בארץ יש 5 רשתות שיווק, שמחליטים בשביל החקלאים מה המחיר שהם חייב לתת על הסחורה שלהם וללקוחות כמה הם משלמים. הם עושים זאת באמצעות התחייבות של חלקאים למכור להם תוצרת התחייבות וחוזה. חוזה זה עיניין יקר ומסובך אך מקנה בטחון הכנסה לטווח הארוך. הבעיה היא כמובן לא בהתאגדות שמאפשרת להקנות חוזה שכזה לחקלאים, אלה היא פשוט שחסם הכניסה לשוק השיווק של המזון גדול מידי לשחקנים הקטנים ומקשה על חקלאים להתאגד כדי להתחרות בשחקנים הגדולים. כאשר יש הגבלת התאגדות לשיווק מזון, לגודל מסויים, יהיו הרבה מאוד התאגדויות קטנות שמתחרות אחת בשניה, ובפועל פועלות להורדת המחירים לרווח תחרותי.

שעושים קופה שמנה על גב הציבור

כחקלאי דור שני במדינת ישראל כמגדל ומשווק תוצרת חקלאית לסופרים הפער בין המחיר אותו אני מקבל לבין המחיר לצרכן הוא שליש ויותר כיום החקלאות במדינת ישראל נמצאת במשבר מספר שנים ואין לובי או עיניין כי הצרכן הסופי סופג הכול לא יתכן המצב הקיים חוששני כי החקלאות תעבור למדינות שכנות ואנחנו החקלאים נכחד כמו שאר הענפים שעברו למדינות עולם שלישי ללא התערבות ממשלתית אין פתרון

איך זה אמור בדיוק להשפיע לטובה על הצרכן? החקלאים יגבו יותר והרשתות ימשיכו לגבות יותר, כך שמחירי התוצרת רק יעלו, לפי דעתי. בנוסף, מדוע מתייחס ח"כ רוזנטל לרשתות השיווק כיחידה אחת? הרי הן מספר יפה של חברות ולא חברה אחת. האם הן קרטל? אם כן, היכן הרשות להגבלים עסקיים? בשורה התחתונה, שוק התוצרת החקלאית לצרכן הביתי נראה לי כמו שוק תקוע ושבור שהמהלך הזה, שהוא כנראה תוצאה בלעדית של הלובי החקלאי, יתקע וישבור אותו עוד יותר. השתיקה של יאיר לפיד ובנט מחזקת את דעתי על הלובי החקלאי..