וזו אסטרטגיה מוכרת של שחקנים לאורך שרשרת הערך. מודל הכוחות התחרותיים של פורטר בוחן האם יש סיכוי שספק של החברה או לקוח שלה ילך קדימה או אחורה בשרשרת הערך ויהווה איום.

לא למדתי כלכלה, אבל שמעתי על פורטר. עכשיו קראתי בזכותך והחכמתי טיפה. עם זאת, מעניין אותי יותר ברמה הפרקטית, איך מגיעים למצב כזה, שבו אני כיצרן יודע שטכנית אני יכול להתחיל לייצר מוצרים מהסוג שאחד הלקוחות שלי מזמין ממני, אבל אני חושש שמא אאבד אותו. האם ההחלטה להתחרות בלקוח שלך נובעת ממו"מ שכשל או שהיא בכלל זו שמובילה למו"מ (שהתוצאה שלו היא או נטישת הלקוח או נסיגתך מהרעיון תמורת שיפור התנאים מול הלקוח)?

אפרופו, מישהו (עם נסיון) מוכן להסביר איך בכלל פונים למהלך של תחרות בלקוחות שלך, כמו שפוקסקון עושה עכשיו? איך זה בכלל אפשרי?