aגם הם מוגבלים באשר לחיזוי העתיד. מבחינת חוויית משתמש הספר הסטנדרטי עדיין מעניק ממשק יותר...מערב... לקורא דיגיטלי יש בהחלט יתרונות אבל גם חסרים לו הרבה אלמנטים מהותיים. לחזות שמדובר במכשיר שישבור את קירות הנישה המוגבלת... אתה יכול לטעות באותה מידה שאתה יכול לצדוק. אגב, גיגלתי את הlibre ונכון באמת ייצרו אותו ב2004 ובשיתוף עם E INK, אותה חברה שהופיעה בתכנית הזו בדיסקברי שהזכרתי.

1890s, זאת אומרת.

חבל שהכותב מוצא לנכון להתייחס בזלזול "..עוד חברת זרעים..." לחברת הזרעים אותה רכשה מרקסטון (זרעים גדרה), מכרה ברווח גדול אבל לחברה שוויצרית (סינג'נטה), כשהיה ברור שזאת תפרק ותהרוס את החברה הישראלית, כשהייתה להם אלטרנטיבה למכור את זרעים גדרה לחברה ישראלית ברווח נכבד גם כן אבל בתהליך שיקח יותר זמן. וכך הצורך לאקזיט מהיר בא במחיר של הרס חברה ישראלית מצליחה וחשובה לענף החקלאות בישראל ואובדן מקום עבודה לעשרות ישראליים. לטעמי נקודה שחורה בפעילות של מרקסון לא פחות מסיפור סטימצקי ונקודה שחורה להתייחסות הכותב לתעשיה חשובה.

מדי פעם ממציא שוק-ההון אליל תורן, וסוגד לו. כך עם דנקנר, וכך עם "קוסמי" מרקסטון. בטווח בינוני / ארוך, משמידי-ערך כאלה מזיקים גם בתחומים לא-כלכליים (סביבה, תרבות). אבל שום קטסטרופה לא מצננת את תשוקת-ההמון לעגל-זהב (ולכהני השקר שלו).

זו אסטרטגיה מרושעת שמסתכלת על עסקים רק כעל מכבסת כספים, ולא כגוף שצריך להשיא ערך אמיתי לללקוחות - קפיטליזם שחור בהתגלמותו. נקודת הכשל המרכזית היא הבנקים שמסכימים להלוות כסף שלנו לטיפוסים חלקלקים שכאלה.. ראו גם דנקנר ודומיהם. והחטא הקדמון בדיוק כמו עם תנובה, עלית, שטראוס ושאר אלה שחונקים את המשק, זה המונופוליזם הבלעדי שלהם וחוסר התחרות - אם ביבי היה מנהיג הוא מזמן היה דואג לפרוץ את חומות המונופולים האלה, מצידי שילאים אותם.

מבחר מצומצם של ספרים ומוכרים שלא קראו יום בחיים שלהם. לזה כבר בתחילת העשור שעבר.

הכתבה הסבירה מדוע ספר ציורי קיר חדש שהוצאתי שנמכר בהצלחה רבה לא בחנויות . אינו מוצג כמעט ברשתות על מדפי הספרים .ישנם דרישות חוזרות מהרשתות להעלאת המחיר לסכום גבוה יותר מהמסוכם לצרכן . אין בכלל הצגה של הספר בחלון הראוה ללא תשלום . וכשמחפשים את הספר לא מוצאים ברוב החנויות .אלה בקניה ישירה מהאמן ללא עמלת השיווק שלהם . נכון לעכשיו רשתות הספרים לא מוכרות אמנות ישראלית טובה !!! וההפסד הוא של האמנים הישראלים וצרכני התרבות שלהם האלטרנטיבה יצירת רשת ספרים חדשה שתספוג את מלאי האמנות הישראלית ותיתן לה במה מתאימה אני מניח שלאחר תגובתי גם המעט שנותר על המדפים יסולק בתגובה רמי מאירי

אני כמובן לא אתווכח לגבי שכר המנהלים, אני דווקא נוטה מאוד לכיוון שלך, אבל הדרישה לחזות את העתיד ברמה הזו היא כמו לשאול מדוע מנהל שמרוויח 50 מליון (ויש כאלו) לא מצא תרופה לסרטן. בני אדם מוגבלים במידה ניכרת ביכולת לחזות את העתיד, יותר מהאשליה העצמית שלנו. באשר למעשים פרואקטיביים שיקדמו את העתיד לפי תכית מסוימת- אז א. גם זה הימור, פעם מצליח ו10 פעמים לא. ב. אתה בעצם מתלונן 'מדוע אפל ולא הם'? לכל הפחות מן הטעם הפשוט שאתה לא יכול לשלוט בכל העולם, בכל הרעיונאים, בכל הממציאים, בכל המשווקים וכו'... בינינו, ניהול זה באמת לא דבר פשוט ומנהלים מוכשרים עושים הרבה דברים. האם צריכה להיות דרישה להוריד שכר של אותם מנהלים? אולי. אך לתלות את אותה הדרישה בתביעות (רציניות ולא לצורך התנגחות) לא מציאותיות... נ.ב אישית, בניגוד לקונספציה, לי יש תחושה שרוב המשתמשים והמתעסקים בתחום מסוים יכולים לחזות את העתיד ואת המגמות באותה האיכות של כל מנהל, בייחוד בתחום הספרים והקריאה שמושך אליו אנשים עתירי דמיון (ובספרי מד"ב רוב הסיכויים שיש לקוראים גם הבנה טכנולוגית).

זה מגוחך לטעון כך. טענה מסוג זה מעוררת חשש שהכותב מעולם לא היה לקוח גדול של חנויות ספרים.

חסה עלינו. עכשיו היא משלמת. לא נורא סטימצקי, מחר נקנה עוד אבוקדו.

בניגוד לעולם הרחב בישראל שלטת השפה עברית. כתוצאה מכך אין מי וגם אין איך להפיץ ספרים מהוצאות ספרים בפורמטים דיגיטליים. מי קרא כאן סיפורת טובה שכתובה על גבי מדיה דיגיטלית, אבל בעיברית ? מי כאן קנה עותק דיגיטלי של ספר מדע בדיוני/בישול/טיולים או כל נושא אחר בעיברית ? באנגלית ניתן להוריד/לקנות כל ספר כמעט שנכתב בעשר השנים האחרונות. בעברית - כלום. לא תמצאו. כלומר סטימצקי/צומת ספרים שולטות. שוק שבוי. שוק שצמא מאוד לקרא ספרים. במיטה, כשהולכים לנופש וכדומה. שאת טעות ממדרגה ראשונה להגיד שהשוק מצטמק. כמות האנשים ששפת האם שלה הנה עברית ומסוגלים לקרוא ספר שלם להנאתם בשפה אחרת - קטן מאוד. עובדה. לא מאמינים ? תשאלו בני משפחה : כחו 20 מהם ותשאלו אותם כמה ספרים באנגלית/צרפתית/ספרדית הם קרא לאחרונה. בין אפס למינוס. חור שחור. סטימצקי נופלת בגלל שנמאס לאנשים לקנות ספר ב 70 עד 120 ש"ח. קונים יד שניה. או הולכים לספריה או משאילים מחברים או מעבירים ספרים דרך אתרי שיתוף ספרים (מנייר) באינטרנט. אבל יותר מכל מדהימה אותי יופי השיטה : איך בדיוק הצליחו לשכנע את אנשי סטימצקי לקחת הלוואה מבנק כדי לתת את עצמה מתנה למרקסטון ועוד לשלם על זה ??? האם מישהו או אחד מכותבי הטור מוכן להאיר אתצ עיניי ?

א) מייצרים תכנים רדודים, כולל גם שמות כעמוס עוז ושות ב) ברוב חוצפתם מתנגדים למתן הנחות

בתעשיות הביטחוניות, שרצות רק אחרי הרווח הרגעי ועם ניהול של שרלטנים, במקום לבסס מחקר כיאות לעתיד רחוק. ראה את מספר הפטנטים ההולך וצונח בקרב חברות אלו, משנה לשנה, כדוגמה.

פתאום כלכלת השור החופשי ומחירי הספרים הנמוכים לא מתאימים ליאיר "איפה הכסף". ככה זה כשמדובר בחברים שלו.

MATAI NILMAD............SIPURIM LECHUD Ve'NISAYON MUCHACH LECHUD. HAG SAMEACH

אם התשואה גרועה ודמי הניהול גבוהים, למה הם לא מושכים את הכסף?

במדינות אירופה קיים סף מחיר מינימלי לספרים שמעוגן בחוק. מטרתו למנוע שחיקת ספר כמוצר תרבות ושחיקת התרבות כתוצאה מכך וראייה בחנויות ספרים קטנות פרטיות מוסד תרבות שיש לשמרו, בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת להחליף פאב מסורתי ברשתות שימכרו בירה בגרוש. לאחרונה זה היה בחדשות, כאשר יוון החליטה כחלק מרפורמות כלכליות לבטל את הפיקוח ובשאר מדינות אירופה יצאו במחאה חריפה נגד המהלך.

עזב את "להמן בראדרס" מבעוד מועד

בדיוק מסיבה זו יש אנליסטים טכנולוגיים. חוץ מזה שמוציאים את הראש מהבועה הישראלית כבר ב-2005 היו בשוק ספרים אלקטרוניים של סוני שהושקו כבר ב-2004 . ב-2007 הושק הקינדל ,ועדיין כמה שנים אחרי, סטימצקי לא מבינה את השוק המשתנה.

מתאר את הכתבה הזאת היטב. איך מישהו שעוסק בכתיבה מסוגל לכתוב דבר כזה על סופרים? אולי זה בגלל שהם מצליחים למכור ספרים ואילו אתה עדיין כותב לעיתון?

סטימצקי לא שולטים בערוץ 2, ובכל זאת רוב התוכניות הן רפש דלוח, אם לא גרוע מזה. זה עידן הרשת, והמתחרים הלא-דיגיטליים נאלצו לעשות הכול כדי לשרוד. אין קשר למשקיע זה או אחר. אילולא המבצעים המטורפים שלהם, אנשים פשוט לא היו קונים ספרים, בדיוק כפי שקורה עכשיו. אולי אפילו אפשר לומר שהם האריכו את חייו של שוק הספרים בכמה שנים טובות.

ראשית נאמר שאני חושב שה"אפשרויות הדיגיטליות" שעליהן כותב הכתב הן בדיוק הצגים הדיגיטליים של ימינו: הסמארטפונים והטאבלטים. לכך הוא מתכוון באפשרויות דיגיטליות ולא לאנשים שעוד קודם לכן דעתם הייתה מוסחת בגלל גירויים אחרים. ולעניין "מי אמור לדעת לזהות" את האפשרויות, או הסיכונים (תלוי מאיזה צד עסקי אתה מסתכל) שבצגים הדיגיטליים האלו כבר ב-2005 (כאשר, להזכירנו, האייפון הראשון יצא רק בשנת 2007)? התשובה הברורה מאליה היא מי שמודיע קבל עם ועדה שמה שמבדל ומעמיד אותה רמה אחת מעל כולם בתחום ההשקעות, מה שמאפשר לו להיות בית השקעות אקסקלוסיבי שלא מקבל כל לקוח לתיק הם: "הניהול המקצועי שלנו!" (זה הרי מה שאני חוזר ואומר בכל כתבה על מנהלים זחוחים שמושכים שכר מיליונים ובמקרה הטוב לא מזיקים למניות של החברה, במקרה הרע מזיקים וכדי לתקן את הנזק תמיד, אבל תמיד בוחרים באופציית פיטורי עובדים המוניים כדי לשפר את העלות התפעולית. לא יודע מה איתך, קורא ספרים נכבד, אבל אני לתומי חושב שמנהל שמושך מיליוני שקלים בשכר, 16 מיליונים ליתר דיוק לפי הכתבה, אמור לא רק לדעת לזהות סיכויים וסיכונים הרבה לפנינו, ההדיוטות, אלא הוא אמור ממש להמציא שווקים חדשים עבור המוצר שלו. איך? נו טוב, אם הייתי יודע הייתי גם אני מנהל חברה שמושך מיליונים, לא?)

השוק לא הצטמק כי "אנשים הפסיקו לקרוא". ישנו טיפוס מסוים של אנשים שקריאה זה טבע שני להם, אלא אם אחוז האנשים הללו קטן, אחוז הקוראים לא משתנה. מי שדעת מוסחת בגלל ה'מדיה החדשה'- דעתו הייתה נתונה לטלוויזיה עוד לפני כן. אם כי אני מודה שייתכן שאותם הלא קוראים קנו ספרים כי הגם שלא קראו, העריכו אותם ושאפו לקרוא- ייתכן שאותו הקהל הצטמק(אם כי אין לי מושג קונקרטי) בגלל האפשרויות הדיגיטליות, אך מה כבר היה גודלו? השינוי הגדול בהרגלי הקריאה (וההכנסה של החנויות) נוצר בעקבות כניסתו של הנייר האלקטרוני ששינה הרגלים גם לקהל הבסיסי שעליו ההסתמכו- אבל מי לעזאזל יכל לחזות זאת ב2005? אני זוכר שראיתי תכנית עתידנות בדיסקברי ב2006 (בזמנים שבהם הערוץ עוד היה טוב ולפני שהפכו אותו לטראש שהוא היום. תקופות יפות, שבהן גם ערוץ ההיסטוריה הרחיב אופקים בצורה קצת יותר עמוקה מהזבל שאליו הוא נהפך) שבה הציגו איזו חברה שמפתחת איזה מוצר עתידני שניתן לארגן עליו כתמי דיו. הגימיק כמובן נחמד אבל שיהווה איזשהי תחרות לספר? אולי בעוד 30 שנה... מה שלא לקחתי בחשבון זה שהשוק עבר ממוצרים 'טובים' למוצרים 'טובים מספיק'. ייתכן שאולי קרה שינוי נוסף והוא כבר בקרב קוראי הCASUAL וזה עלייתם של הסמארטפונים והקישוריות המתמדת כך שיש מה להתעסק בו בזמן עמידה בתור. לא יודע עד כמה השינוי הזה משפיע אבל גם עליו לא ניתן היה לחלום ב2005.

"לקחתי את מרקסטון על עצמי" דני גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, מנהל כבר יותר משנה את קרב ההסברה הקשה של מרקסטון, קרן ההשקעות הפרטית שאיבדה את אמון משקיעיה. בראיון ל"מוסף כלכליסט" הוא מספר למה נתן את שמו לאחת החברות המושמצות בשוק ההון ובאילו שיטות דיפלומטיות הוא משכנע את המשקיעים שבסוף יהיה בסדר עמיר קורץ ודיאנה בחור-ניר 03.03.11, 10:12

חבורת שרלטנים

כל עולם הספרים המודפסים נמצא בשנים האחרונות בדעיכה. העולם קורא הרבה פחות ספרים, ויותר ויותר אנשים מעדיפים לקרוא ספרים דיגיטליים. סטימצקי תמיד היתה סוג של מונופול, מאז ומתמיד היא חנקה את חנויות הספרים הפרטיות מתוך מטרה להרוויח יותר. המחיר לספר מודפס בישראל הוא שערורייתי, והרווח של הסופרים מהספר הוא אפסי. ספרים חדשים מקבלים זמן חשיפה קצר מאוד על המדף ואם הם לא נמכרים הם מוסרים ממנו. מכל זה הטור הזה מתעלם, במטרה לזרוק שמות גדולים ולבוא אליהם בטענות על השמדת התרבות בישראל... לא נסחפנו. איזה מזל שהתרבות בישראל לא תלויה בחרה אחת שהיא גם ככה חצי מונופול. אשרי ההוצאות הפרטיות, סופרים שמגייסים כספים מהקוראים שלהם כדי לכתוב ולהתפרנס ואשרי הרשת.

תמיד היה יקר שם ותמיד יהיה. אנחנו הולכים לספריות וקוראים מה שבא לנו. העולם התרבותי עד היום נוצל בידי סטימצקי וחברות תקליטים. צדק לא נרכש בחנויות הספרים זה בטוח.