יש הרבה הגיון במה שאתה כותב ואני אפילו מסכים עם רוב דבריך, במידה ונחליט את המילה "אושר" במילה "שמחה", שכן שמחה זוהי ההרגשה הרגעית החמקמקה, המנוגדת לעצב. אושר לעומת זאת, זהו מצב נפשי יותר עמוק ויציב, כדי לחוות אושר אתה צריך אמנם לחוות שמחה רגעית באופן עקבי, אך לא מתמשך, כאשר במקביל לשמחה ישנן תחושות משמעות וסיפוק עמוקות יותר.

אפשר לגיע לאושר על ידי מימוש מאויים, ואין צורך להסתפק בשאיפה לדבר אחד, אפשר לממש שאיפה ולהיות מאושר ואחר כך לממש שאיפה שניה שלישית ורביעית .. ולהמשיך להיות מאושר ולדעת לשמוח מדברים קטנים - זה אושר. לא צריך להיות קודם מסכן כדי לחוות את האושר. ובגיל הפרישה אפשר להגיע להמון של עשייה והגשמה עצמית שאולי אם היית מתאר את הזמנים שקדמו לפרישה מעבודה כ"ירידה" אולי הייתי מסכימה איתך. אולי!!! - כי גם בעבודה אפשר לחוות אושר. אני מאחלת לכולם שידעו לזהות את האושר כשהוא מגיע.

"והגית בו יומם ולילה"...

השקעה של עשרות ומאות שעות בחודש בצפייה ודיון בסדרות באינטרנט בצורה אובססיבית. מה יותר רציני מזה?

ובהקשר של פנאי? לא רלוונטי השגה של אושר. אולי רוטינת חיים יותר איכותית. אבל בלי סבל עמוק, לא תמריאו לאושר גבוה. הכל עניין של וקטורים וירידות לשם עליות. לא ירדת? לא תעלה. כל חוויה של חיים הכי מאושרים תהפוך לרוטינה ולכן תחזיר את האדם לרמת האושר או החוויה הקבועה שלו מראש. קבועה כמובן עוד מהילדות הקדומה. מי שיש לו המון זמן פנוי ועוסק בתחביב שלו, גם אם בצורה הכי מקצועית, יוכל לטעון לרוטינה משובחת אך לא לאושר. לאחר X ימים הרוטינה הזו תהפוך לסטנדרט. כנ"ל גם מי שעובד בעבודה שהוא לא אוהב, לאחר Y ימים הרוטינה תהפוך לנסבלת ובמהרה הוא יישר קו עם רמת האושר הקבועה לו. ההבדל בין ה X וה Y יהיה מפתיע: לזה שהגיע לרוטינה בגלל ה X לא יהיה חלום לשאוף אליו. הוא יבין בעצמו שגם שינוי התחביב לא יביא לו אושר גדול יותר. זה שהגיע לשיווי משקל בגלל ה Y לפחות יהיה לו חלום לשאוף אליו. חלום שיקרי אבל חלום. גם משהו שעדיף על פני זה שמימוש החלום שלו הוכיח את עצמו כבלתי יעיל. האושר הוא מעצם הגדרתו חוויה זמנית ורגעית. האושר הוא תלוי זמן ותלוי שפל מקביל. כמו שיש אנשים שמסוגלים לחוות הנאה מינית מכאב, כך גם יש אנשים יש אנשים שיכולים לחוות אושר תוך כדי תנאי סביבה גרועים. והפוך: יש אנשים עם תנאי סביבה אידאליים שלא יחוו אושר למרות שאובייקטיבית הם אמורים לחוות אושר. נגזר מהדברים דלעייל שהמלצות להשגת אושר הן המלצות שרלטניות בלבד.

זהו המתכון העתיק בעולם לחיים שמחים עם סיפוק. לעשות את מה שמרגיש לכם טוב מבלי לחשוב על כמה כסף זה מביא לכם. תנסו את זה. איזה התנגדויות עולות לכם כאשר אתם חושבים זה?

רוב האנשים לא אוהבים את העבודה שלהם. אם הם רופאים או מורים או עובדי זבל או אופי לחם אז החברה חייבת אותם אבל רוב האנשים עובדים בעבודות שאם לא יעשו ... אז לא יקרה כלום. הם למעשה מיותרים. האנשים המיותרים הנ"ל שלא אוהבים את העבודה הם למעשה מבוזבזים. אם היו הולכים על תחביב רציני ברור שהיו הופכים להרבה יותר מועילים כלכלית כי הם היו עושים את זה מתוך ענין וכף ולא בגלל שאין להם ברירה - למעשה בכפיה. מה שאומר שיש למדינה אינטרס לתת למיותרים את ההזדמנות הנ"ל ... המדינה שתשכיל "להרים את הכפפה" תהפוך למעצמה כלכלית בקנה מידה עולמי וכל העולם יעתיק מהם את המודל המוצלח. ובאמת כמו שכתבו פה כמה מהמגיבים, תרבות האימייל על טלפון שגורמת לאנשים להיות בעבודה כל הזמן גורמת להמון נזק נפשי חברתי וכלכלי.

ניתן לתמצת את כל הכתבה הזו בכך שפנאי זה דבר חשוב ושאם תעסוק במשהו שאתה אוהב זה כבר לא יהיה עבודה...כל ילד יודע את זה. אז נכון הנושא מעניין אבל בשורה התחתונה לא חידשו פה דבר וחצי דבר... ניתן היה לציין לדוגמא שישראל נמצאת במקום הרביעי מהסוף (!) בעולם באיזון בין עבודה לחיים פרטיים לפי better life index של ה-OECD (מדינות כמו צ'ילה אסטוניה ואפילו ארה"ב שנחשבת למדינה של וורקוהוליסטים עוברות אותנו) . דוגמא נוספת היא שקרוב לחמישית מהאוכלוסיה (כ-18%) עובדים בשעות עבודה ארוכות מאוד (שמוגדרות ע"י ה-OECD כיותר מ-50 שעות בשבוע). רק תורכיה, יפן, מקסיקו וקוריאה עוברות אותנו בנתון זה. תוסיפו לזה את הנתון שישראלי מבלה בממוצע שעה ביום על הכבישים בדרך ל ו/או חזרה מהעבודה ומה שאתה מקבלים פה זה תמונה דיי קודרת של חיי הפנאי בישראל.

תודה

10-12 שעות עבודה ביום זה פשוט בזבוז של החיים! הגיע הזמן למרוד אנשים!! לדוגמה, בקנדה הבינו את זה כבר מזמן. 7-8 שעות עבודה ביום וגם בשכר מינימום אפשר להתקיים בכבוד ולפתח תחביבים.

ישנם אנשים שכן נהנים מהעבודה אם זה כשכירים או שלא לדבר על עצמאים שמתחילים בתחביב ואז הופכים את זה לעסק רווחי. יש אנשים שמאוד אוהבים את מה שהם עושים וההצלחה בעבודה והקידום מביאים אותם לסיפוק עצום- וזהו "הפנאי הרציני" שלהם.

אנשים הם שונים זה מזה, יש נשים שהכיף הכי גדול שלהן הוא לחזור הביתה אחרי יום עבודה ארוך לשתות כוס קפה ולצפות בסדרה שהן אוהבות, זה עושה להן את כל היום. אז מה? תיקחו את זה מהן, כי דירגתם צפיה בטלוויזיה כמשהו פחות איכותי. הדבר היחיד שמסקנה כזאת משיגה היא רגשות אשם על הכיף הכי גדול ביום עבורן. אולי די לדרג את החיים. תנו לאנשים ליהנות כפי שמתאים להם, לא כולם חייבים להפוך תחביבים לעבודה. והאמת שזה גם די פשטני בהתייחס לזה שלאנשים שונים מתאימים פעילויות פנאי שונות. לעשות מערך סטטוסים לפעילויות פנאי לא תורם לאושר, ממש לא!

יובילו לסופה של העבדות המודרנית ושמחה ואושר בקרב בני האדם!

אנשים צריכים לחכות לגיל הפרישה כדי לעסוק במה שמניב להם אושר. מה שלא לקחת בחשבון זה שאת כל שנותיך היפות ואת רוב תוחלת חייך בזבזת על השד יודע מה, באיזה עבודה חסרת תועלת ורדיפה אחר הכסף, וכל זאת על מנת שתוכל להגיע לגיל הפנסיה ולעסוק במה שאתה אוהב באמת. זה בדיוק כמו בסיפור עם הדייג.

פעם מאוד אהבתי סוציולוגיה, אפילו למדתי את התחום באוניברסיטה. עד ששמתי לב שהיא מנסחת בשפה אקדמית את מה שכולנו יודעים, זה הכל. האמת שכרגע כתבתי משפט טריוויאלי. זה אומר שאני סוציולוג טוב?

מי שמתנדב , במיוחד , הפורשים לפנסיה, עושים זאת עם מחויבות. אני מתנדבת בביטוח הלאומי במחלקה של יעוץ לקשיש.יש למה לחכות. לקום בבוקר להתלבש ולצאת מהבית,וגם לחזור הביתה מסופק נפשית. עזרה לזולת מתגמלת תמיד. תתנדבו ותישארו בריאים לאורך זמן.

קודם כל תגובה למס' 7: אם אתה אוהד ענף ספורט מסויים ורק צופה במשחקים בטלוויזיה, זה תרבות פנאי שטחית. אבל אם אתה מתעמק, משנן שמות של שחקנים, לומד את ההיסטוריה של הענף, חוקר את הקבוצות, מאמנים, ציוני דרך וגם כמובן צופה במשחקים בטלוויזיה אז זה תחביב איכותי. העניין זה כמה אתה מעמיק בתחום. אני אוהב כדורגל אירופאי אבל זה מסתכם בצפייה במשחקים בליגת האלופות. אני לא יכול להחשיב את זה כתחביב כי חוץ מכמה שמות שחקנים (המפורסמים בניהם) וקצת יודע מקומים בטבלה, אני לא ממש מעמיק בזה. אז זאת מבחינתי פנאי שטחי. מצד שני יש לי תחביב בו אני מעמיק, קרא, לומד, ומשקיע הרבה זמן בו. את זה אני מייעד לפנסיה...

רובנו כנראה לא נמצא משמעות רבה בעבודה שלנו מה שגורם להרגשת חוסר סיפוק גם אם המשכורת טובה. בכדי לחיות חיים בעלי משמעות נצטרך כנראה למצוא אותה בשעות הפנאי ולראות טלויזיה, גם אם מהנה לא נותן שום סיפוק (גם אם הקבוצה הנכונה ניצחה). כל אחד מקבל משמעות ממשהו אחר אבל בסה"כ זה בדרך כלל מפעולה אקטיבית ומשם גם בא אושר. פעם אמר מישהו שהאושר בא מהתעסקות בדברים שגדולים ממנו...לימוד, בנייה, התנדבות. נקודה מעניינת למחשבה.

העבודה מעניינת, לא לחוצה. כבר לא מחכה לסופשבוע.

אם אדם מטורף על צפיה במשחקי כדורגל או כדורסל. לפי התאוריה הזו לצפות במשחקים של הליגה האירופאית בכדורגל או ה nba בכדורסל ביחד עם מספר חברים מצומצם - זו פעילות פחות איכותית מאשר ללכת לצפות בכדורגל במגרש המקומי (קבוצה תת רמה, לא בכושר, מלאה בערסים מגורמטים). בקיצור נסיון יפה לתאוריה - כאילו שאנחנו גרים באירופה או קנדה ויש לנו אין סוף פארקים וגנים מרהיבים לפעילויות פנאי.

"אם לא יהיה פנאי, לא יהיה שינוי חברתי". וזה נכון - למה נראה לכם שהדרישה המטורפת לעבוד גם בלילה וגם בסופי שבוע וגם וגם וגם מחלחלת לכל מקום? נראה לי שכל הבוסים הגדולים כבר מבינים שהם חייבים לשמור את העובדים במצב שבו הם לא יכולים לראות כמה חרא להם. אם יהיה להם זמן לפנאי, אולי הם ישימו אותו בעדיפות הראשונה - בדיוק כמו שקורה עם משפחה...

אז התמונה הזאת הרסה לי.....