בטר-פלייס ניסתה, וגם הצליחה לכפות על רוכשי הרכב החשמלי שלה לקנות רק ממנה את החשמל עבורן, במחיר ובמקומות שהיא קבעה. הדבר ההגיוני ביותר שיכול להיות עם רכב חשמלי הוא שבעליו יוכל לטעון אותו בלילה, כמו את הפלאפון, בחניה בבית ועל חשבון צריכת החשמל הביתית. ממילא מדובר בשעות של צריכה מועטה מחברת חשמל, כך שמדובר במצווה לנצל את החשמל שממילא מיוצר אז על ידי תחנות הכוח לריק. אבל לא, בטר-פלייס התעקשה להיות greedy ולא הסכימה לסידור כזה, כי היא רצתה לכבול את לקחותיה בחבל תבור אליה לכל אורך חייה של המכונית. לדעתי מדובר בעושק, ומסתבר שאין מספיק פראיירים בישראל על מנת לאפשר למודל עיסקי כזה לעבוד. לדעתי, זו עיקר הסיבה שבגללה היא נפלה, כי יש המוני אנשים שעבורם זה אידיאלי לנסוע הלוך-חזור לעבודה ברכב חשמלי ומידי פעם לבילויים מוקמיים ולקניות. המכונית החשמלית האידיאלית מכילה גם מנוע בנזין או גז, שמסוגל לטעון את המצבר תוך כדי נסיעה או בזמן חנייה. כך יכולה לשמש מכונית חשמלית גם לנסיעות ארוכות מחוץ לעיר, כאשר רוב הזמן היא נוסעת על חשמל בלבד. רנו עשו טעות בכך ששיווקו מכונית שנוסעת על חשמל בלבד וללא אפשרות של טעינה עצמית. עכשיו מתבררת גודלה של הטעות.

הריצפה עקומה?