כפי שהכתבה עצמה מציינת. ההצעה של אדלשטיין מהווה רצפה כלומר החזר של 46% הוא כמעט "מובטח". זה כלשעצמו, משקף מחיר גבוה בכ-20% לאג"ח ד' ממחירה הנוכחי. מה שיותר משמעותי זה הדברים הבאים: 1. סביר מאד שאדלשטיין עצמו ישפר את הצעתו (שכרגע לא תזכה) וברור מאליו שההצעות האחרות יצטרכו לקחת זאת בחשבון. במילים יותר פשוטות, ההזרמה לאי.די.בי תהיה גבוהה יותר ולכן התספורת נמוכה יותר. 2. ברגע שהשופט אורנשטיין סוף-סוף ייתן את החלטתו (ויפה שעה אחת קודם) הרי שתיווצר וודאות שהיא כשלעצמה תגרום לעליית ערך נוספת. יווצר אפקט דומינו שלפיו נכסים של הקבוצה שכרגע מתומחרים כ-DISTRESSED ASSETS ישובו להיות מתומחרים לפי שוויים הכלכלי/ריאלי. זה NEW BALL GAME 3. המניות של הקבוצה עצמה יקפצו פשוט מכיוון שיהיה בעל בית, מבוגר אחראי, שניתן יהיה לצפות ממנו לשפר את מצב הקבוצה. כל זה, ללא שום קשר למכירת כלל (אינשאללה), סיום מכירת מניות קרדיט סויס, מיזוג כור-דשק"ש ותביעות אישיות ואחרות עתידיות שיש להן ערך כלכלי. בקיצור, אם אני צריך לתת כלל אצבע אז לא כדאי למכור את האג"חים לפני שהם מגיעים ללרמה מינימלית של 60%-70% מערך הפארי שלהם. גם זו הערכה זהירה ויכול להיות שמי שימכור מוקדם מדי יצטער. הערך של המניות שיתקבלו בהסדר עלול לעלות בצורה כזאת שעוד כמה שנים מי שימשיך להחזיק בחבילה שלו ולא ימכור אף נייר אפילו יעשה יותר כסף ממה שהוא יכל לעשות דרך האג"ח, ללא שום הסדר. הזוי, מטורף, כרגע לא בהכרח סביר אבל בהחלט ייתכן