כל מה שחסר לי כאן, הוא קביעת סכום הכנסות מינימלי להחלת הדברים על חברה (מכל סוג). הכל צריך להשאר כמו שהוא למעט חברות שהכנסתם עוברת תקרה מסויימת (שצריכה להיקבע ע"י יוזמי החקיקה הזו במידה ואופן מקצועיים ובהתבסס על "רף המרמה" שהמדינה תהיה מוכנה לסבול לטובת צמיחת המשק). ובשוליים - סיסמאות כלכליות הן נחמדות, אבל כל מה שמי שיכול לא משלם, משלם בסוף מי שלא יכול. כלכלת "מדינות הדרום" שהתבססה על עבדות, "נפלה" כשחדלה הזכות להיות בעליהם של עבדים. זה לא תרם רבות לצמיחה, אבל זה סידר את "השכבות התחתונות של פירמידת הצרכים של א. מסלו" לרוב בני האדם שם - באמריקה הצפונית הגדולה. זה לא נוח, אבל מתחייב. זה מקטין במידה משמעותית את הקיפוח היחסי ומקטין את הסיכוי למרידות ומהפיכות. אז נכון, במקום 3 פעמים בשנה לצאת לחופשה בעולם, תהיינה רק פעמיים וג'יפ עירוני חדש לבת, יהיה פעם ב- 3-5 שנים ולא פעם בשנה... כן, אני במקרה הזה - "נציג הפרולטריון" :-) . לחיות בכבוד, לא להתעשר ומהר.