כלומר, מה ש"מדאיג" פה בעצם הוא מצב שבו את העובדים בעבודות מונוטוניות בשכר נמוך יחליפו רובוטים שיעשו את אותה העבודה, ללא שחיקה ותלונות ובשכר נמוך יותר? על פניו זה נשמע כמו מצב נפלא, הדאגה היא פשוט בגלל העובדה שהמערכת הכלכלית הגרועה והמקולקלת שכולנו חיים בה, מכתיבה לכולנו אורח חיים שמורכב רובו ככולו מעבודה. ולא רק מכתיבה, אלא כמעט מקדשת את מהות העבודה, בלי לשים דגש גדול מדי על סוג העבודה או תרומתה לחברה. לדוגמה, אנחנו מתגאים בזה שאנחנו קונים כל מיני מוצרי צריכה מתוצרת ישראלית, למרות שלרוב מדובר במפעלים שלא כלכלי למדינה להחזיק ולתפעל לעומת עלויות הייבוא מחו"ל, והסיבה שהם קיימים ומייצרים היא אך ורק על מנת לשמר מקומות עבודה- מונוטונייים ושוחקים- של האנשים קשי היום שמועסקים שם. אפילו בתפיסה הפרטית שלנו- כשאנחנו שומעים על אנשים שהם אנשי רוח, סופרים, יוצרים, כותבים.. מיד מתעורר בנו הזעם הקטן הזה על "למה אין לו עבודה אמיתית?" המערכת שטפה לנו את המוח כ"כ טוב, שאנחנו לא מסוגלים כיום לדמיין את החיים והחברה שיתנהלו בלי שכל אחד יבלה 10 שעות במשרד. המערכת המשומנת הזו גם דואגת לכך שהיצירתיות והמחשבה המקורית יידחקו הצידה לאורך שנים במערכת החינוך, לטובת לימוד ערכים של שינון, התמדה וציות לכללים, כך שרובנו בסוף שואפים למשרה ממוצעת, שבה נהיה בורג קטן בארגון כלשהו ונחיה חיים נוחים. היום מתעוררת השאלה האם לא כדאי לאמץ מודל כלכלי גלובלי חדש, שבו הכסף יושקע בפיתוח טכנולוגי במקום ב"תעסוקה", ושבו יישמרו רק משרות שדורשות יצירתיות, חדשנות וחשיבה מורכבת אנושית. לשאר האוכלוסיה אפשר יהיה לדאוג לקצבה חודשים שמאפשרת קיום בסיסי מכובד כלשהו (גם ככה היום העובדים הפשוטים משתכרים פחות או יותר את הסכום הזה), ומי שישאף ליותר- יצטרך לעבוד קשה (נפשית, בצורה מקורית, לא שעות נוספות במשרד שתורמות.. כלום). נצטרך להבין איך לפרוץ את המחסום התפיסתי הזה שבו העיקר הוא העבודה, ונלמד להפיק מהחיים יותר- ליצור אתגרים ועניין שלא קשורים בכסף, קידום ומותרות. אני מחכה ליום שבו זה יקרה.

ולא להתקבע על המקצוע הראשון שלמדת. פי שרואים במהלך ההיסטוריה, שוק התעסוקה משתנה כל הזמן. מה שהיה טוב לפני 30 שנה לא נחשב היום.

הממשלה (קרי משלמי המיסים) יתנו לי דירה ואוכל והכל. כל אזרח יחשוב כך, אף אחד לא יצטרך לעבוד... מאין יבוא הכסף?

כל אחד מקבל שכר מינימום? הם לא צריכים תנאים סוציאלים וממילה פנסיה כבר לא תהייה לנו בכלל, אז נחייה מעבודתם של הרובוטים...

נניח לרגע ש100 אחוז מהמשרות מאויישות ע"י מחשבים\רובוטים. מי יהיו הלקוחות של המשרות האלה? אם אף אחד לא יעבוד - לאף אחד לא יהיה כסף לשלם על מה שהמכונות מיצרות, ואז מה זה יעזור לבעלי המכונות? כנראה שבסןף ימצא האיזון בין יכולת הקנייה ליכולת הייצור, ורק האנשים יעבדו פחות ויהיה להם יותר זמן פנוי...

או שאתם חושבים שאותם מחשבים ורובוטים שאמורים "להחליף אותנו" פשוט צצים יש מאין ?

.

העשייה הנ"ל תייצר צורך כלשהו - הצורך ייצר עבודה - וחזר חלילה...כל עוד אדם רוצה משהו - יהיה מי שיעשה בשבילו את העבודה - לא משנה מה

לא בנו על זה שארגוני-על וטייקונים יהפכו לכאלה חזירים, שגם אחרי הכנסת האוטומציה, הם מנסים לגרוף לעצמם רווחי עתק, ולמרות שההוצאות שלהם ירדו בעשורים האחרונים, הם השאירו את המחירים בעינם, ואפילו העלו אותם. זה גרם לכך שכל מי שאיבד את משרתו לאוטומציה, הפך לעני. עד עכשיו היה מדובר בעבודות רוטיניות, שלא מצריכות יותר מדי מחשבה, ולכן הנפגעים העיקריים גם ככה היו המעמדות הנמוכים, כמו פועלי ייצור, אבל עכשיו, עם התקדמות הטכנולוגיה, גם בעלי תארים אקדמיים נמצאים בסכנה לאבד את מטה לחמם. העשירים מאוד עשירים. לא ברור הצורך באוטומציה להורדת המחירים, כי גם ככה הם נמוכים מספיק. הכנסת אוטומציה נוספת לשוק תהיה אך ורק אמצעי להגדלת החזירות!

אנשים תמיד ירצו לאכול.

כל שלטון וכל כלכלה חייבים להבטיח לכל אזרח 1. קורת גג תוגדר בחוק 2. בטחון תזונתי יוגדר בחוק 3. בטחון תעסוקתי יוגדר בחוק 4. שרותי בריאות יוגדרו בחוק 5. שוויון הזדמנויות בחינוך 6. בטחון אישי 7. שרותי רווחה לנשארים מאחור כי תמיד יהיו חלשים ובלתי כשירים .

דוקומנטריות.