לקחו כלי סופר חשוב ואפקטיבי מתחום הספורט, ושוב, כמו בעבר, מנסים להשליך אותו על עולם העסקים בצורה כושלת. ספורט, במיוחד ספורט אמריקאי, עובד תחת חוקים ברורים - ספורטיביים ומסחריים. הקבוצות שמשחקות אחת מול השנייה פועלות תחת אותם חוקים. לכולם אותן תלבושות, אותו כדור ואותו מגרש. תקרת שכר ודראפט (בחירת בוגרי קולג' ע"פ הגרלה שמבוססת על מיקום בליגה) הן חלק מהדוגמאות שהומצאו על-מנת לחתור לשיוויון הזדמנויות. בעולם העסקים והטכנולוגיה זה לא כ"כ, אלא בדיוק להיפך - חברה תצליח ותשרוד לאורך זמן בזכות זיהוי שווקים חדשים, בידול וכד'. השוואה מטומומת

Earnix הישראלית עושה בהצלחה מרובה משהו דומה מאד בתמחור מוצרים פיננסים קצת כמו סופר-דריביטבס הכורה לטובה, אבל נדמה לי ש-Earnix עושה את זה טוב יותר.

כמתכנת (ממורמר) שעובד בחברות היי טק הרבה שנים: 1. הרגשת 1984 קצת מפחידה אבל זה עדיין עדיף על "סיגי מכח אדם" שחושבת שהיא יודעת איך תשתלב בחברה על סמך השאלה המתוחכמת "מה הן החולשות שלך?". 2. נכון להיום למנהלים יש מושג מאוד חלקי לגבי התרומה האמיתית של כל עובד לחברה. יש נטיה להערכת יתר של אנשים חברותיים במיוחד גם אם הם נפלים מקצועיים. במיוחד אצל ישראלים יש רצון להעדיף "חברים של אחרי שעות העבודה". מקצוענים שהם גם ביקורתיים נדחקים לשוליים. 3. תפיסת הלויאליות בישראל היא חזקה ומעוותת. במקום לצפות מעובד להפגין לויאליות לחברה ולפעול לטובתה מצפים ללויאליות בין העובד למנהל שפירושה אני אסתיר את הכישלונות שלך ואתה תסתיר את הכישלונות שלי. מדידה מדעית עשויה לצמצם את התופעה.

והכסף לא סופר אפאחד

אז העתיד נראה מאוד מזהיר

מאוד מסכים עם 14. מה שמתואר בכתבה משטיח אותנו. שוכחים שבכל סיטואציה אדם אחר יכול להיחשב כבעל היעילות המקסימלית- בהתאם לאינטראקציה שיש לו עם הסביבה, התרבות הארגונית הקיימת והמשימה המבוקשת. הם שכחו מדדים לבדיקת איכות התוצרים ולא רק הזמן שלוקח לסיימם.

לצערי, הייתי במבחנים הרדודים של הפסיכולוגים. חוסר מעוף , מחפשים תבניות ובמיוחד בארץ מאתרים את האנשים האגרסיביים והלא מעניינים בעליל. וזה לא יעזור להתעטף במשחקים. אני מוכן לחתום שרוב היזמים והמנהלים המוכשרים לא היו מצליחים המבחנים האלה. כל הרעיון הוא שאנשים מוכשרים באמת הם מחוץ לשיטות וסקאלות. הטובים הם חריגים באופנים מפתיעים שלא ניתן להכניס למדדים ותבניות.

פרוטקציה \ קשרים \ קומבינות יותר חזקים מכל דירוג אפשרי

אני מת על אנשי מדעי החברה, טיפשים מכדי להבין משהו בצורה ישרה, ועושים יותר נזק ממדען אטום :(

יותר ויותר חברות גילו ומגלות את ה'סוד' החשוב מכל - עובד טוב מגיע דרך חבר אחר שנמצא כבר במערכת . כולם יודעים שחברות ההשמה אינן מספקות את הסחורה אבל ממשיכים איתן כוון שזה מקל על החיים ומכסת"ח את מקבלי ההחלטות . תוצאות טובות לא מגיעות מחברות ההשמה . אותו הדבר עם הדברים החדשים שיש בכתבה הזו . כולם שוכחים (או רוצים לשכוח) כי עובד הוא בן אדם . מבדקים סטאטיסטיים לא נותנים ראיה לטווח ארוך על פרופיל האדם העובד

המגיפה הבאה של האנושות תהיה שילוב של חרדה ידיכאון. יתכן שיש יתרון בשיטה המתוארת בכתבה, בה יאותרו המוכשרים על פני בעלי הקשרים. אבל המחיר של אובדן החירות האישית הוא מחיר כבד, שאת תוצאותיו נראה בשנים הקרובות. האדם הקטן יחוש שהוא מאבד שליטה על חייו. מאבד את יכולת הבחירה, שמישהו מחליט עבורו. שמישהו תמיד יודע לפניו מה הוא ירצה בעוד רגע לעשות. היכן הוא היה מה הוא עשה, לאן הוא ילך עוד שעה. החיים מאבדים משמעות. אנשים בסוף יתמרדו. באירופה כבר מבינים את הסכנה - אצלנו בדיוק ההיפך - הנה רק עכשיו התפרסם שעריית ראשל"צ עומדת לרשת את רחובותיה (או את חלקם לפחות) במצלמות.

אצלנו רק לקקנים ומקושרים זזים בחברה. פראירים כמוני שיושבים ועובדים בשקט ובקצב לא נספרים. אם יהיו כלים אובייקטיביים, חיצוניים להערכת תרומה אז נראה לי שזה עדיף. מי שלא מבלבל את המוח ובא לעבוד לא צריך לחשוש.

שעוסקות בזה.

ובלי הלימודים המיותרים עם סף הקבלה הבלתי אפשרי... צודק הבחור שאמר שהטכנולוגיה שלו תחליף לימודים.

פעם יכלנו להיות מי שאנחנו, לעשות, לחשוב, לעבוד ולנהל חיים מחוץ למיין סטרים, אבל בה בשעה להיות חלק אינטגרלי מהכלל. מיום ליום הממסד סוגר על כל תחום חיים ונעשה שימוש ב'טכנולוגיה' לכאורה תמימה, ידידותית ויעילה לפקח, למדוד כל סטייה, לעקוב ולתייג כל פרט בחברה. כבר רואים שהחברה של מחר תהיה טוטליטרית, אכזרית לא שוויונית בה כל חריג יורחק וידון לחיי עוני ורדיפה אם יתויג כ'אאוטסיידר'. אפילו פשע כמוצא אחרון כבר לא יהיה ניתן ליישום, כיוון שהמערכת לא תאפשר שום 'פרצות'.

שיטות אמריקאיות וטרנדים אמריקאיים כבר לא יעזרו לאמריקה שמתחילה את מסלול ההתרסקות. אין לאמריקה להציע לעולם שום דבר זולת רשע ורוע ובעיקר רדידות ורייקנות. ההתרסקות וחורבן היבשת כבר החלה...

סתם שקרים...

מה שיקרה זה מאוד פשוט יקומו חברות\ אנשים שיציעו בניית פרופיל מזוייף בכל האפליקציות אתרים ומדידות שונות שהוצגו בכתבה. מה שיאפשר לאנשים רגילים לעבור את כל מבחני הקבלה האלה ומשם הכל תלוי ביכולת הביצוע שלהם. מי שראה את הסרט "מה קרה בגטקה?" יבין על מה אני מדבר.

רוב התאגידים המפלצתיים של ה-20 שנה האחרונות מייצרים ערך אפסי לאנושות. ב-50 השנים האחרונות האנושות לא מתקדמת מבחינה מדעית; אנחנו נמצאים כרגע בשלב "מימוש הנכסים" של ידע שנצבר עד תחילת המאה הקודמת; חברות ענק מוכרות לנו מוצרים שאיננו באמת צריכים (אבטחת מידע, פייסבוק, גוגל וכל השאר אינם אלא בידור להמונים) ומפעילות לחץ עצום על האקדמיה להמשיך להיות בינונית ו"ללמד" רק מקצועות הנחוצים לאותם תאגידים. דבר זה הוא הגורם להתקדמות האפסית בכל המדעים ב-50 השנה האחרונות. כל עניין העובדים המדידים הוא רלוונטי רק בחברות המייצרות דברים עם אפס ערך מוסף. שום "מגע עם קולגות" לא יהיה רלוונטי ברפת המייצרת חלב או במעבדה בה עורכים בדיקות דם או באתר בנייה. במקצועות שמייצרים ערך "אמיתי" חשובה רק המקצוענות של העובד, כל עוד בני האדם יזדקקו לדברים "אמיתיים" כמו מזון, ביגוד, קורת גג, חברה, כלי רכב, מטוסים, בניינים- כל אותם צרכים שחברות האוויר אינן מסוגלות לספק- אינני חושש מהטרנד האמריקאי הטיפשי הזה. אמריקה אולי מדינה עשירה בכסף, אבל ענייה ביותר בתרבות אמיתית, אמנות אמיתית, מדע אמיתי וכו'.

מריטוקרטיה? כשמשווים את הביצועים שלי למנתח ב-NYU או לשאר בוגרי אוניברסיטאות עילית יקרות? ממש. לא רואה מה ההבדל לעומת מבחנים שקיימים כיום מלבד אפקט המגניבות - ״הי, תראו את האפליקציה שלנו״. ומי שחושב שפרטיות במקום העבודה קיימת היום, יש לי מילה אחת בשבילכם - פחחחחחח

איך מתחשק לי לקחת אלה ולחבוט חזק במאנייק שממציא את כל השיטות הארורות האלה. ועוד משהו: תוכניתן טוב, יודע לכתוב כמה שיותר קטן מצומצם ויעיל. מצד שני, אם מודדים אותי לפי תפוקה של שורות קוד, אין לי שום בעייה לייצר הרבה שורות קוד... ימבה שורות קוד. העיקר שהמדידות יהיו טובות..

א. יש פה תוכנות שמיצרות "מודל להצלחה" שמבוסס על כמה אנשים. יש רק מודל אחד של מצליחן? רק דרך אחת להצליח? התוכנה עושה בדיוק מה שהיא מתנגדת לו- מייצרת מודל אחד של איך מתנהג מצליחן, ומנסה לחפש אנשים שמתאימים למודל הזה. אבל בחיים האמיתים כולנו מורכבים מתמהיל של תכונות שהסה"כ שלהם יחד יוצר משהו גדול אחד. ב. אחוז גבוה מההצלחה תלוי בכימיה האישית בין העובדים ובין העובד למנהל , ואת זה שום תוכנה לא תנבא מראש בקיצור, מאד בעיייתי בשפה עדינה

עוד לא המציאו את המחשב שיכול לכמת את הפוטנציאל באדם, אם האדם אינו אמריקאי

יש בכתבה רעיונות טובים - למשל שעבודת צוות דורשת יכולות חברתיות ולא רק טכניות. למשל הצורך לתת צ'אנס לאנשים משכבות סוציואקונומיות נמוכות. אבל... עדיף שזה ייושם על ידי מראיינים אנושיים. יהיר וטיפשי לשטח הכל לתוכנה כמו "משחק מלצרות" או בדיקת אשראי. לגבי משחק מחשב, תסלחו לי אבל אני לא מאמינה שהוא יחזה מנהיגות, ראיה מערכתית, לויאליות, יכולת להיות השראה לאחרים וכו'. לגבי אשראי, הייתי תקופה בחובות בגלל שמימנתי לימודים לבד, ועוד תרמתי לפרנסת המשפחה. זה הופך אותי חסרת אחריות? אולי הפוך? ולגבי גודל שולחן ארוחת הצהריים - שיבדקו יותר לעומק מה הלך שם. כנראה יש שם גורמים עדינים יותר (לדוגמה בשולחן גדול קיבלו הזדמנות להחליף מידע עם צוות אחר).

לא מדבר עם אף אחד מקבל 45 אלף כל חודש

פעם הרוע האנושי היא קטן כי האדם היה קטן, היום בזכות הטכנולוגיה האדם גדל וכך גם היכולת להרע.

שמים על העובדים תגיות ועוקבים אחרי המיקום שלהם כל הזמן כדי לבדוק שלא הפסיקו לעבוד.

כי אני ראיתי את המטריקס. זה לא נראה כיף. אנחנו בדרך לשם.

כביכול הגישה היא שהעיקר שהעבודה תיעשה ובמהירות, ובאותו הקשר של הכתבה הסמוכה - בצורה אוטומטית וקלה ככל הניתן, אבל לשם מה כל העבודה הזו ולשם מה כל ההספק הזה? אם "הרוב יפוטרו" אז ההפסד שבכך - האבטלה, המצב החברתי וכו' - יהיה גדול מהרווח בסופו של דבר. לא נמאס להיות האוגר הזה שרץ בגלגל כל היום כשכבר לא ברורה מטרת המהירות וההספק המטורף.......?

ולמדוד אותם כמו אחרון פועלי הייצור בסדנאות היזע בסין. למזלנו, הטרנדים המפגרים האלה בד"כ נשארים מחוץ לרדאר של חברות ישראליות.

"יש לנו פרופילים של מהנדס בחברת טכנולוגיה, מנתח בבית החולים של NYU, ממציא בחברת של, יועץ בחברת ייעוץ. בעזרת המדידות וההשוואות אנחנו יכולים לחזות אם אתה מתאים לתפקידים כאלה, אם יש לך הכישרון הנדרש". במילים אחרות: הגולד-סטנדרט שלפיו מכויילים אותם מודלים חדשים, זאת בעצם ההצלחה שנובאה על ידי המודלים הישנים. לא כל כך חדשני כמו שמתיימרים שם לחשוב. בעיניי המודל הנכון הוא איפשהו באמצע - שילוב בין ניטור רשת לבין איסוף מידע "מהדור הישן" וראיון פנים מול פנים. בלי חיישנים וגם בלי מבחנים פסיכוטכניים ומרכזי הערכה בני יום עבודה שלם.

היא שומרת בעזרת הגנטיקה. למעט אצולת הממון (שגם היא נוסדה בצורה מסוימת), האליטה המריטוקרטית לרוב מעבירה את כישוריה מדור לדור- אבא ואמא מהנדסים מיושבים ייצרו ילדים אינטליגנטים, מוכשרים, אשר יגודלו בצורה שתמנף את היכולות שלהם, כאשר כעבור30 שנה התוצאה תהיה לא רחוקה מההורים מבחינת יכולות. כמובן שישנם סיפורי הצלחה וכישלון, טיפוס או נפילה ממעמד כלשהו, אבל רוב האוכלוסיה יוצאת כמו ההורים שלהם.

אם דבר כזה יתרחש בארץ, בסופו של דבר יהיו מכונים שיעשו קורס על איך להשתפר במשחק. כאילו לא מבינים שמקום עבודה או כל קבוצת אנשים מורכבת מתמהיל שונה של אנשים, שכל אחד מהם ייחודי, אם כולם יהיו אותו דבר, כולם ילמדו פחות כי הנק' מבט יהיו יחסית זהות. בכל מקרה זה נראה כאילו לא רחוק היום שפשוט יעשו לנו סריקת DNA כדי לראות את הפוטנציאל, בלי ראיון ובלי כלום. ממש כמו הסרט "מה קרה בגטקה?"