תפסיקו להתבכיין ותתמקדו בדבר האמיתי - הקמת חברה, הענקת מקומות עבודה - בסופו של דבר ההתבייכנות לא מובילה לשום מקום. היו בעלי עסקים ולא שכירים או עצמאים שעבדים לעצמם היו משקיעים (בורסה, נדל''ן) ולא כאלה שמסתמכים על הפנסיה העלובה שהמדינה נותנת. היו אדונים לעצמכם. יומולדת 29 מוצלח לי, אני מאחל לעצמי שאגשים את כל אלה. אני בשנתי האחרונה לעשור ה-20 של חיי, מתכוון לראשונה לפתוח חברה משגשגת. עכשיו ממקום מושבי בגולה, אני רואה שלא הכל שונה מרחוק. תתאפסו על עצמכם.

בעבר היו מוסדות של בתי ספר מקצועיים שנתנו תעודת מקצוע. האקדמיה התמקדה במחקר ופילוסופיה. אבל אז האקדמיה רצתה להגדיל את הכנסותיה. התוצאה: טלר בבנק צריך להחזיק בתואר אקדמי ללא כל סיבה. הדבר גורם לייקור כוח האדם של המדינה. ובכלכלה גלובלית אין לזה מקום. מה שקורה שמקומות הפרנסה נודדים למקומות זולים יותר ולאט לאט כוחם הכלכלי של מדינות ה"מערב" נחלש. צר לי. אבל אם אתם רוצים להתפרנס בכבוד, אל תחשבו על אקדמיה. זה בזבוז של כסף וזמן. שלא יהיה לכם ספק. אף אחד לא ישלם, לאורך זמן, על עובד (בעל תואר אקדמי) יקר.... נצלו את הזמן שלכם להסמכה מקצועית ממוקדת ולצבור ניסיון מעשי. אז כשתגיעו לגיל 30+ יהיו לכם הכלים להבין לאן הרוחות נושבות בתחום העיסוק שלכם.

ההתבכיינות הזאת לא במקום. הבעיה היא הציפיות והעובדה שגדלנו רדומים, בלי יכולת לבעוט במערכת או להילחם בה אם היא לא מוצאת חן בעניינו. מאה, מאתיים שנה אחורה התנאים היו קשים הרבה יותר, ואנשים יצאו לעשות לעצמם חיים - לא היו להם דברים כמו קורס פסיכומטרי באיזיווי או תואר בביוטכנולוגיה מאוניברביטאת ת"א, אז הם יצאו למערב הפרוע ליישב אותו, לנקות אותו. החיים אז היו קשים ואנשים שרדו ושגשגו. הבעיה היחידה של הנוער היום היא הציפיה לחיים קלים על חשבון העבודה של אותם אנשים מהעבר. זה לא יקרה! רוצים עולם טוב יותר? תלחמו עליו!

זו המציאות כנראה , לצערי , בתי לפני כשנה סיימה את שירותה הצבאי ועד עכשיו "מחפשת את עצמה " הולכת לאיבוד בין כל הרעיונות והמקצועות , האוניבסיטאות והמכללות ובת'כלס אין שום מקצוע כיום שאותו יכולה ללמוד וגם להתפרנס בכבוד, מאמר זה האיר לי את העיניים ועכשיו אני מבינה את הבלגאן בראשה שלה כל הכבוד לכותב הצעיר , אתה 10

תאמין לי בפריפריה הבעיה יותר קשה. אצלנו לא חולמים על אוניברסיטה לבטח לא על אוניברסיטת תל אביב . אצלנו המשפחות הן גדולות יותר ולא רק בן אחד תלוי בהורים אלא 3-4 והחלומות שלנו מוגבלים. הכתבה מאוד אמיתית אחד ממאמרי הדעה שריגשו אותי הרבה

כתבה מעניינת המעלה הירהורים רבים .שווה לחקור את העניין

לא חסרה לי עבודה במקצועי בתחום המחשבים ועדיין אני אוהב נגרות ומסגרות , ולא ברורה לי ההתנשאות והשחצנות של "בדור שלנו לא יהיו חשמלאים ומסגרים, רק בני מיעוטים" דבר בשם עצמך, אתה בזוי בעיני. אני מכבד מי שיודע לעבוד וליצור ולא מתנשא על אחרים וחושב שמגיע לו כי הסבא שלו היה וההורים שלו היו.

כל הצעירים שאני מכירה, בין אם הם סטודנטים או אחרי לימודים, עובדים , חיים בשכירות ולא מתבכיינים. הם יודעים שיהיה קשה להם לקנות דירה באזור גוש דן, ולכן מתכננים בטווח הרחוק מגורים מחוץ לאזור הזה. אני מאמינה שמי שבאמת רוצה למצוא עבודה ימצא ואפילו יתקדם עם הזמן. כמובן אם יהיה שפל חסר תקדים ואבטלה קשה, זה סיפור אחר, אבל המצב אינו כזה, ולכן המאמר הזה משקף רק פינוק של אנשים שמחפשים כנראה משרה מאוד ספציפית שתתאים בדיוק למה שציירו לעצמם בראש.

הכתבה. מעניינת שמתארת בצורה ישרה ובכאב את המצב שכולם מנסים להסתיר שאפווו

ליבי עם הדור הצעיר שצריך להתמודד עם המגוון הרחב של השינויים הטכנולוגיים ועם הקצב המסחרר של הגירויים הגורם לבלבול ואובדן משמעות האמיתי של החיים. מה נוסחאת הפלא שיכולה לעזור ?! כתבה מצויינת המעלה המהביעה בחדות את בעיות הדור הצעיר חן חן לכותב

כתבה מצויינת שמתארת את המציאות העגומה ואת חוסר ההתאקלמות לעידן החדש מצד אוניבסיטאות וגם לא מצד המעסיקים

נכון שבינתיים אתה ועוד המון אנשים בני גילנו נעזרים בהורים, אבל לבסוף אחרי שצוברים ניסיון (גם בעבודות בחינם) בסופו של דבר הרוב מסתדרים בכוחות עצמם.

שיהיה לך בהצלחה, ותפסיק להאשים את כל העולם

גדול אחי כל מילה בסלע ,אחלה כתיבה ! בהצלחה ! אתה אלוף!

מזדהה עם כל מילה.