ההוצאה על המטפלת לא אמורה להיות מחושבת רק מתוך משכורת האישה מכיוון שהמטפלת איננה עובדת רק של האישה. לילד יש גם אבא, האחריות היא משותפת ולכן ההוצאה על המטפלת של הילד היא משותפת וצריך לחשב אותה מכלל שתי המשכורות ולא רק "משכורת האמא תלך למטפלת אז זה לא משתלם". מעבר לזה, המשכורת היא לא הכל כי כשאמא עובדת היא גם שומרת על רצף עבודה, קשר עם עולם העבודה, חיסכון פנסיוני, צבירת נסיון וותק ובעיקר מימוש עצמי ולא כמו שתאר האבא כאן שלא היה לו עם מי לדבר ולא היה לו מה לעשות מלבד להיות עם תינוקות. הערה נוספת - הנשים ש"הלוואי שבעלי היה מסכים" הן לוזריות כי הן מחכות שהוד מעלתו יסכים לוותר על החיים הנוחים כרווק ויבוא להחליף חיתולים. זה לא יקרא. הן צריכות לדרוש ממנו בשם היותו חצי מההורים, שיעשה גם חצי מהמטלות ושאין שום סיבה שיניחו שבגלל שהן נשים, הן האחראיות על הבית והילדים (והוויתורים הרבים).

מערכת המשפט הישראלית היא פמניסטית רדיקלית ומאמינה שתפקיד הגבר הוא לספק את כל רצונות וצרכי האשה. השופט לא יתעניין בזה שאין לך קריירה ושהיא מרוויחה פי 10 ממך. אתה עדיין תשלם לה מזונות של אלפי שקלים בחודש או שתשב בכלא. והילדים יהיו אצלה. תרצה תטפל בהם, לא תרצה תארגן מטפלות ותלך לעבוד. אתה לא תראה אותם בכל מקרה יותר מפעם בשבוע. מזונות בישראל הם תמיד מהאב לאם לא משנה במצב הכלכלי ומי מגדל את הילדים בפועל, גם במשמורת משותפת האב משלם מזונות כמעט מלאים + מדור + שאר העברות כספים מהגבר לאשה. משמורת לעומת זאת היא תמיד לאשה, משמורת משותפת נדירה גם במקרה שהגבר הוא זה שגידל את הילדים, ואין דבר כזה שגבר יקבל משמורת מלאה כל זמן שגרושתו בחיים. מערכת המשפט תעביר את הילד למשפחת אומנה לפני שתעביר אותו למשמורת גבר.

לי אישית, להיות תקועה בבית לשנים לא ממש מתאים. כרגע החלטנו אני ובעלי במודעות מלאה, שהיות ואני בהריון מתקדם ולא מצאתי עבודה עד כה, שאני אשאר בבית עם הילדה כשתיוולד עד גיל חצי שנה ומשם אחפש עבודה אפילו בחצי משרה כדי שאוכל לעסוק במקצוע שלמדתי אליו באוניברסיטה (אני שוקלת אפילו בחופשת לידה אחרי שהילדה תגיע לגיל 4 חודשים לקחת קורס מקצועי בתחום). כרגע, בעלי מתמחה באסף הרופא ועושה הרבה תורנויות כך שזה הגיוני שרוב הנטל בבית יפול עליי. אין לי בעיה עם זה. מה שהקל עלי את ההחלטה הייתה הידיעה שיש לי קצבת נכות בתור לקויית שמיעה שתגדל כאשר הילדה תיוולד ל2000 שקלים, כך שאוכל קצת לקנות לבית ולפנק אותה ולא להיות תלויה לחלוטין בהכנסה של בעלי. אבל שוב, אני לא רואה את עצמי נתקעת לשנים בבית. ראיתי את אימא שלי עד שנות ה40 לחייה שהייתה בבית וכשרצתה לחזור לעבוד נתקעה כמטפלת לזקנים והיא ממש מתחרטת שלא מצאה עבודה במשהו שמעניין אותה.

בעולם כלכלי נורמלי, לא היו מאלצים אותנו לעבוד 10 שעות ביממה ולוותר על הקטעים הטיפשיים האלה של לפתח את עצמנו, את הקשרים הזוגיים החברתיים והמשפחתיים שלנו, ולגדל את דור ההמשך שלנו. אבל לא, זה פשוט לא הגיוני שלאדם תהיה משפחה! מה הפלא שרבים כל כך, כל כך לא מאושרים.

יש לי לפחות 4 שעות פנויות בבוקר,אחרי שהילדים בגן, הולך לחדר כושר, גולש גלים , מנמנם, רואה סרט. אחרי הצהריים קצת יותר קשה. שאני חושב על חברים שלי ,במשרדים, מול מחשב, עבדים של טייקון או של ממשלה שמתעללת בהם, ליבי נחמץ. אני חי בצניעות, מבלה עם הילדים, ומשתדל לחיות כל יום הכי טוב שיכול. מי יודע כמה זמן יש לנו פה.

אדם שנמצא בבית ומגדל את ילדיו ומטפל בכל ענייני הבית הוא עובד בבית זאת עבודה במשרה מלאה לכל דבר. כנ"ל אשה שנמצאת בבית עם הילדים היא עובדת בבית ולא פחות קשה. זו דעתי.

מטורף , פשוט מטורף הגבר שעושה ילדים עם אישה ישראלית , על פי משנת חוקי הגזע הדרקוניים נגד גברים בישראל

גידול ילדים זה לא מספיק. צריך גם תחום עניין אישי, ורצוי שזה יכניס כסף. ולנקות את הבית ולעשות כלים - גם עוזרת יכולה. וכשהעוזרת מנקה - אותו הורה שנמצא בבית עובד בחדר העבודה שלו. (ואני מדברת מניסיון, כמובן.)

ולגופו של עניין. ארוגנים פמיניסטיים תומכים בשיוויון בין שני המינים ובזכות לבחור. אם האישה בחרה להיות עקרת בית על חשבון קריירה - מתוך הבנה שזה מה שהיא רוצה ולא נכפה עליה על-ידי החברה הפרימיטבית מכריחה אותה לשבת בבית, לטפל בילדים ולבשל ולנקות לבעל השולט בכסף - הרי שזה בסדר גמור. אם שני בני הזוג החליטו על כך, אין כל בעיה עם זה. וגם במקרה ההפוך - מצב בו שניהם החליטו כי בת הזוג תעבוד ותפרנס ובן הזוג יטפל בילדים -אף הוא מצויין. כל עוד זה ב-ה-ס-כ-מ-ה ומתוך כבוד הדדי. השנאה לארגוני נשים מעוורת אותך - ועוד כמה אפסים כמוך שכל גבריותם מתמצאת בלרדת על נשים וארוגני נשים. אינכם מגיעים לקרסול של הבחורים מהכתבה שהיו מספיק גברים כדי לא לפחד מאישה עובדת, מפרסנתץ ולהפוך להורים במשרה מלאה.

לא תהיה מודאגת בקשר לבטחונה הכלכלי. הבעיה מתחילה שגברים מגלים שהם רוצים להיות "אבות מסורים" רק במקרה של גירושין, כשבעת הנישואין האשה היא זו שהיתה המטפלת העיקרית בילדים והקריבה את הקריירה, הקידום והמשכורת שלה ע"מ לגדל ילדים ולטפל בבית בעוד הגבר צובר עוד ועוד כוח ובטחון כספי שסייעו לו להפעיל לחץ באמצעות טרור כלכלי על האישה בעת גירושין. במקרה שבו היוצרות יתהפכו באמת ולא רק כשגברים ירצו לסחוט נשים במקרה של גירושין- לא תהיה בעיה עם גברים שאחרי הגירושין מגדלים את הילדים וחיים ממזונות שהאשה משלמת להם. הבעיה- איזה ארגון גברים ירים את הכפפה ויתחיל לעודד הפיכת יותר ויותר נשים למפרנסות עקריות ואת הגברים לעקרי בית?

ומי יוצא לעבוד או למי משרה מלאה ולמי משרה חלקית. מה שצריך זה שני הורים שלמים עם עצמם המגדלים ילדים באושר!

אבא משקיע, בין ככזה שמחליף את אשתו, או מקצר את יום העבודה שלו כדי להיות עם המשפחה, יוצר קשר טוב עם הילדים, דבר שמביא אותו, במקרה של חס וחלילה גירושים, להיות מוכר כבעל קשר טוב עם הילדים, שזה אומר לכל הפחות הורות משותפת, שזה אומר הרבה פחות מזונות "ילדים", שזה אומר הרבה פחות בטחון כלכלי לאשה, במקרה של גירושים. התוצאה: ארגוני הנשים פמיניסטיות אינן יודעות איך לאכול את התופעה של אבות משקיעים. מצד אחד, הן אלה שתמיד הטיפו לכך. מצד שני: האשה מקבלת, כתוצאה ישירה של אותו אבא משקיע, פחות מזונות ילדים במקרה של גירושים, כי קרוב לודאי שתיפסק הורות משותפת, לכל הפחות. לא לחינם לא תמצאו מצד ארגוני הנשים כל הודאה בקיומם של יותר ויותר אבות טובים בכל קנה מידה, ובוודאי שלא תמצאו כל פירגון או מילת ברכה על כך. מביך למדי.

תגובה מס' 1"נולדה" אצל אדם חסר בטחון אישי. מידע אישי - מרצה בכיר באוניברסיטה העדיף להשאר בבית ולגדל את שני ילדיו בעוד בת זוגו עושה חיל בעבודתה.

הלא גם עקרת הבית איננה עקרה אלא עיקר הבית

עם גבר מגדל ילדים - זה מביך... תעשו מה שבא לכם ותגידו את האמת, הבושה הורדת אותכם והורגת אנשים אחרים שיש לנם פחות אומץ לקבל החלטות בחיים - חוץ מלהיות "גברי" ולעבוד עבור אחרי. לפחות ילדים זה משהו שמניב ועושה טוב, העבודה שלכם ממש לא.

פרימיטיבית בדעותיה תדעי שעבודה וקריירה הם לא העיקר בחיים ובטח לא אצל כולם. אם הדברים נעשים מתוך בחירה ואת שלמה איתם וזה מתאים לשני בני הזוג ניתן להעביר ככה חיים שלמים ובהמון שמחה ואהבה. יש המון סיבות להפרד ולא צריך תירוצים לכך, אם בן זוגך לא מוצא בך עניין או לא נמשך אליך אז מקרים כאלו רק יגבירו את הבעיה ויביאו לפרידה. אם יש אהבה ותמיכה ושיתוף ועניין אז חיים בכיף. מאחל לך חיים טובים עם בן זוגך גם כאשר יתקדם בעבודה או אפילו אם ישאר בבית ואת תצליחי בקריירה אבל כנראה הוא יעזוב אותך מסיבות אחרות ואפשר להבין אותו!!!

נשים חושבות שתפקידו של הגבר לפרנס אותן ואת ילדיהן.

כמו שריפת החזיות בשנות השישים,כך גם היום,לא יעזור שום דבר,הטבע החליט את שלו.הפמניזם טוב ויפה,עד אשר יש מי שרוצה להפוך את היוצרות.אפשר יהיה לחיות בשלום רק עם שיתוף פעולה מלא,ומיצוי הפוטנציאל של כל אחד מבני הזוג,במסגרת האילוצים המשפחתיים..מי שמחליט להקים משפחה,חייב להבין ולהשלים שיש לזה מחיר אישי לא קטן.

מהנסיון שלי, אני יודעת שאי-אפשר שבני-זוג ינהלו קריירות מושקעות ובמקביל יגדלו ילדים וינהלו בית באופן מושלם. דבר אחד בא על חשבון דבר אחר. הילדים זקוקים לנוכחות ולהשקעה, ניהול וארגון הבית זקוק לנוכחות והשקעה וקריירות זקוקות לנוכחות והשקעה. יש משפחות שבהן יש סבתות שלוקחות על עצמן גם טיפול בנכדים ועזרה בארגון הבית, ואז בני-הזוג באמת יכולים להשקיע רב זמנם בקריירות תובעניות. אצלנו אני ובעלי עובדים במשרות מלאות. אני מוציאה את הבת שלי מהגן קצת לפני 17:00, מנסה להיות איתה וגם לארגן את הבית במקביל. אז הבית שלי לא ממש מסודר. לעיתים קרובות אנו אוכלים אוכל קנוי. אין לנו זמן לחברים ואין לנו זמן לעצמנו. הבית זקוק לשיפוץ ואין לנו זמן להקדיש לכך. יש לנו כסף. אין לנו איכות חיים.

בגלל שעדיין כרגע הילד הולך עם האמא אוטומטית והאבא הופך לכספומט מזונות, מה הולכים לעשות כאלו אבות? במקרה הטוב משמורת משותפת + מזונות שאין להם כי הם לא עבדו בשום מקום בשנים האחרונות.

נכון, לא כל אחד יכול פשוט לקחת את הרגליים לעזוב קריירה. אני בעסק שיכולתי להתפתח כעצמאי במגבלות הזמן שלי, ולא כל אחד יכול לעשות את זה. ותאמינו לי שרעדה לי היד כשסגרתי את דלת המשרד מאחורי ולא ידעתי מה יהיה. אבל העקרון הוא שמנחה - בסופו של דבר יש לנו זמן מוגבל על האדמה. ההחלטה צריכה להיות עבור מי לתת את הזמן הזה - למעסיק או לעצמך ולמשפחה שלך. התוצאה היא שיחסית לאבות אחרים המשועבדים במשרד שלא רואים את הילד גדל ומתפתח, זכיתי להיות איתו בכל שלב בחייו הצעירים והמלבלבים. גם הקשר עם אשתי התחזק מאוד.

אפשר גם לעבוד וגם לגדל ילדים. אף אחד לא אמר שילד שנמצא בגן ובצהרון עד 4 / 4 וחצי גדל רע! אותו אב יכול לקחת עבודות עצמאיות כרואה חשבון , לשמור על הפרסטיז המקצועי, להמשיך להיות רלוונטי ועדין לעבוד עד 4 וחצי - אפילו מהבית. אפשר גם לקחת עזרה בבית יומית - ממש לא סיפור יקר. תמיד זה בקיצוניות - אחד לוקח משרה אינסופית ואחד הופך לעקר/ ת בית. לא מבינה את הקיצוניות הזאת! אני חושבת שהילדים עבור מי שבוחר להיות עקר/ת בית הם למעשה תירוץ לפרישה ממסלול החיים הבוגרים. זה בסדר, אם מכירים בזה - אבל להגיד שזה בגלל הילדים, זה בעצם להפיל עליהם אחריות לבחירות שלך בחיים. אישית אני חושבת שהסיכוי של נשואים בהם האישה תהיה קריריסטית ברמה של מנהלת מחלקה בבית חולים בעוד שבעלה הוא עקר בית - נמוכים מאוד . בסופו של דבר היא תמאס בו ותראה בו כלומניק. זה נכון גם הפוך לגבי מצב בו זה הגבר הוא הקריריסטי - אבל אחת כמה וכמה כאשר זה בניגוד לנורמות החברתיות. אני מכירה זוג שהוא התקדם למנהל מחלקה והיא נשארה עקרת בית קטנה - והוא פשוט הפסיק לראות בה שותפה ומישהי שוות ערך. היא נשארה תלותית וילדותית וסופו של דבר שבאזור גיל 60 הוא עזב אותה לטובת אחות צעירה, והיא שהיתה תלויה בו להכל - נשארה לגמרי לבד, מחכה שהוא יחזור אליה (מה שבחיים לא יקרה). מכירה מישהי שחיה מצוין עם בעלה היום אחרי גיל 60 - אבל במבט לאחור מצטערת על השנים שביזבזה כעקרת בית במשרה מלאה, וחושבת איך היא עם כל היכולות שלה - נמצאת היום במצב שאין לה שום דבר להתפאר בו במבט לאחור. אפשר לאזן בין ילדים בית והצורך שלנו להתפתח כאדם בוגר. עבודה זה לא רק כסף - זה גם התפתחות אישית. חבל שאנשים מבוגרים בוחרים בקיצוניות ומוותרים על זה.

זה מה שהנשים רוצות שתהיו , גברים סמרטוטים.