1.היה דווקא מדבר הרבה מילים גדולות בזכות היתרונות שיש לחברה, רק שאף אחד מהעובדים בפועל לא היה מודע לדברים האלו-כי הם לא היו קיימים פשוט. 2.היו התפטרויות כל שני וחמישי כי הבוס לא נלחם עבור הרעיונות של העובדים-החל מדברים פשוטים ביותר. 3.ממש לא סמך על הצוות. כל שניה בדק מה כל אחד עושה-כולם בזבזו זמן מולו בלהסביר מה עושים מבלי שהיה נשאר זמן לעשות. 4.כל שני וחמישי החליף את כיוון הפעולה מול הלקוחות-חוזים שכל הזמן אמר להמשיך לדחוף-כשהגיע רגע החתימה אמר לבטל... 5.לא הקשיב ולא נתן פידבק על הצעות. צוות אחד לקח למסעדות ואת הצוות האחר רק צעקות... 6.היה עושה חדר עינויים מוקפא אם רצה לצלוב עובד שלא אוהב מזגן-בשביל להוציא ממנו הודאה בכישלון-למרות שהוא לא היה אשם בו. תחלופה בשנה של 60% מהאנשים.אומר משהו לא?

אולי נכון יותר לגבי מנהלים יותר צעירים (ומנהלות יותר צעירות): אגו מוביל אותך. אתה מחפש רק חיילים בינוניים ולא אנשים מבריקים. אתה מחפש מי שיתחנף אליך וישרת צרכים שלא שייכים לחברה, לביצוע המשימות ולעבודה השוטפת. אתה מקדם עובדים ביחס לכמה הם מלטפים לך את האגו ולא ביחס לכישרון שלהם ואתה מאוים מאנשים מבריקים ומוכשרים. גם אלה שמוכנים לספוג את המשחק- ולהתחנף- רוצים לברוח ומחפשים עבודות אחרות.

אין לך מושג איך לבצע את העבודה. קיבלת את התפקיד בזכות קשרים. האגו שלך לא מאפשר לך להודות בכך ואתה דורש ציות עיוור ומוחלט, גם כאשר המשמעות של ציות שכזה הוא נזק. הפער בין השכר שלך לזה של עובדיך עצום ללא שום הצדקה. איך שהגעת פיטרת את העובדים הכי טובים בצוות כי אתה פוחד מתחרות. בהחלט הבהרת לכולם מה אפשר להשיג בעזרת עבודה קשה ונאמנות. עכשיו כל מי שנשאר מחכה לקריסת החברה. הלוואי שתמות.