שש שנים אחריי ואני (18) ממש לא רואה שינוי בכמות האנשים שקוראים וקונים היום ולפני שש שנים...

בורדרס האמריקאית הענקית קרסה וגם בארנס אנד נובלס בצרות ושם אין שום חוק ספרים. רק ישראל, עקב היד האחת שעושות הוצאות הספרים עם הרשתות, מפגרת בשנות אור אחרי העולם בכל מה שקשור לספרים דיגיטליים, אבל זה מצב זמני. ברגע שהספרים הדיגיטליים יכנסו הספרים ימשיכו לכתוב והוצאות הספרים ימשיכו לעסוק בצדדים האמיתיים של הספר - עריכה, הגהה, עיצוב ושיווק, אבל רשתות כמו צומת וסטימצקי יקרסו וזה מה שבאמת מפחיד את שומר מצומת ואת בראל מסטימצקי. גם הדאגה לכאורה של שומר לסופרים הצעירים היא בלוף גדול. הספרים הדיגיטליים מאפשרים לכל אחד שירצה בכך להוציא ספר, גם לסופר צעיר. אמאזון וחברות נוספות מאפשרות להוציא ספרים בהוצאה עצמית ולהעלות אותם לחנות שלהם. "50 גוונים של אפור" הוא ספר שלא היה לו שום סיכוי להצליח בדרך אחרת. צומת וסטימצקי חיים על זמן שאול והם יודעים את זה.

החוק ניבזי, אידיוטי, ונראה כמ קונספירציה עלובה של צרות עין. זוהי פגיעה בציפור הנפש של הציבור.. ספרי מדע פופולרי ודעת , ספרות חדשה מהעולם והארץ נכנסה לכל בית בישראל. את הקריאה תחליף הטלויזיה עם תכניה העלובים והמעליבים. חוק זה הוא פיגוע באינטיליגנציה ובאיכות החיים תרתי משמע,להמוני העם ולסופרים עתידיים . אם לא המבצעים מי היה מכיר את ספריו של בני לאו, של אשכול נבוא , ד"ר שפירא ועוד רבים וטובים מאוד.

וזאת לאור נפילת המכירות בכל הרשתות הגדולות של הספרים, ככה שבמקום להדפיס על הספר מחיר של 90 שקלים ולמכור במבצעים, הם מראש ידפיסו עליו מחיר יותר ראלי של בין 35 ל-60 שקלים וימכרו ללא מבצע. אבל צריך אורך רוח, ולא לרוץ לקנות "רבי מכר" במחירים מופקעים רק כי (למרות הבכי והנהי על המצב הכלכלי) אפשר. בינתיים הספריות העירוניות וחנויות הספרים שמוכרים יד שנייה ירוויחו לקוחות מחדש.

בשנים האחרונות נהוג לדבר בדיון הכלכלי-ספרותי על "הסופרים", כמו הייתה אוכלוסיית הסופרים מיקשה אחת. אין אלה פני הדברים. מרחב הסופרים מורכב מסופרים יחידים, אך אלה נחלקים לקבוצות מובחנות עם מאפיינים ברורים ואינטרסים שונים במובהק. מניסיון אישי ומהיכרות עם התחום (עורך ראשי בהוצאת ספרים שולית-יחסית, חצי-דוקטורט בתחום הסוציולוגיה של הספרות הישראלית וסופר בתחילת הדרך), אני מתרשם שאבי שומר צודק בכל הנוגע לסוגיית הסופרים הצעירים, או "סופרי הביכורים", שהאינטרסים שלהם כקבוצה אינם דומים כלל וכלל לאלה של אוכלוסיית "הסופרים" המדומיינת בדיון. מה הם האינטרסים הבולטים של הסופרים המתחילים? 1. קיום כסופרים. האינטרס הראשון, הטרום-כלכלי, והלא מובן-מאליו של כותבים בתחילת הדרך הוא פשוט: קיום. קרי, דיאלוג עם עורך, הופעה בדפוס, קבלת כרטיס כניסה והשתתפות במשחק. ולכן, כותבים מתחילים זקוקים למו"לות שמסוגלת ומעוניינת לקחת סיכונים מחושבים, ולעיתים אף הימורים (לעסק של המו"לות יש הרי מאפיינים עמוקים של קזינו, אומנם קזינו תרבותי). ברגע שהאילוצים על המו"לות הם כאלה שלוחצים אותה ללכת על בטוח, להעדיף את הקיים (לחלוב בחוזקה את הפרות המניבות, מה שדרך אגב עשוי לגרום לדלקות) על פני החדש המתדפק על הדלת, על פני נטיעת אילנות שיניבו לשנים רחוקות יותר, אך סביר שמכּותבים לא-מועטים תישללנה זכות ההשתתפות ו"זכות הכישלון", החשובות כל כך לשם התפתחות המרחב התרבותי כולו. בעניין זה אפשר להזכיר, למשל, שאתגר קרת ואשכול נבו, כדוגמאות בולטות, לא באמת התגלו לקהל הרחב – כמו שאולי נדמה היום – בספרם הראשון, אלא מתוך ההתפתחות שהתאפשרה לאורך זמן. כמה כותבים יזַרקו מראש מהמשחק במצב החדש? בחינה כמותית פשוטה תראה זאת, אך דומה שלמעשה קבוצה כזאת אכן נזרקת מראש, ובניגוד לאינטרסים של קבוצת הסופרים החדשים, או סופרי הביכורים (קבוצה שהצטמצמה/צומצמה). 2. בניית לקטוראט, הגעה למעגל קוראים. מלבד כותבים ספורים – בעלי יומרות מסחריות ויכולת יישום – האינטרס של סופרים מתחילים כלל וכלל אינו הרווח הכלכלי הזעיר שהם עשויים להפיק מהמכירות המצומצמות (החזר שלא מתחיל להתקרב למידת ההשקעה), אלא תחילת בנייה של מעגל קוראים המחובר אליהם ככותבים, דיאלוג פומבי מול הביקורת הספרותית בעיתונות ודיאלוג עם קוראים ממש (עצם הידיעה שמישהו קורא אותך עשויה בעצמה להתמיה והיא בעלת משמעות רבה). את המעמד הזה חוויתי לפני שנים אחדות, עת פרסמתי ספר ביכורים בהוצאת ספרים מוערכת (אוותר על ציון שם הספר). הספר הוצע למכירה במחיר קטלוגי של 78 שקלים. הרגשתי אז שהספר מוסתר מהקוראים מאחורי חומה בלתי-עבירה, שהוא נמצא בתחרות חסרת-סיכוי מול החדש – וגם מול הישן – של מאיר שלו וספרים אחרים שנמכרו במחיר זול ממנו (גם במחיר זהה התחרות הייתה חסרת-סיכוי), ושאינו מקבל הזדמנות אמיתית להגיע למעט הקוראים הטבעיים שלו, וזאת למרות ביקורות אוהדות שפורסמו בכל העיתונים. התגובה האינטואיטיבית שלי באותה עת הייתה פנייה במכתב נרגש לאבי שומר עם בקשה שהספר יוכנס למבצעים, על-מנת שיוכל להימכר במחיר מאפשר. לשמחתי, אבי שומר נענה לבקשתי, והתוצאה הייתה תזוזה וחיים לספר. כצפוי, הספר לא הפך לרב-מכר ואני טרם התעשרתי מן הספרות, אבל התחלתי לקבל מכתבים מקוראים שלא הכרתי, ונוצר דיאלוג שאני מרגיש שהיה חשוב להתפתחותי ולביטחוני ככותב; דיאלוג שאך סביר שהצטמצם בעבור הסופרים החדשים שבתחילת דרכם כעת (המעטים יותר שיזכו להזדמנות הזו). כמובן שניתן לטעון שסופרים של אמת יעברו כל שדה מכשולים שיעמוד בדרכם ויגיעו בסופו של דבר, ולמעשה אני מאמין שזה נכון במקרים רבים. ואולם, איני בטוח שהגדלת הקשיים והמכשולים הקיימים ממילא – לכדי התעללות-כמעט בעתודת היוצרים האמיתיים של התחום – הינה דבר נכון או מועיל. לעניות דעתי, כדי למנוע נזק לספרות ולתרבות לטווח הרחוק, החורג מעבר להיבט הכלכלי, יש לתת את הדעת בהקדם על סוגיית הסופרים הצעירים, ואף לשקול לבדוק את השלכות השינויים בהיבט הזה – שקולו וניראותו חלושים מטבע הדברים – עוד בטרם יסתיימו שלוש השנים של הוראת השעה.

ספר שרכשתי ביריד הספרות העצמאית. ספר מדהים בהוצאה עצמית של סופר שניסה ולא הצליח להגיע לחניות הציעו לו מחיר שהינו פחות ממחיר הדפסת הספר. אולי כעת יהיה שינוי וספרים ימכרו על פי עניין ולא ע"פ המו"ל שלהם. בהצלחה לכל הסופרים העצמאיים.

החוק חל על כל ספר חדש שיוצא, בין אם הסופר ישראלי ובין אם הספר מתורגם. וכמובן שהמבצעים כיום הם גם על הרבה מאוד ספרי מקור.

ככה מעצבים הסוציאליסטים את דעת הקהל.

מה זה ה״איומים״ האלו שלא יהיו יותר מבצעים על הספרים? פעם אחרונה שנכנסתי לחנות רוב הספרים במבצע בכלל לא היו של סופרים ישראליים. על אלו החוק לא חל - כך הבנתי, אני מודה שלא קראתי את החוק. אז מי מונע מהרשתות להמשיך למכור ספרים כאלו במבצעים?