החלטתו המבורכת של פקיד היערות לא בהכרח תמנע את הריסת הגינה או את בניית בית הספר עליו. מבחינת המאבק של התושבים ההחלטה קונה זמן יקר להמשך הפעילות. מצד העירייה, זאת הזדמנות לשקול שוב חלופות למיקומו של בית הספר.

כל הכבודה

פקיד היערות הוכיח שהוא אינו חותמת גומי, ושאת החלטותיו מנחים שיקולים מקצועיים וסביבתיים. נוסח ההחלטה מציג את שיקוליו ונימוקיו בצורה ברורה - לתושבי השכונה הצפופה בעיר יש זכות לצל ולמרחב פתוח, ופגיעה במעט שקיים תוך הבטחה לפיצוי בעתיד אינה הגיונית. העירייה מוזמנת לאמץ את הפתרון החלופי שהוצע על ידי גופי התכנון שלה עצמה: בנייה במגרש הריק שבבעלותה בצד השני של הרחוב, ומהר. כל הכבוד לפעילי שכונת פלורנטין על המאבק הנחוש והרציני, וכל הכבוד לפקיד היערות חגי שניר, ששמע את הצדדים ואת טיעוניהם והכריע למען מי שראויים לכך.

א) כי הראשות מקדמת צורך ציבורי שאין עליו עוררין (בית ספר), ושלכעורה עשוי להצדיק את "ההקרבה" של העצים. ויחד עם זאת, פקיד היערות הבין שכריתת העצים איננה מחויבות המציאות. ושיש בהישג יד שתי חלופות ברות ביצוע להקמת בית ספר, שאינן מצריכות הקרבה של שירות ציבורי אחד, כדי לקבל שירות ציבורי אחר. ב) כי הוא הבין את החשיבות המיוחדת של העצים לאיכות החיים של תושבי השכונה הספציפית - שהינה מבין השכונות העירוניות הצפופות והצחיחות במדינה. ובכך הוא העביר מסר ברור, לגבי הצורך לשמור מקום לעצים ולגינות ציבוריות במרחב העירוני המצטופף. ג) כי הוא קיבל החלטה לעמוד על עיקרון ההגינות, ולא התקפל לנוכח התעצמות לחצי הפיתוח והתחרות על הקרקע, גם כשהגוף הלוחץ הוא העירייה החזקה במדינה. פקיד היערות נדרש לדילמה מורכבת, שכמותה אנו צפויים לפגוש ככל שמרקמים עירוניים נוספים יגיעו לצפיפויות כאלו (ואף גבוהות יותר).

יש עודף בתי כנסת בכל ת"א ואפשר לקחת אחד מהם לצורך בית ספר.