ראשית כל חשוב שיהיה לכם כסא מרופד בעבודה.במידה ואין דרשו מהמעסיק כסא מרופד. ברגע שיש לכם עומס לחץ...שחררו נאד..בלי בושה. ריח לא ריח העיקר שיהיה רעש. חברה..זה ינקה לכם את הראש. יכניס אנרגיות חדשות.

איכפת לך, אבל אתה גם זוכר שב - the large scheme of life עבודה זה לא הדבר הכי חשוב, ובמיוחד הפרוייקט הזה או הדד ליין הזה לא הכי חשובים, השפיות שלך ובריאות הלב שלך חשובים יותר, ושבכל פרוייקט או ביצוע לפעמים קורים פאקים וזה בסדר. גישה נכונה ובריאה מאד.

ותנשמו רק אחת מתוך שלוש נשימות, אז האחוז הזה ירד בסך הכל ל 95% התפקוד התקין של המוח נשמר גם ב 90% חמצן, כפי שיקרה לכם אם תהיו על הר בגובה 2-3 קילומטר.

לעבוד רק במקום עבודה שמועיל ויוצר ערך אמיתי ללקוחות בטווח הארוך. לעבוד בעבודה מעניינת שתקדם את הניסיון המקצועי שלי. ברגע שמקום העבודה מפסיק לענות על הדרישות הנ"ל, לחכות קצת ואם אין שינוי לעזוב. להתרחק ממקומות שמבזבזים את הזמן שלי ודורשים עיסוק בפוליטיקה אירגונית/מאפיות/קשרים. לא לעבוד בעסקי אויר - כל מקצועות התיווך למיניהם - אלה נעלמים עם חדירת האינטרנט.

מנסיון, אני עובד בתפקיד קריטי, "אנטר" לא במקום וחיי אדם עלולים להיקטף, גיליתי יחסית מוקדם שיש לי את קוח הרוח ברגעים האלו, מתנתק מלחצי ועיני הסביבה, ופועל כמיטב יכולתי בהתאם לסיטואציה. היתי בזמנו בקורס טיסה(אזרחי) ובאחת הטיסות הראשונות שלי המנוע שבק חיים, איך שהוא פשוט פעלתי כמו רובוט, עד לנחיתה המוצלחת יחסית בשדה. יש אנשים לעומת זאת, שברגעים כאלו "קופאים" או מבצעים שטויות מתוך לחץ, וזה לא כ"כ ניתן לשינוי, זה פשוט עניין של אופי.

גם אני הבנתי שעדיף שלא יהיה אכפת. עושים מה שמבקשים בלי לחשוב. להיות רובוט בעבודה תהיה בנאדם בבית

לא תקף לעובדים שנמצאים בשלב שהם צריכים להוכיח את עצמם.

אני נמצא באותו מקום עבודה כבר מס' שנים עם רקורד מוצלח (שלצערי מציב לפעמים ציפיות לא הגיוניות לבוסים). כל מה שרשום פה הגיוני ונכון, אבל לדעתי אפשר לסכם את זה בצורה מקוצרת- גישת ה"לא אכפת לי". למדתי להגיד לעצמי שפשוט לא אכפת לי, ילך, לא ילך, שעדיף לא להתרגש, לא להתעצבן, לא לרצות יותר מדי שזה יצליח, לצפות, או להתרגש, פשוט להבין שזו רק עבודה (גם אם מדובר בצעדים לקריירה) ושום דבר לא יקרה אם דברים לא תמיד ילכו בצורה מושלמת. ואז משום מה, הכל עובד כמו שצריך. כן, זו לא הגישה הכי חיובית ביקום, אבל זה עובד.