מאשרים למוסדיים להצביע בעד שכר עצום בחברות קטנות עם רווחיות נמוכה וזה מגוחך.

חלק מהרעיונות כאן בהחלט ראויים לשימוש וביצוע בוודאי במקרים של ניר גלעד ולפידות.

אם יתמידו לחלק שכר רק על בסיס הביצועים העיסקיים של החברה ללא שום קשר למכירות ברווח של נדל"ן או שיערוך נכסים והשקעות, כך יטב לבעלי המניות מהציבור ובעלי השליטה ידורבנו להצליח בעסקים אמיתיים ולא בעיסקי אוויר.

בוודאי פתרון הגון ורצוי.

איך דירקטוריון שיודע שבעלי הצבעות המיעוט הצביעו נגד הצעת שכר הבכירים של החברה בכל זאת מאשר אותה. אני מתכוון איך זה ייתכן מבחינה חוקית, לא מוסרית, כמובן. האם אי אפשר לתבוע את חברי הדירקטוריון, או לפחות אלו שלפי פרוטוקול הישיבה הצביעו בעד? הפרת חובת תום לב, למשל? הרי כל משמעות החוק הייתה להעניק לבעלי מניות המיעוט אמירה בדבר התגמול שתחלק החברה בה הם חברים אך נטולי כוח ממשי. כלומר, שדירקטוריון שמאשר הצעה בניגוד לדעת בעלי מניות המיעוט עובר על רוח החוק וייתכן שגם על לשונו. זו אמורה להיות עילה לתביעה, האין זאת?

כדאי שרשות ני״ע וגופים נוספים ירתמו לשינוי נוסף בתיקון 20 שימנע שוד כסף ציבורי שגוייס בבורסה לפיתוח ולא לשכר עתק ולא הגיוני.

כך תגמול בגובה חסר הגיון לא יעבור את הדירקטוריון וגם רווחי הון או שיערוך נכסים לא ישמשו יותר למתן הטבה לבעל השליטה. רעיון הדיבידנד במזומן טוב וראוי והלוואי שיישמו אותו גם בישראל כפי שיושם היטב בוול סטריט.

אם שכר הבכירים סביר יחסית הרי שחלוקת דיבידנד במזומן היא מהלך נבון שכן כל בעלי המניות יהנו ממנו בשוויון. כמובן כאשר תנאי השכר של הבעלים הגיוניים ולא חריגים.

רעיון הדיבידנד במזומן הולך ותןפס תאוצה בשנתיים האחרונות בבורסות המערב. יחד עם זאת ראוי שוועדת השכר בדירקטוריון תורכב ברובה מדירקטורים חיצוניים מקרב הציבור ואלה נזהרים הרבה יותר בהענקת שכר מופרז לבעלי ענין. הזהירות נובעת גם מהחשיפה התקשורתית לנושא כשהשכר בשמיים וללא פרופורציות לגודל התפקיד.