ולכל ההורים המתגרשים, מנסיוני, אין עצה שקשה יותר לעמוד בה מ"לשמור על יחסים טובים עם ההורה השני"(במקרה הזה..ההורה השלישית) אבל זו העצה שהכי חשוב לעמוד בה. עבור הילדים, יש רק ברכה בכך שעוד אדם יאהב אותם ויהיה חלק מחייהם.

בקנדה תורמים נדרשים לעבור הערכה פסיכולוגית ולחתום על ויתור זכויות עתידיות על העוברים (כמובן שרשאי תורם לקבוע מי רשאי להתשמש בתרומה). זה הליך הגיוני שמונע תסבוכת משפטית אחרי הלידה. זכור לי מקרה מצער על תורם זרע בארץ שחזר בתשובה והצליח לשכנע את בג״צ למנוע שימוש בעוברים מתרומות שנתן לאישה ספציפית שכבר יש לה ילדה אחת מהתרומה שלו. בקיצור, תרומה היא תרומה. במקרה זה *לא* מדובר בתרומה משום שבעלת הביצית הייתה בת זוגה לשעבר של האם היולדת, וההריון היה מתוך הנחה אז, שהיא ובת זוגה מקימות בית ומשפחה בישראל. לכן כל הצדדים בהורות המשותפת זכאים להסדרי ראייה, כמו כל זוג גרוש עם ילדים.

נשמע כמו שאלה בפסיכומטרי, או התחלתה של חידת היגיון.

אי אפשר גם להשתמש בביצית של חברתך, וגם למדר אותה מהילדים הביולוגיים שלה עצמה, רק בגלל שנפרדתן. שלא לדבר על הדבר הכי חשוב, וזה טובת הילדים, זכותם שאמם הביולוגית תהיה נוכחת בגידולם!