מגיע לטרמינל, נכנס ישר לחנות אלקטרוניקה, שואל שאלות על הדגמים החדשים שיצאו בקטגוריית טלביזיה, לפטופ, מקרר, מכונת קפה, מגהץ, ומיקרוגל. יוצא, הולך לאכול משהו, נכנס לסטמצקי, מנקה את האצבעות השמנוניות על מדור הספרים החדשים, נכנס לקפה, נכנס לחנות הבגדים. מודד, שואל על דגמים חדשים של אימונית כזו או אחרת. בקריאה השנייה, נכנס לשירותים. ובקריאה השלישית מגיע לפני סגירת השערים כשכולם בעצבים וכל הנוסעים ישובים-מוריד נעליים, מחליף גרביים, שם כרית והולך לישון. מתעורר רק באוכל ולפני הנחיתה.

בעצם גם הכתבה מדיפה ריח של נפטלין. כמה אפשר לעשות פארודיה על משהו שכבר צחקנו עליו באמצע שנות ה80 ?

Checkin אלקטרוני, ביומטרי בצד שמאל (התרגלתי), סיגריות לסמנכ"ל כספים,לקוח זהב, לאנג', נכנס מיד למטוס, אזניות Bose לסינון הרעש, מתעורר בשמים עם כוס שמפניה... קונקשיין למזרח בציריך או פרנקפורט - ושם כבר GOLD x לאנג' מצויין. מכיר את כל החברה בטיסה של סוויס ביום חמישי בלילה וכנ"ל של פרנקפורט....

בכלל זה יש לו הלו קיטי?

אציק שאשו הן כמוך בתיאור הטיפוסים. נהניתי מכל שורה

Lame

אלה שבחוץ עוד קיללו בעברית צחה ואט אט התמתנו והחלו לדבר במבטא אמריקאי/צרפתי ושינו הליכותיהם מישראלי פרוע לאירופאי/אמריקאי מעודן.... אגב את אותו התהליך הם עוברים הפוך בדרכם ארצה ממקום מושבם.

עולה למונית בבית שעה וחצי לפני ההמראה - מזכיר לנהג שהוא צריך קבלה - הולך לתור של הביזנס גם אם הוא לא טס ביזנס - סורק בעיניים מיומנות את התור הכי קצר/ הכי מעט משפחות/ הכי הרבה אנשים כמוהו בתור לשיקוף - הולך במהירות לביקורת דרכונים אוטומטית (בד"כ בצד ימין למרות שהשמאלי בד"כ ריק) - מוציא קצת כסף זר (ולא שוכח לבקש קבלה) - הולך בצעדים זריזים ללאונג' (זה של אל על אם במקרה הוא עדיין GM או שלא חלפה שנה מאז שהיה GM, ובעדיפות שנייה לטרקלין דן עם כל העמך) - בלאונג' מעמיס צלחות כאילו אין מחר ועושה עצמו עובד או מחליף עם חבר'ה כמוהו רשמים על המרקט או המלצות על דברים שווים שהוא פספס - דואג לשאול כמה וכמה פעמים האם שודרג ואם לא אז מה הסיכוי שזה יקרה (בד"כ הסיכוי 0 אבל הפקידות תמיד נותנות תחושה אופטימית) - מחכה לקריאה השלישית לצ'ק אין ממש לפני שהמטוס כבר יוצא - בצ'ק אין דואג לשאול בפעם המאה "האם שודרגתי?" למרות שיודע שהתשובה היא לא - מגיע למטוס ויושב באקזיט - מוציא שיחה אחרונה בטלפון כשהמטוס כבר ב 250 קמ"ש - משכיב את הכסא והולך לישון.

כל השאר חיים בחוסר ביטחון תעסוקתי, ובחרדה, לא טסים לחו"ל.

שמפרקים לו את כל התכולה ושואלים אותם אלף שאלות.

לפני חצי שנה טסנו שוב אחרי הפסקה ארוכה, הנאה צרופה, חזרתי לחיים! עכשיו נולד תינוק חדש, ביי ביי חו"ל לעוד 5 שנים :( אני שוב מת מהלך :(

תמיד מפוצץ מאנשים, רועש והמוני. אני הולך ישר לשער היציאה, מתחבר לאינטרנט (תודה, אין בהרבה שדות תעופה). ויושב בשקט בענייני.

ממש לא מדוייק!!!מזה כשנה או יותר ,רשת באג כבר לא מפעילה את חנות מוצרי החשמל בנת"בג, האם יכול להיות שהכותב לא ממש ביקר בנת"בג בזמן האחרון?

זאת שנכנסת לפאניקה כשהיא צריכה לזרוק את בקבוק המים לפני העליה למטוס כי אז לא תוכל לבלוע את הווליום שלה. זאת אני. איך תזהו אותי? אני בלונדינית גבוהה עם בקבוק מים

כל הכבוד

כי לעומת אתגר קרת שבדרך כלל מצחיק ולא מביך, הפוסט הזה הוא גם לא מצחיק וגם די מביך.

נוסע מתמיד הולך ללאונג' נשאר שם 10 דקות ומשם לעלייה למטוס.

זו הבחורה מ"דברים שמעצבנים אותי" בפייסבוק, נכון? זיהיתי את הסגנון :)

אמנם הרוב קרוב למציאות ה"נת"בגית" אבל היה משעשע מינוס.. לך תתאמן.

קראתי את הכתבה במוסף של עיתון הנייר, כולל הגרפיקה הייחודית. מספיק לטוס פעם אחת כדי לזהות במדויק את כל הטיפוסים המוזכרים . . .

בדיוק כמוני

אמר הדושבאג

יודע שהדיוטי פרי בישראל יקר יותר מרוב העולם אז לא נכנס לעשות קניות. שותה קפוצינו ומנשנש משהו בלאונג, עד העליה למטוס. איך מזהים? גם אם הוא לא טס במחלקת עסקים יש לו כרטיס זהב או פלטינה כך שהוא עולה למטוס בין הראשונים ותמיד יש לו מרווח לרגליים ומקום בתא מעל למושב בשביל 2 תיקי היד.

אחלה כתבה, מצחיקה וקולעת