת בלבד בלי שום עבודה פיזית). ומי ידאג לחולה שברח לו שתן והמיטה מצחינה? שאין לו לשתות והוא זועק כל הלילה? זה פשוט, רק בני המשפחה שצריכים להימצא איתו 24/7 או אחות פרטית בתשלום (מה שנקרא "שמירה פרטית"). ומי שאין לו בני משפחה שישהו סביבו 24/7 או כסף לאחות פרטית? איך אומרים בדרדסים, אם תקשיבו היטב אולי תצליחו לשמוע את זעקותיו עד פה. לפחות עד שיידום.

מה שהקרא- תתכוננו להצפה בשוק פר אקסלנס כמו אצלנו- הסטודנטים לראיית חשבון... מה אני אביא הבייתה לאכול? דו"חות סוף שנה?

ברור לגמרי שהמקצוע לא מתאים לכל אחד/ת , ולכן מתבצע סינון רציני לפני הקבלה ללמודים ואפילו אחר שנה או שנתיים נוהגים להפסיק לימודים למי שמתגלה כאינו מתאים למקצוע הבקרה רצינית מאד ורק המתאימות באמת נשארות !!!

אבל תוך 4-5 שנים גם בזה יהיה הצפה בגלל שאין בקרה על המכללות...דרך אגב הלימודים לא בשמיים וכול אחת יכולה להתחיל עם פסיכומטרי בינוני מינוס. ..מה שיבטיח הצפה בהמשך הדרך..

שימו לב לתגובה 22. אחת הבעיות במערכת הבריאות, בדומה למערכת החינוך, היא שיש הרבה מאד עובדים ולכן כל תוספת שכר עולה מיליארדים. ובכל זאת, מדינת ישראל נמצאת בבעיה בתחום האחיות ואין ברירה אלא לפתור אותה, בדומה לבעיות שיש עם הרופאים, שהיא אפילו בעיה עוד יותר יקרה. יש כמה דגשים שחייבים לתת עליהם את הדעת בנוגע לאחיות: ראשית - מדובר בעבודה פיזית, שדורשת מיומנות גדולה ולא כל אחד יכול לעשות אותה כמו שצריך, פרוצדורות שלא מבוצעות כהלכה יכולות להוביל מאד בקלות לפגיעה במטופל וכן לסכנת חיים לכן צריך לקחת בחשבון שהאחות תעבוד 20 או 25 שנה, ומשם והלאה כל שנה נוספת הינה מבורכת, אבל בשלב הזה אני לא אופתע לשמוע שיש הרבה אחיות שפורשות או מבצעות הסבה כזאת או אחרת בשל אבדן כושר עבודה הדבר בא יחד עם ירידה משמעותית ברמת השכר., כנראה גם יש כאלה שהיו אמורות לפרוש אבל מה שנקרא "סוחבות פציעות" לכן מעבר למשכורת, שצריכה לעלות, מערכת הבריאות צריכה להפריש לאחיות לפנסיה פי 2 מלעובדים אחרים בשירות הציבורי כדי שבכל מקרה יהיה כסף שיחכה להן בפנסיה, ובנוסף בקרן פיצויים של כמה מאות אלפי שקלים שתתן אוויר לנשימה במקרה שהאחות תפרוש בגיל 50 בשל פריצות דיסק חוזרות ונשנות למשל, אבדן כושר עבודה באופן כללי. אחד הדברים שמרגישים בכתבה הוא את המחסור הגדול שיש באחיות וכן את אין הברירתיות שיש בהחלטה של המרואיינים בכתבה. מספר הכיתות והמקומות גדול מאד, שזה טוב, אבל מעיד על המחסור הקיים. וזה בכלל שבגיל צעיר עבודה פיזית קשה בשכר בוא נאמר לא מי יודע מה היא לא הדבר הכי קורץ, וזה עוד בלי להתייחס לפציעות ופרישה מוקדמת,שהיא אולי לא מוקדמת כמו אצל העובדים בתחום הבנייה, אבל בשירות הציבורי מקצוע האחיות כנראה נמצא בראש.

משמרות ערב שבת חגים ואחריות משמרת לא נכללים בפנסיה, בהצלחה לכל אחיות העתיד המתנהלות מול המחשב ולא מול המטופל הזקוק להן

אין תוכן בבית ספר זה .

ואחר כך כשתקבלו יחס גרוע מהאחיות.. מתנשא ולא אנושי.. לא תבינו כי מי שמטפלת בכם לא רואה את עצמה כנותנת שרוב שאוהבת לעשות את תפקידה אלה כאחת שעושה זאת בלית ברירה כדיי לשמור על פרנסה.. אחות זה לא מקצוע ככל המקצועות.. אחות אמור להיות מקצוע מהלב.. ולא מהכיס..

היא שזה מקצוע מבוקש בארצות מערביות אחרות ויאפשר בקלות, יחסית, לברוח מפה...

סתם מספרות לעצמן סיפורים

בהערכה רבה לאחיות. אך זו תעמולה זולה, רק לפני קצת זמן האחיות הפגינו כל מי שנהיה בבית חולים או קופת חולים יודע שמדובר בעבודה קשה מאד סיזיפית ולא מתגמלת נכון שמרוויחים משכורות בסביבות ה10אש''ח אבל זה לא מספיק מתגמל למי שעובד לילה ושבתות וחגים. כמו''כ אל תשכחו שאפילו הרופאים הפגינו! מסקנה: כל מקצועות הרווחה שכוללות רופאים אחיות עובדות סוציאליות וכולי השכר נמוך והעבודה קשה מאד וזה בגלל שהמדינה לא משקיעה בדברים האלו וגם לא בחינוך, במקום זה עוד משכורות ל''פותרי הבעיות'' בעיקר ביטחוניסטים ואישי ציבור שעסוקים בלהעביר את האחריות מאד לשני. שורה תחתונה לאף אחד לא איכפת ממעמד הביניים לאף אחד לא מעניין החלשים והמסכנים, החולים ומשפחות המצוקה. רק כסף כסף וכסף, נדל''ן ובטחון. זה הנושא וכמובן לא לשכוח לספק לתקשורת מספיק חומר להעלות שוב ושוב את נושא החרדים, ערבים, צבא ובטחון. מדינה זבל!

זה הכי קל

בתור אחות ותיקה אין לי מושג על אילו הסכמי שכר מדברים פה השכר היה ונשאר גרוע בעיקר בקהילה שם אין משמרות חג ושבת. אני אוהבת את העבודה שלי בטיפת חלב אבל להתפרנס בכבוד אי אפשר...

שהוא מנציח הירארכיה שובינסטית קשה. מה שמדהים הוא שכאשר עוברים לדון באפשרויות הקידום הדוברת עוברת ללשון זכר - "אח יכול להתקדם לראש צוות, אחראי מחלקה, לתפקיד רוחבי (ריכוז תחום, למשל חולי סוכרת, טיפול בכאב וכו'). ישנם תפקידי מטה ופיקוח ותפקידים מינהלתיים." (ד"ר רותי קפלן, האחראית ללימודי התעודה בסיעוד באסף הרופא). אמירה שמכוונת להרגיע את הגברים שחושבים לבחור במקצוע. התפקיד הקלאסי של האחות הוא לעבוד בשירות הרופא. הוא רושם לה הוראות היא מבצעת. גם במאה ה - 21, זה מה שקורה ברוב המכריע של המקרים.

וזה גם צויין בכתבה : אחות/אח יכול להתקדם לתפקידי ראש צוות, אחראי מחלקה, או לתפקיד רוחבי (ריכוז תחום כמו סוכרת, טיפול בכאב ועוד...). ישנם תפקידי מטה ופיקוח ארציים וגם תפקידים מינהלתיים . צויין גם שהפריצה הגדולה של המקצוע נובעת הן מתחומי התמחות חדשים כמו אונקולוגיה, סוכרת ופגים שהם התחומים החמים בתחום הסיעוד , או כמובן בכוונים קלאסים ותיקים של מילדות , אחות חדר נתוח ועוד. כמובן שהקריירה יכולה להיות לא רק במסלול הקליני, אלא גם האקדמי וחבל שבארץ המשכורות לא תואמות להשקעה האדירה של זמן וכסף בלימודים. ברור לגמרי שהמקצוע לא מתאים לכל אחד/ת , ולכן מתבצע סינון רציני לפני הקבלה ללמודים ואפילו אחר שנה או שנתיים נוהגים להפסיק לימודים למי שמתגלה כאינו מתאים למקצוע.

קישור הבא (בממוצע 82,000 $ לשנה !!) http://www.indeed.com/salary?q1=RN&l1=BOSTON ועבודה הרבה יותר מקצועית. לא קונה את הכתבה. נשמעת כמו תעמולה נואשת. בשטח - אינספור אחיות נואשות, מתוסכלות, עושות הסבה (למשפטים, לפסיכולוגיה, לרפואה משלימה... מה לא ?!). נראה את האחיות האלה מגיעות לפנסיה, ומביטות בעצב בפנסיה המגוחכת. שלא יעבדו עליכן - עם קביעות לא הולכים למכולת !!! השכר נמוך ולא מתאים לרמת ההכשרה וההשכלה !!

מאמר מעניין. אימי עשתה הסבה כזאת בגיל 43 עם 4 ילדים. לעניות דעתי מגיעה מדליה לאנשים האלו. זה דורש תעצומות נפש לעשות את זה באמצע החיים.

עובד במקצוע כ-8 שנים. הגעתי לא ממסלול הסבת אקדמאים,אלא מסלול גנרי רגיל. הגעתי מאהבה אמיתית לתחום ,עקב העובדה שהייתי חובש בצבא ובהחלט ,יש בי המון נתינה,אמפטייה ורצון עז לעזור ולטפל בזולת. יש לעודד הגעה של אנשים למקצוע,לאוו דווקא ממסלולים של הסבת אקדמאים כבחירת מקצוע אך ורק בגלל שיש בו בטחון תעסוקתי ,אלא הגעה מההתחלה בגיל צעיר מתוך רצון אמיתי טהור וכנה לעסוק במקצוע. אני מאמין שמרבית בוגרי הסבת האקדמאים בחרו במקצוע הסיעוד מתוך סיבות חומריות של רצון לפרנס,בחירת מקצוע עם בטחון כלכלי ועוד. אגב אם יישפרו את השכר בצורה משמעותית ,גם יותר גברים יגיעו למקצוע.וזו נקודה למחשבה לשוש ריבא ולאלו שיושבות במגדל השן ומקבלות החלטות.

אתם מוזמנים לקרוא את מחשבותיי בתקופת הקליניקה של מסלול דו-שנתי. אני גאה שאני נמצא במסלול הזה וממליץ לכל מי שיש לו מה לתרום מעצמו לעשות את זה דרך סיעוד. זהו מקצוע שצריך לשים אותו בראש סדר היום במדינה וכך כולם ירוויחו. יום טוב. http://nursekaplan.blogspot.com

צאי מהסרט ותפסיקי לבלבל - זה ממש לא לימודי אינסטנט. מה שהכתבת לא אמרה היא שחלק מהסטודנטים בהסבה לומדים לימודי תואר מלאים באוניברסיטת תל אביב. הלימודים הם 5 ימים בשבוע 9 שעות ביום 7 סמסטרים ר-צ-ו-פ-י-ם!! כולל סמסטר קיץ. ה"חופש הגדול" שיש לרוב הסטודנטים באוניברסיטאות, מצטמצם במקרה הזה לשבועיים בספטמבר בתקופת החגים. שלא לדבר על זה שהלימודים הקליניים נעשים במקביל לקורסים סמסטריאלים-שנתיים באוניברסיטה. את רוצה לקרוא לזה אינסטנט? סבבה, נראה אותך עומדת בזה במקביל עם עבודה, משפחה וילדים קטנים.

זה אפילו לא בסאבטקסט. זה נאמר במפורש. המדינה פושטת רגל. אחות בעולם המערבי מרוויחה פי שתיים מהאחות הישראלית שעובדת פי שתיים קשה ממנה.

אני לומדת תואר ראשון לסיעוד במכללה לישראל, ולא במסגרת הסבה אקדמאית... יש אנשים שמגיעים למקצוע מחשיבה מושכלת מלכתחילה, או מעניין שגילו במקצוע בשלב יחסית מוקדם בחייהם.. חבל שבוחרים להציג את המקצוע כ"תחנה אחרונה" ובחירה שנעשית בגלל חוסר אופציות אחרות להתפרנס...

איזה מזל שאין קביעות במדינה וכוחות השוק מעבירים אנשים ממקצועות שיש בהם עודף כמו עריכת דין למקצועות שיש בהם ביקוש כמו סיעוד. תחשבו מה היה קורה אם היתה לכולם קביעות במקצועות שלהם. הבעיה היא לא בהעדר קביעות אלא בכמות הצעירים שהלכו ללמוד משהו שנראה מגניב ורק בגיל מאוחר הבינו שהם היחידים שידאגו לפרנסה של עצמם והלכו ללמוד מקצוע.

המדינה מאבדת הצפון. הסיעוד פה ברמה מאוד נמוכה

זה למעשה לדחוס שלוש וחצי שנים בשנתיים וחצי לאנשים שכבר יש להם תואר ראשון. ז"א שאולי מוותרים על סמסטר עם קורסים כלליים שאינם קשורים למקצוע. הדרישות הלימודיות גבוהות בהרבה מהדרישות לתואר במשפטים במכללות (וונא-בי אינטליגנטים עם תואר במשפטים ומבחן לשכה מגוחך) וכנראה שם מהתואר במשפטים בבר אילן. אז לכל המגחכים עם התואר במדעי המדינה, או בכימיה או אפילו במשפטים שיעבדו מצאת החמה ועד צאת הנשמה בשביל 9 נטו (ושכר מינימום לשעה)-נדבר עוד כמה שנים כשיהיה לבוגרי ההסבה הכשרה על בסיסית ותואר שני במשהו, ונראה מי סוגר את החודש, מי ממלצר, מי פקיד בבנק, ומי מתפרנס בכבוד וסוגר את החודש. אז תיהנו לכם עם המירמור על החיים ועל המקצוע שלכם, נדבר בעוד כמה שנים.

הלימודים הן גם ברמה אקדמית גבוהה וגם ברמה הפרקטית מעשית בהתנסויות במחלקות השונות בבתי החולים תוך כדי הלימודים הקשים. חשוב אולי לציין כי המדריכות שלנו די בקלות מזהות את הלא מתאימים/ת "ומעיפים" אותם גם אפילו לקראת סוף הלימודים . לא לוקחם סיכונים במקצוע הזה ואין הנחות כי טעות של אח/אחות עלול בקלות להרוג .

עם כל הכבוד לגיל ולנסיון הקודם שיש לאלו שהוזכרו בכתבה הסבת אקדמאיים בעיניי הן ייצור של אחיות אינסטנט. שנתיים וחצי?! 3 ימיי לימוד?! תנסו 5 ימיי לימוד במשך 4 שנים שלומדים בתואר ראשון ואז תבינו שסיעוד זה יותר מגב כלכלי זה מה שתהפכו להיות זו תהיה המהות שלכם

בשנים האחרונות השתרש נוהג של שנאת עובדים בישראל. מתעורר זעם כלפי אותם אנשים שנאחזים בוועדים על מנת שיושיעו אותם במדינה שבה לאף אחד אין כמעט אפשרות לנבא את עתידו הכלכלי. כמה קל לשסות אנשים ב"ועדים" וב"הסתדרות" וכמה רוע נשפך כלפי עובדים מאוגדים - בין היתר בעידוד משרד האוצר. ומה רוצים אנשים? פרנסה ויציבות. איך משיגים? כיום זה רק בזכות התאגדות. גם בשירות המדינה הקביעות היא לא תוצאה של נדיבות אלא של הסכם ק-י-ב-ו-צ-י. זיכרו זאת בפעם הבאה שאתם יוצאים נגד הועדים.

אחיות אקדמאיות ומשכילות זה ללא ספק דבר חשוב למערכת ולחולים אבל אסור להזניח את המקצוע הפשוט של "כוחות העזר" שהם חלק חשוב לא פחות מהאחיות הבכירות במערכת . היום יש הזנחה ( אולי מכוונת ) למקצוע הפשוט אך החשוב הזה בלי כוחות עזר יעילים המערכת לא תהיה מושלמת .

לי אישית אין ספק שהבחירה שלי בהסבת אקדמאים שבאמת מתאימים למקצוע הסיעוד הוא צעד נכון ומתקן עבורי בחיים. הסינון לא היה פשוט ורבים לא מתקבלים . להיות אחות אקדמאית + האפשרויות שיש לקורסים על בסיסיים בעתיד אני מקווה שיאפשרו לי המון כווני התפתחות והתמקצעות בעתיד. יש גם את ענין הגיל ונסיון בחיים שהביא אותי לקבל אחלטה מחושבת למקצוע שמתאים לי ושיהיה לי סיפוק לעבוד בו , מה שלא הבנתי בגיל צעיר יותר.

אני גם בוגר הסבה. הלימודים לא פשוטים - התחלנו 34 איש, מתוכם רק 15 הגיעו ליום הלימודים האחרון וניגשו למבחן הממשלתי. זה ממש מרתון. גם המקצוע זה לא קל - אבל המקצוע ממש מגוון. אפשר גם להרוויח שכר נאה (אם כי עדיין לא תואם את קושי העבודה במחלקות בתי החולים). לא משעמם. על פי רוב גם אנשים טובים (רק חבל שהשחיקה משפיעה). מי שחושב/ת שהוא יכול/ה לעמוד בדרישות הלימודים הלא פשוטות, ובעבודה קשה - אך מספקת בהרבה מובנים, לכו על זה. במקרה הכי גרוע? עושים עוד מבחן או שניים, ואפשר לעבוד בחו"ל ולהרוויח משכורת יפה מאוד.