לאחד חשוב המראה החיצוני ולאחר חשוב מידת ההשכלה ולאחד אחר חשוב גובה המשכורת. לרוב, אנשים נוטים למדוד ולכמת אחרים על פי הערכים שלהם ועל פי מידות החשיבות שלהם, ובכך אדם עם מידת חשיבות גבוהה למראה חיצוני ימדוד אחרים על פי המראה החיצוני שלהם ולא על פי מי שהם. הבעיה מתחילה, כפי שדן ציין, כאשר האיזון של מידתיות מופר. כל דבר בחיים חשוב לעשות באופן מאוזן, וכך גם כאשר מנסים לכמת אנשים אחרים ביחס לעצמך. ובכלל, עדיף לדעת להעריך אנשים על פי מי שהם ולא על פי מי שאתה. כל אחד טוב בדבר אחר ומצטיין בדרכו שלו. ולכן, אחד ללא ריבועים בבטן אין זה עושה אותו פחות טוב מאחד שכן. ולהפך.

אנשים שהם דושים ואנוכיים נוטים למצוא את עצמם בחדר כושר, בעוד שאנשים חברותיים ואמפתיים מוצאים דרך חברתית אחרת לבלות את הזמן שלהם. ואני יודע את זה כי אני הולך 4 פעמים בשבוע לחדר כושר.

מטפס במעלה ההיררכיה החברתית. ואולי באמת יש כאן חיבור לאפקט של הSELF MADE MAN שבו מי שעבד קשה והגיע לתוצאות, חי תחת האשליה ש"כל אחד יכול" ולא מבין שלכל אחד יש נתונים שונים ותנאים שונים וכן גם יכולות קוגנטיביות ואפילו כוח רצון/נטיה להתמכרות הינם 'נתון שונה'.