כשאנו הולכים המוח שלנו עובד על סוג של טייס אוטמטי, אנחנו לא נאלצים להקדיש כמעט מחשבה לדרך, לפחות לא מההבט המעשי, כלומר, איפה להניח את הרגל ובאיזו זווית, איזה קבוצת שרירים להפעיל, שמירה על שיווי משקל וכו', גם כשאנו נוהגים. אולם, בדרך לאן שלא יהיה אנו מודעים יותר לסביבה, אנחנו בדרך לעשות מ ש ה ו, לעבוד, לבלות או מה שלא יהיה, התודעה שלנו פעילה יותר. בחזור, אנחנו בדרך למבטח של הבית, אנחנו יכולים להישען אחורה ולהירגע, מה שלא הינו צריכים לעשות כבר מאחורינו, המוח מנהל את הדרך, לרבות המסלול, ואנחנו יכולים להשקיע את עצמנו במחשבות, להירגע, לחשוב ולשכוח שאנחנו בכלל הולכים.

לא משנה כמה זמן יקח. בחזור או בהלוך

מה שצריך להמליץ זה לא לפתח ציפיות

ובכן , ישנם מצבים כשבן אדם ממהר לאיזה מקום, נגיד לקופ"ח כי הוא קבע תור לשעה מסוימת, אז הדרך תיראה לו ארוכה מאוד, כי ישנו חשש שהוא יתעכב והרופא "יברח" , בדרך חזרה , הוא חוזר לאשתו היקרה -אין מה למהר:): מחכות לו שם הרבה מטלות!!! לגבי נסיעות בקווי אוטובוסים של חברות מסוימות, ביציאה מת"א לפריפריה או אפילו לירושלים הנתיבים ארוכים יותר, בחזרה מאותם מקומות חוזרים בנתיבים מקוצרים. אז במקרה הנידון לעיל הדרך בחזרה היא באמת יותר קצרה. עוד מקרה לגבי מקום חדש על פי ניסיוני , בפעמים הראשונות הנסיעה לשם נראתה יותר ארוכה מהחזרה וגם החזרה נראתה די ארוכה, ואחרי שנסעתי כמה פעמים "הנסיעה התקצרה פלאים".

המוח אוהב דפוסים חוזרים. בייחוד בעולם מלא גירויים. כשאדם הולך לעבודה. המוח שלו יודע שהיום עוד ארוך. וכשיש פקקים, אז בכלל הסבל תמיד מתארך. אבל כשחוזרים הביתה, המוח מפריש הורמון עונג, הגורם לאופוריה. דבר שידוע מעוות את תחושת הזמן. ועל-כן, הדרך הביתה בסופו של יום תהא קצרה יותר מהדרך לעבודה. עכשיו אני אקרא את התשובה של אלדד, וניראה מי גאון של זפטה

אין יותר מייאש מלחזור ברכב מאילת, פשוט אין.

שנתגלה ותועד היטב (גם ב"כלכליסט") בידי טלי שרוט.

יצאת ב7-8 בערב/בוקר למקום העבודה/מקום בילוי שלך, יש הרבה אנשים על הכביש. חזרת ב1 בלילה/5 בצהריים הביתה (אם יש לך מזל), הדרך פנויה ודרכת על הגז כי אתה מת לחזור הביתה. מעבר לזה, אף פעם לא הרגשתי שהדרך חזרה קצרה יותר, בדיוק הפוך.

הם רק ניסחו אותו בצורה פרטנית. נו טוב, העיקר שלכל מדען יש עבודה.

והמדרון תלול יותר בדרך חזרה.