יש כשל לוגי בקפיצה שעשה מר רובנישטיין נכבד מניתוח תלות הכלכלה הפלסטינית בישראל להגדרת המצב ככיבוש ועוד יותר לאחריות של הכובש ל- "נכבש". המונחים של כיבוש ואחריות לנכבש הם מונחים משפטיים התלויים בחוק הבינ"ל ואין בשליטה כלכלית בכדי להעיד על מצב של "כיבוש" ובוודאי שלא לקפוץ להסק נורמטיבי (להבדיל מפיזיטיבי) של "אחריות" ל- "נכבש". השליטה הכלכלית באחר אינה בהכרח מעידה על "כיבוש" ובוודאי שאין בכך בכדי לגזור אחריות, במיוחד כשיש רשות הדואגת לתושביה. לראיה - יש מספר מדינונות בתוך מדינות באירופה (נסיכויות כו ותיקן או מונקו וכ') שנחשבות עצמאיות באין ספור מובנים, אבל "נשלטות" כי גבולותיהן כולן בתוך מדינה אחרת. אף אחד אינו טוען כי אלה מדינות כבושות ובוודאי שלא טוענים שהמדינה המקיפה אותן חייבת להיות אחראית לה.

ידוע לכל בר בי רב שיש להימנע משעטנז. על אף התחרות העזה בין תעשיית השוקולד הפלשתינאית לבין הבלגית,אין מקום להשליך מכך עד כדי ניסיון להשוואה בין בלגיה לבין הרשות הפלשתינית,כפי שמנסה הקורא כספי שוב ושוב לעשות,בפזיזות לעניות דעתי. עדיין לא נשמעות צעקות שבר מכיוון הרשות ואין זאת אלא שרובינשטיין צדק במה שחזה בכתבה החשובה. עם זאת תמיהני מדוע נמנע מלדווח לקוראים האם מתגלים בכ"ז סימנים לנזק כלשהו לרשות.כך היתה הכתבה עזכנית יותר ואפילו הקורא כספי היה נשכר.

ברצוני להסב את תשומת לבו של הכותב המלומד למצב דברים דומה אם כי גם שונה במקצת לכלכלה הבלגית שבתוכה נמצאות שתי קבוצות לאום הנמצאות בסכסוך קשה במשך שנים רבות. אשמח לשמוע מה דעת תורה בענין זה.